המדינה מאלצת את חברת החשמל להפסיד כ-450 מיליון שקל בשנה על תשלומים למתקיני פאנלים סולריים. הם מתחייבים בשם חשבון החשמל שלנו ל-20 שנה. בזבוז חסר תועלת במקום התקנת מסנני זיהום על ארובות תחנות הפחם.
הממשלה התחייבה להטיל עלינו מיסים בסך 100 מיליון שקל מידי שנה, ולמשך כ-25 שנים, כדי לסבסד אנרגיה סולארית. מס לכל דבר אך ללא תהליך חקיקה בכנסת. לובי של טייקונים ירוקים יהנה ואילו התועלת מפוקפקת.
עוד וועידת סרק המתכנסת באתר נופש, במלונות יוקרה, שפע קוקטיילים, ערבי גאלה, טיולים ושיזוף על החוף לפי מיטב המסורת האקלימית. יש גם הרצאות ותערוכות. 98% מהמשתתפים הם פקידי ממשלה, היתר באים למטרות שנור.
המהות ה"ירוקה" של טורבינות הרוח היא אשליה. הטורבינות מפיקות מעט מאד חשמל, בזמנים בלתי רציפים ובלתי ידועים, לרוב כאשר אין צורך בהן. מדובר בבזבוז משאבים לריק, ולנזקים ממשיים לטבע ולסביבה.
זו כותרת ב"הארץ". כתבה שכולה תעמולה חד-צדדית מטעה. רבים מהעוסקים בנושא, למעט אינטרסנטים, לא מבינים שפשוט כלל אין דבר כזה "אנרגיה חלופית ירוקה". ה"אנרגיה הירוקה" היא אשליה יקרה ומזיקה. טירוף.
בניגוד לתחזיות השחורות - יש שפע של נפט בעולם ובשנים הקרובות צפוי אפילו עודף. תיאוריות נביאי הזעם על סוף עידן הנפט לא לקחו בחשבון טכנולוגיות חדשות וגידול בכדאיות ההפקה עקב העליה במחיר.
נבואות הזעם על "סוף העולם" נוטעות בנו רגשי אשמה. מטרתן לעשותנו כנועים לתנועות הפוליטיות שמצביעות על הדרך לישועה: סגפנות, שנאה לטכנולוגיה, סלידה מקפיטליזם.
נביאי הזעם הירוקים מפחידים אותנו במחסור באנרגיה מקובלת. במציאות - מאז 2005 צועדת ארה"ב לקראת "עצמאות אנרגתית" בזכות חידושים טכנולוגיים בהפקת נפט וגז מקומי בכמויות גדלות. אין מחסור בעתיד הנראה לעין.
משרד האנרגיה מסבסד החלפת מקררים ישנים בחדשים עד ל-30% מעלות מקרר חדש - כדי לחסוך באנרגיה. להתערבות ממשלתית בכלכלה יש תמיד תוצאות בלתי צפויות "מפתיעות" כי העם חכם מפקידיו.
עיתון "דה-מרקר" יצא עם כותרת גדולה "החשמל הסולארי בנגב הדביק את מחיר החשמל של חברת החשמל". כרגיל, הכותרת סנסציונית, המציאות קצת אחרת.
