"הוועדה למלחמה בעוני" רואה את העוני כאחת "ההשלכות של הפעילות הכלכלית". המציאות הפוכה: מצבו הטבעי של האדם הוא עוני וחוסר-כל. "הפעילות הכלכלית" היא שמקדמת את האדם ומרחיקה אותו מעוני.
התקשורת מימין ומשמאל מלאה עצות לממשלה איך לפתור את "בעיית הבדואים": לתכנן, לבנות, להעניק, לשפוט, לחנך, להעניש, להרוס. פאטה מורגאנה במדבר. פנטזיה. במסגרת "מדינת הרווחה" הישראלית אין פתרון לבעיה.
אין ארוחות חינם ומישהו יצטרך לשלם עבור "חופשת האבהות".
"המחלה ההולנדית" - ביטוי שכולם כאן מדקלמים, אינה תוצאה של גילוי גז. מדינת הרווחה היא המחלה ההולנדית האמיתית. ראו מה קורה כאשר הדמגוגיה החברתית מנצחת והכנסות הגז מוזרמות לסקטור הציבורי ולקצבאות.
רבים מעדיפים לחיות מקצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות ילך ויגדל כל הזמן.
ה"זכות לעבודה" קיימת רק אם תצליחו לשכנע מעסיק כי אתם מסוגלים ליצור עבורו ערך כלכלי אמיתי. השבתת נמל אשדוד כדי לסכל הזזת עובדת מיותרת שנשואה לחבר ועד... אינה מימוש של "זכות", אלא סחיטה של דמי חסות.
"החברתיים" התחנכו על קדושת מדינת הרווחה. כל קיצוץ, ולו הזניח ביותר, זוכה לכותרות זועקות - "פירוק מדינת הרווחה". הזעקה אינה קשורה לעזרה לעני, אלא לאידיאולוגיה שמקדשת את שליטת המדינה בקניין הפרטי.
קשה לדעת כמה עניים באמת יש במדינת ישראל, קשה עוד יותר להגדיר "מיהו עני". ההגדרה של עוני יחסי על פי הסקרים של דו"ח העוני – מטעה.
71% מהמשפחות האמריקאיות נהנו מזכאות לקצבת רווחה פדראלית כלשהי. 60% מהאמריקאים סבורים שהממשלה חייבת לחלק קצבאות ואלה יצביעו (כמעט תמיד) עבור נשיא שיבטיח את המשך החלוקה והגדלתה.
