אתם כאן: עמוד הבית
פוליטיקאים מדברים על "צמצום הרגולציה". מדברים, אך במקביל מכבידים את הנטל: הזדמנות לחזות איך מתגבשת רגולציה חדשה לנגד עינינו – אסדרת ענף מתקיני המזגנים.
יערה קלמנוביץ' הקימה מפעל שוקולד קטן בירושלים ונדרשה למסלול מכשולים מטורף לקבלת רישיון ייצור. נטל הרגולציה חוסם יזמים ומעניק יתרון למפעל וותיק. הרגולציה הממשלתית היא הסיבה ליוקר החיים בישראל. קיימת דרך אחרת...
זה מה שהיה חסר לעם היושב בציון לאורך דורות: רגולטור על מדורות ל"ג בעומר.
הבנקים הפסידו לפחות 5 מיליארד שקלים בהלוואות ל"טייקונים" שלא נפרעו. "וועד כבל" בדקה את התנהלות גופי הרגולציה. שוב התפוגגה התקווה האוטופית שהרגולטורים ימנעו משבר בעוד מועד.
אירופה נגד פייק-ניוז? למי שייך המידע עלינו? רגולציה חדשה באירופה תאפשר לכל אירופאי להחליט מה המידע שייאגר עליו, לערוך או למחוק אותו. האם הסקטור העסקי יכול בכלל לעמוד בגזירה?
עתידה של סדרת הילדים המצליחה "או-בוי" נטחן בבית המשפט כבר שנתיים. פסק הדין היה יכול להיות מהיר ופשוט במדינת חופש. אבל כאשר מעורבת רגולציה ואידיאולוגיה אישית (נפוצה) של השופטים...
פקידי אירופה, שונאי תאגידים (בייחוד אמריקאים), קנסו את גוגל ב-5 מיליארד דולר. כל אירופאי צדקני חופשי להסיר אפליקציות של גוגל, אבל מורשת סוציאליסטית של שנאת הצלחה – גוברת. בייחוד אם המצליח גם מתעשר.
אילו שלטה האידיאולוגיה הנוכחית בבנייה לפני 120 שנה – לא הייתה קמה שום עיר בישראל. אסור היה לבנות כי "אין תשתיות" והשכנים היו מתנגדים לבניין גבוה של 3 קומות ש"חוסם נוף"... קווים לטירוף הנוכחי.
אסון השיטפון בנגב והדרישה למינוי רגולטור לטיולים, מעלה את השאלה: ומה עם מדורות ל"ג בעומר? "למה לחכות לאסון הבא"?
הבעיה אינה שעות הפתיחה והסגירה של הסופרמרקטים, אלא השאלה היסודית: מדוע הממשלה צריכה בכלל להתעסק בשעות פתיחה של חנויות?