עלות האמת של "דיור בר השגה" והנתונים שהתקשורת מתעצלת לחקור. טרוף המערכות של "דיור בר השגה" וכניסת הממסד הפוליטי ליזמות בנייה, כמו בשנות החמישים – עדיפים לפוליטיקאים על פני הוזלה כללית של הדירות.
תוך 60 שנה הגענו לסבך עצום של חוקים וביורוקרטיה. אלפי עמודים של ברברת תחת כותרת של תקנות, חוקי בנייה ומיסוי מקרקעין. הפתרון לכל בעיה בתסבוכת זו עובר תמיד דרך הגדלת עלויות. מה התייקר? הכול!
אם קיים "פוטנציאל שחיתות" אז הוא גם מתממש, ובכל העולם. כאשר גוף ממשלתי מחלק דירות, או כסף של "אף אחד", נוצר כר נרחב לשחיתות. איך תיראה ישראל עם 150 אלף דירות ציבוריות חדשות, כפי שהחליטה הממשלה.
שום עיר גדולה בעולם לא תוכננה מראש להיות "גדולה". קודם האוכלוסייה גדלה ואחר כך התשתית. בתי משפט לא צריכים לעכב בנייה בגלל "מחסור בתשתיות". צריך לבנות, ואם יסתבר שבאמת חסרה תשתית – היא תושלם מהר יחסית.
צה"ל מעוניין לגייס הלוואות למימון פינוי בסיסים בערים. ומי יפרע את ההלוואה? תקציב המדינה. זה בהמשך ללחצים של משרד הביטחון לתכנן בעצמו בניית 60 אלף דירות - להשתלב בכלכלה כמו הצבא המצרי המושחת.
ה"פתרונות" ליוקר הדיור המצוטטים בתקשורת, יגרמו להתייקרות נוספת ולעיוותים חדשים בשוק הדיור. אם עד עכשיו שוק הדיור היה יקר, אך לפחות לא מושחת, נקבל מחר שוק דיור גם יקר וגם מושחת.
"בהונג קונג, העניים גרים בכלובים בעוד שהעשירים מתרווחים במגדלי יוקרה". זו כותרת כתבה בדה מרקר.
אם אצלנו הדירות יקרות, אז בהונג קונג המחירים מגרדים את הסטרטוספירה. כאשר מזהים עיוות כלכלי, צריך כצעד ראשון לחפור ולחפש איפה הממשלה וחוקיה מעורבים בעסק – ברוב המקרים מגיעים ישר אל פיתרון כתב החידה.
נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, אמר באחת מפגישותיו עם מנחם בגין, שארצות הברית הייתה אולי מקבלת בהבנה רכישת קרקעות ביהודה ושומרון ע"י משקיעים פרטיים, אך אינה יכולה להסכים עם פעולותיה של ממשלה.
הצבא המצרי שולט על חלק לא מבוטל מהפעילות הכלכלית במצרים. ניתן להבין את המוטיבציה של קציני צבא לדאוג ל"קריירה השנייה" שלהם בעוד מועד... האם מערכת הביטחון בישראל מקנאת בפעילות הכלכלית של הצבא המצרי?
