הביקורת נגד "מדיניות הקורונה" היא בעיקר טכנית: סגר? כן או לא, לימודים? מתי חוזרים. מעטים מתייחסים להיבט הפגיעה בזכויות הפרט. האם מגיפה מצדיקה פעולות כפייה מצד המדינה בשם הגנה על "הזכות לחיים"?
הפוליטיקאים שבויים במלכודת האמונה ב"תפקידה של המדינה" ומחויבים "להילחם" בקורונה. זאת למרות שבינתיים אין דרך מוכחת מדעית איך נלחמים. פוליטיקאי לא מסוגל להודות "אנחנו לא בטוחים... לא ממש יודעים, משערים, מנסים".
דינמיקה של משבר כלכלי שכמעט ואינו ניתן לעצירה. פוליטיקאים מנסים לדחות את הקריסה באמצעות חלוקת מאות מיליארדים. ימין או שמאל בשלטון – את מה ש"צריך לעשות" הם לא יעשו...
