"חוק התוצאות הבלתי צפויות" אינו הגורם היחיד לנזק שבבחישת פוליטיקאים בכלכלה, אלא הסבר נוסף לתופעה מדוע ניהול ממשלתי-ריכוזי של הכלכלה (בניגוד לחופש כלכלי) מסתיים לרוב בנזק.
חוקים "מתקדמים" להגנת שוכרי דירות בשוודיה יצרו מחסור כרוני בדירות. הפיקוח הממשלתי על ההשכרה הרחיק את המשקיעים מהשוק וגרם למחסור מתמשך. הצעות חוק כאלו בישראל ידרדרו אותנו למצב דומה ולשוק שכירות שחור.
אפשר להוריד את מחירי הדירות "מחר בבוקר". התכנית שלא תתקבל.
הבנייה הפרטית כפופה למעשה למשטר של "קיצוב" ומשטר של "מכסות ייצור". שיטה שנכשלה בכל תחום כלכלי אחר בעולם. היזמים מנועים מלספק את דרישות הצרכן, הם בונים לרוב לפי תכתיבים של פקידי מדינה ועירייה.
רשות הדיור הציבורי של ניו יורק מעסיקה 11,000 עובדים. עובד אחד לכל 16 דירות. הבניינים מוזנחים כי חסרים מיליארדים לתחזוקה, רבע מהדיירים לא משלמים אפילו את שכר הדירה המסובסד. אין ממי לגבות.
אפשר חוקית להתנגד כמעט לכל בנייה חדשה בטענה שעלולה להיווצר פגיעה בשכנים. אפשר לגרור את היזם לבית משפט, לייקר מאד את הפרויקט, לעכב אותו לשנים ואפילו לזכות בפיצויים. האם זכות הוותק גוברת על זכות הקניין?
הכשל בשוק הדיור הוא אידיאולוגי ולא טכני. התכניות "לבלימת הביקושים" הן ניסיונות סרק. הטיפול בצד ההיצע של הדירות הן פנטזיות לעתיד הרחוק: "קביעת יעדים". מילים שלא עולות כסף.
ההמלצות בדוח מבקר המדינה על "משבר הדיור" מיושמות באירופה מזה שנים רבות. התוצאה: "משבר דיור" מעמיק באירופה... הדוח הוא אוסף של פנטזיות ומשפטים נפוחים. המבקר מדקלם את האידיאולוגיה השלטת. דרך ללא מוצא.
הרחוב הוא סמל מובהק לתכנון עירוני מרכזי ונחשב בצדק בעיני רבים כאחד מהרחובות המכוערים של העיר. האדריכלים קיבלו הוראה מהסובייט העליון: לא ליצירתיות, לא ליוזמה, לא לתחרות. אל תחשבו. הבולשביזם בתכנון עיר.
הצעות החוק לפתרון "המחסור בדירות" זוכות לתמיכה גורפת של התקשורת. "הצלחתן" תירשם כפרק מזיק בהיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל. השפעתן הרסנית ככל שהזמן יחלוף, אבל קשה יהיה בעתיד לבטל חקיקה "חברתית".