"המחלה ההולנדית" - ביטוי שכולם כאן מדקלמים, אינה תוצאה של גילוי גז. מדינת הרווחה היא המחלה ההולנדית האמיתית. ראו מה קורה כאשר הדמגוגיה החברתית מנצחת והכנסות הגז מוזרמות לסקטור הציבורי ולקצבאות.
ככל שתימשך אבטלת הצעירים בארה"ב, יהיה קשה יותר לשקם את הזמן האבוד. נקבל שכבת גיל שהיא "מעמד" נחות כישורים, עם השלכות קשות לכלכלת אמריקה.
ממשלות מסוגלות להעביר כל חוק שרצוי לפוליטיקאים בעזרת "תקנות לשעת חרום" (וגם בלעדיהן). הנשיא רוזוולט הפקיע את הזהב הפרטי ב-1933. בית משפט פדראלי חזר ואישר שוב הפקעה בימינו אלה.
ממשלה לא צריכה לעסוק בתחבורה - ולא רק בברזיל. שוק תחבורה חופשי ללא צורך ברישיון למונית או בזיכיון לאוטובוס. כל רכב יוכל להסיע נוסעים במחיר מוסכם בין הנהג לנוסע. כל יזם יוכל להקים שירות הסעות.
ההמונים בברזיל ובתל אביב דורשים סקטור ציבורי גדול שימשיך לסבסד, להאכיל ולהגן על מקומות עבודה – אבל שלא יהיה מושחת ושהמסים יהיו נמוכים. יש רק בעיה קטנה – זה לא עובד, דבר והיפוכו. אין כפור חם.
הצורך "להציל את גוש האירו" אינו יורד מסדר היום. רבים מאשימים במשבר את מטבע היורו האחיד באירופה. שטות נוחה שמסיחה את הדעת מהאשמים האמיתיים - מדיניות מוניטארית ריכוזית בהנהגת בנק מרכזי.
איך קורה שבמדינה עם רזרבות הנפט הגדולות בעולם חסר נייר טואלט? המשטר הסוציאליסטי בוונצואלה הטיל פיקוח חמור על מחירים כדי לעזור לעניים. עכשיו חסרים מוצרי יסוד ומחירם בשוק השחור גבוה מאשר לפני "העזרה".
דרך בדוקה של ח"כים לזכות בכותרות וראיונות בתקשורת היא להעלות הצעת חוק חדשה. חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור". יוזם החוק תמיד יסתיר את העלויות ויציג רק את שמינית הכוס המלאה.
רבים מעדיפים לחיות מקצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות ילך ויגדל כל הזמן.
האם מדד המחירים לצרכן משקף את האינפלציה האמיתית? המדד אינו אינדיקטור טוב, אבל הוא הכלי "הרשמי". לכל הממשלות יש חובות. טריליונים. אם המדד יעלה - הריבית על החוב תעלה. כך נוצר תמריץ למניפולציה במדד.
