אתם כאן: עמוד הבית
רמ"י ונת"י הם גופים ציבוריים עם תקציב ענק ומאות עובדים. מידי פעם, מאז ומתמיד, נחשפות "פרשיות שחיתות" – גם בימים אלה. האם אפשר לבער את השחיתות?
זינוק מדהים וקבוע של מספר עובדי המדינה לעומת ירידה קבועה במספר עובדי התעשייה בארה"ב.
הגזל החוקי: ועדי עובדים, שיושבים עם "היד על השאלטר" במוסדות ציבוריים וחברות ממשלתיות, סוחטים הטבות מפליגות ובלתי צודקות על חשבון שאר הציבור.
מבלי ששמנו לב, נולדה לעם ישראל ממש לאחרונה רשות לאומית חדשה. זו מתווספת אל מאות רשויות, מוסדות, וועדות ציבוריות – כולם שוחרי שלומנו, כולם דורשי טובתנו. האמנם?
"ארגון ציבורי" הוא לרוב הונאה חוקית. כל ארגון כזה הופך מהר מאד לעסק פרטי של מנהליו ועובדיו הבכירים. את רשות השידור צריך לסגור ולא לפתוח מחדש.
בעל עסק פרטי יודע שכל העלאת שכר למנהל או לעובד – משמעותה פחות הכנסות לבעלים. בסקטור הציבורי, לעומת זאת, אין מגבלה כזאת. החכי"ם משלמים העלאת שכר לעובדי מדינה מ"כסף של מישהו אחר" – הציבור.
מיהם "בעלי הבית" ב"מוסדות הציבור" ובחברות הממשלתיות – אלה ששייכים לכאורה ל"ציבור": אוניברסיטאות, קופות חולים ובתי חולים, חברת החשמל, נמלי אוויר וים, תע"ש, ועוד.
רבים מכירים (ואולי כמעט כל אחד מאתנו מכיר) "מישהו" שהיה "בשליחות" בחו"ל. בעידן הסלולר, התקשורת והתחבורה הזולה צריך להחזיר הביתה את רוב "השליחים" על בני זוגם, טפם ומאבטחיהם.
כיצד צריך לממן פרויקט ציבורי גדול שאינו למטרות רווח? מתקציב המדינה (באמצעות מיסוי כפוי) או מתרומות מרצון?
האידיאולוגיה ה"חברתית" שונאת עשירים. התעשרות מקורה בניצול ה"פועלים" – כמו שטוען המרקסיזם. לגיטימי להחרים לעשיר את רכושו. גם פוטין שונא אוליגרכים, אלא אם הם חבריו. רבים אצלנו חושבים כמו פוטין.