החוק האוסר על הנחות לספרים אושר להמשך חקיקה בכנסת. גם שיעור התמלוגים יהיה אחיד וקבוע לכל הסופרים. מדובר בהתערבות בוטה של המדינה לטובת סקטור שפוליטיקאים החליטו ש"מגיע לו" על חשבון הצרכן.
בת"א מחפשים את ה"אחראי" – יש הדורשים את ראשו של ראש העיר, אחרים הפגינו, ובכל מקרה – "וועדה" כבר מונתה. הדעת הרי אינה סובלת שלפעמים אין "אחראי" לאסון, שיש אירועים אקראיים; ולפעמים, כן, גם הקורבן אשם.
למה הבנקים חדלו מהשכרת כספות פרטיות ללקוחות? ואיך בכל זאת הצלחתי "להשיג" כספת בבנק.
"הרצת מניות" ו"שימוש במידע פנימי" נחשבים לעברה חמורה. בעקבות "פרשת נוחי דנקנר" מלאה התקשורת בדיונים על החשד לעברה של הטייקון שאוהבים לשנוא. אפילו שורת כפירה אחת בנחיצות החוק לא נכתבה...
מדוע טקסס פורחת וקליפורניה "על הקרשים"? הסבר ציורי של ריצ'ארד פישר, נשיא הסניף של הפדרל רזרב בדאלאס, טקסס. תיאור יוצא דופן שאינו מתאים לנגידי בנקים מרכזיים מאופקים וזהירים...
כל הדוברים, בתוכנית של קרן נויבך ברשת ב', התחרו בהאשמת "הפרטת" שירותי בריאות הנפש. אחרים טענו שמשרד הבריאות אשם כי חסר "פיקוח נאות". אין ב"רגולציה" שום פיקוח והמוסדות הפסיכיאטרים "פרטיים" רק לכאורה.
אם הציבור, פוליטיקאים ופקידים – דורשים יותר רגולציה – אז אנחנו מקבלים אותה. ייתכן שבנקודה מסוימת מערכות המדינה יסתיידו מרוב חוקים, בחישה, ביורוקרטיה ושחיתות ואז יתחיל תהליך הפוך של דה-רגולציה.
הרגולציה הכי טובה היא הרגולציה הטבעית – בנק שכשל צריך לפשוט את הרגל ולהיעלם. "הצלה" של בנקים בכספי ציבור היא חטא (בזבוז כסף) ופשע – מנציחה את הכשלים במערכת הכלכלית – מנציחה את הריקבון.
אין זה תפקידו של המבקר לנסות לכפות על הממשלה מדיניות על פי השקפתו האידיאולוגית. אבל המבקר החליט מה צריך להיות "תפקיד המדינה".
יש ריכוזיות? אז מחוקקים חוק נגד ריכוזיות; יש שחיתות? אז נולד חוק נגד שחיתות. ואם יש בצורת – מחוקקים חוק נגד הבצורת. אפילו אם ממשלה מצליחה לזהות כשל, אז המענה הממשלתי בדרך כלל אינו מניב פיתרון.
