סין ממירה את ההצלחה הכלכלית-תעשייתית לבניית צבא-על. זאת, במקביל למערכה לצמצום חופש הפרט. המדינה משתלטת על מגזר ההייטק והאינטרנט – בלימת עלי באבא הייתה "הצגת תכלית" לכל מגזר הטכנולוגיה ו"המתעשרים" בסין.
שגעונות המגלומניה לא פסחו גם על מנהיגים קומוניסטים, אלה העממיים לכאורה (חברתיים): צ'אושסקו מרומניה, מוראלס מבוליביה – כדוגמה.
מאז מותו של מאו השתנתה סין באופן קיצוני. דבר אחד לא השתנה: השלטון הדיקטטורי המוחלט של המפלגה הקומוניסטית.
ה"שחיתות" משפרת את רמת החיים בצפון קוריאה מעבר להיחלצות מרעב ומאפשרת לכלכלה הקומוניסטית לתפקד (בערך). בשפה המדוברת חסר מינוח ל"שחיתות טובה".
כדרכנו, נציין את ה-1 במאי כיום זיכרון לקורבנות הסוציאליזם בעולם. למעלה מ-100 מיליון אזרחים נרצחו בדרך ל"הגשמתו". ה"חברתיים" כיום (בכל הקשת הפוליטית) הם המרכסיסטים המודרניים.
השלב האחרון בסוציאליזם – הגשמה. וונצואלה הגיע לסוף. ההתדרדרות והתמונות המחרידות הן תוצאה בלתי נמנעת של תהליך שראשיתו בכרסום זכויות הפרט לקניין ולחופש.
למה השלב הראשון ביישום סוציאליזם בדרך כלל "מצליח"? למה שבדיה נחלצה ומדוע וונצואלה שוקעת עמוק יותר?
הקומוניזם במזרח אירופה ובברית המועצות קרס במהפכה שקטה לפני כ-25 שנה. האם המשטר הקומוניסטי ברוסיה חוזר?
50 שנה מלאו לאחד מהאסונות הגדולים של המאה העשרים. מיליוני סינים נרצחו במסגרת מסע ההסתה של צעירים "נאמני מאו" – המשמרות האדומים.
נאיביות שגובלת בטיפשות אינה פוסחת על חתני פרס נובל. פרופ' אהרון צ'חנובר שוכנע בביקורו בצפון קוריאה שפניהם לשלום. אף מילה על מדינה שלמה שכלואה בכלא אכזר.
