הפרשנים מאמינים אמונה אידיאולוגית עמוקה, שכמה שיותר רגולציה יותר טוב. אבל הבעיה המעשית היא שאין אנו יודעים לעשות רגולציה טובה, יותר מאשר אנו יודעים לעשות עסקים טובים שלא נכשלים אף פעם.
בעוד הזרקורים מופנים אל תכנית החילוץ הגדולה של המגזר הבנקאי, אושרה בשקט תכנית חילוץ ''קטנה'' לתעשיית הרכב האמריקאית: הנשיא בוש אישר הלוואה ממשלתית של 25 מיליארד דולר לענקיות הרכב.
האנשים שניהלו בנקים אלה לא היו ''קפיטליסטים'' מושחתים, אלא פקידי ממשלה לשעבר, מינויים פוליטיים של הנשיא קלינטון. גם הם, כמובן, היו מושחתים אבל בהחלט לא קפיטליסטים.
מרבית העיתונאים וה''מומחים'' לא טורחים אפילו לברר [למשל בויקיפדיה] מיהם בדיוק 2 ענקי המשכנתאות ש''הולאמו''. בנקים אלה הוקמו על ידי הממשלות כדי לממש מטרות ''חברתיות''.
הכנסת החליטה לא לאפשר לבנקים לפנות מדירה לווים שלא עומדים בפירעון המשכנתא. מי ישלם הפעם את מחיר ה''הטבה'' למיעוט שקנה דירה, לא מכספו, ''הבטיח'' לבנק שהכול ''יהיה בסדר''...
משבר בכלכלת ארצות הברית [ובמערב כולו] אינו במשכנתאות הסאב-פריים שניתנו ללווים ''לא ראויים'' בעלי כושר החזר נמוך.
