"מבלי לשנות את דפוסי החשיבה שלנו, לא נוכל לפתור את הבעיות שיצרנו עם דפוסי החשיבה הנוכחיים שלנו."
אלברט איינשטיין.
הצגת חזון של חלופה אחרת וכוללת למבנה מדינת ישראל. חזון אופטימי: מדינת ישראל יכולה להיות מהמדינות העשירות בעולם תוך 10 שנים.
לא קיים בישראל גוף פוליטי, אקדמאי או ציבורי שמציג פתרון כולל ומפורט – דגם אלטרנטיבי למבנה ולהתנהלות של מדינת ישראל בכל תחומי החיים. ועדות רשמיות ויחידים מציעים מידי פעם רפורמות או שינויים קטנים האמורים לפתור בעיות נקודתיות ובעיקר להיטיב עם סקטור מסוים, אך תחליף כולל ויסודי – אין.
תהליך שכל מנהל עסקי או יועץ ארגוני רואים כהכרחי בעסק כושל – נעלם ולא קיים כאשר מדובר במדינה.
לא רק אנחנו. הצעד הראשון, לפני רישום תרופה, הוא זיהוי המחלה. עשרות עיתונאים, אנשי אקדמיה, מנהלי עסקים וסתם אזרחים – מזהים נכון את הבעייה – כל אחד בתחומו. חלק גם מציעים פיתרון לבעיה מסוימת. אנחנו לא לבד. השתדלנו להרבות בציטוטים של אחרים כדי שלא להצטייר כ"משוגעים היחידים בעיר". לראשונה בתולדות המדינה נעשה ניסיון לרכז את כל החומר תחת קורת גג אחת – אתר קו-ישר.
חלק זעום מהם מבין, בודדים אולי מבינים גם את האידיאולוגיה. הסקטור הפוליטי, על כל מפלגותיו, לא מסוגל להציע תוכנית כגון זו כי פוליטיקאים מטבע הדברים, טווח ראייתם קצר – עד למערכת הבחירות הקרובה או עד למאבק הפנימי התורן להבטחת כיסאם ומעמדם. פוליטיקה נקראת "אומנות האפשר". הדברים הניתנים לשינוי במסגרת המערכת הקיימת ודפוסי המחשבה המקובלים – מוגבלים ביותר. המעט שניתן לעשות מתנפץ ומתמוסס לרוב מול ניגודי אינטרסים של קבוצות לחץ. ולכן, אם כמעט בלתי אפשרי לשנות אפילו דברים קטנים בטווח הקצר, אז מדוע שיבזבזו אנרגיה על תוכניות גרנדיוזיות?
רוב הפוליטיקאים והאקדמיה, כמו רוב הציבור, שבויים באידיאולוגיה הסוציאליסטית של "מדינת הרווחה". 100 שנות סוציאליזם שטפו את מוחנו באשר לתפקיד המדינה (הממסד הפוליטי) בחיי האזרח: להעביר כספים מאזרח לאזרח, "לחסל" עוני, "לצמצם" פערים, "לדאוג" לחינוך חינם, בריאות חינם, לתת מענקים, קצבאות, לפקח, להגביל פעילויות ברישיונות, היתרים, זיכיונות ורגולציה, "לעודד" תעשייה ומחקר, "לעודד" יצוא וחקלאות ועוד ועוד. כישלון העשייה הממשלתית בולט בכל התחומים. הצלחה של כישרונות ישראלים במחקר, תעשייה, הייטק ועסקים אחרים חובקי עולם אינה בזכות הממסד אלא למרות מעורבותו המזיקה. ההצלחה היחידה של הסוציאליזם כמובן שאינה בביצוע, אלא בשטיפת המוח שזו הדרך הנכונה; והרוב אכן משוכנע שזו הדרך. כאשר הכשלים טופחים על פנינו, רוב הציבור קולט אותם כ"גזרה משמים", כטעות של פקיד לא מוכשר, כשחיתות נקודתית, העדר תכנון, בקרה לקויה, סדר עדיפות שגוי, או אי-אכיפה של חוקים. טעות. מעטים מבינים שהבעיה בהשקפת העולם הסוציאליסטית על פיה אנו מתנהלים עשרות שנים. מעטים מעיזים לעצור לרגע ולחשוב שמא הכול בלוף.
בעיה אחרת של פוליטיקאים נובעת מתהליך הסינון המייגע שעוברים רובם עד שהם מתיישבים בכסא שבירושלים – המנצחים במערכת הפנים-מפלגתית (או הצבאית) על מאבקיה ותככיה לא ניחנים לרוב בהבנה מלאה של האידיאולוגיה המוצגת כאן. לפיכך, אין סיכוי שיציגו תוכנית כוללת לשינוי פני המדינה כגון זו של קו-ישר. הם הגיעו למעמדם בזכות יכולת ההשתלבות שלהם במערכת הקיימת ובאידיאולוגיה הקיימת. פוליטיקאים ספורים שמוצנחים לפסגה, שלא דרך המנגנון המפלגתי-צבאי, חוששים להציע פתרונות מקיפים משיקולים אלקטוראליים, חשש מחברי מרכז המפלגה, ואולי רואים זאת כבזבוז זמן.
הערך העליון של האתר אינו "כלכלה חופשית". חופש כלכלי הוא תוצאה מתבקשת של יישום הזכויות הטבעיות של האדם לחייו, לחופש ולקניין. אלה הערכים הראשוניים, הבסיס.
ככל שחברה אנושית מטמיעה ערכים אלה, היא תמצא עצמה מתנהלת תחת חופש כלכלי. כלכלה חופשית היא תוצאה בלתי נמנעת של אורח חיים המכבד את הזכויות הטבעיות של האדם.
"תחרות", "מחירים נמוכים" ו"צמצום ביורוקרטיה" אינם מטרה. גם אלו יהיו בדרך כלל התוצאה.
בהחלט ייתכן שבמדינת חופש (בתנאים מסוימים, בתקופה מסוימת, ובתחום כלכלי כלשהו) התוצאה לא תהיה אופטימלית מבחינה כלכלית. לדוגמה: יתפתח מונופול שיגבה מחיר "גבוה" עבור מוצריו. מדינת חופש אינה מבטיחה פנטזיה של "אופטימיזציה כלכלית" תמיד ובכל מקום. שום שיטת משטר אינה יכולה להבטיח זאת. מדינת חופש חותרת להבטיח את זכויותיו הטבעיות של האדם. ובדוגמת המונופול שעלול להתפתח: בראש המונופול עומד אדם או אנשים בעלי המניות. זכויות הקניין של בעלי המונופול אינן נחותות מזכויות הקניין של מיליוני הצרכנים. לצרכנים ולנציגיהם אין זכות מוסרית להפקיע חלק מרכוש בעלי המונופול כי "מגיע להם" מחיר נמוך יותר. רצונם של מיליוני צרכנים במחיר נמוך אינו מצדיק הפעלת כפייה על בעלי המונופול, פגיעה בחרותם ובקניינם.
"כלכלה חופשית", כתוצאה בלתי נמנעת של שמירת זכויות הפרט, תביא כמעט תמיד גם למירב הרווחה הכלכלית לאזרחי המדינה – במידה רבה יותר מכל שיטת משטר חלופית.