אתם כאן: עמוד הבית
בנקים בישראל הם "כאילו בנקים". הם ארגוני פקידים הפועלים תחת ניהול ומרות בנק ישראל ביד רמה. באמצעות רגולציה קשיחה עד הפרט האחרון בנק ישראל מונע תחרות. שודדים את האזרח בחסות המונופול הממשלתי.
יש סימני האטה מדאיגים בכלכלה העולמית. הבנקים המרכזיים בעולם ניצלו כנראה את כל "התחמושת" שלהם ל"עידוד" הכלכלה מאז 2008.
סחרחורת חסרת מוצא של הורדת ריבית - התגברות ביקושים - עליית מחירי דירות - הגדלת היקף משכנתאות - עליית ריבית - קריסה.
הדפסת כסף כמוה כהוספת מים למרק טעים כדי להגדיל את כמות המרק. האם מרק שהוסיפו לו מים ישביע אותנו יותר? אולי בטווח הקצר. מתי נבחין שרימו אותנו? רק אם תוספת המים תתמשך.
ממשלה שמאלצת את הבנקים להעביר את הרזרבות שלהם אל הבנק המרכזי ולקבל על יתרות אלה "ריבית שלילית", למעשה מחרימה כסף מהבנק. השימוש בכינוי "ריבית" בהקשר זה נעשה לשם התקינות הפוליטית. החרמה אינה "תשלום".
הבנקים האירופאים חשופים לאשראי מפוקפק שנתנו למדינות עניות, ולעסקאות רעועות, והכול - בחסות הבנקים המרכזיים שלהם. ספק אם החובות ייפרעו. חוששים מ"יום הדין".
בנק ישראל צובר הפסדים כבדים בגלל מדיניות רכישת הדולרים שממומנת באמצעות הלוואות שהבנק לוקח ומשלם עליהן ריבית. ספק אם קיימת דרך "לרדת מהעץ" בשלום, ללא משבר כלכלי וללא הטלת מיסים כבדים למימון ההפסדים.
מבלי ששמנו לב, נוסף לבנק ישראל תפקיד חדש. מעכשיו הבנק לא דואג רק למדיניות המוניטארית, אלא גם אימץ יעדים "חברתיים" כמו "מניעת פערים". קראו מה חושב הנגיד לשעבר קליין על הנגיד לשעבר פישר.
עצם קיומו של בנק ישראל גורם נזק כבד ומצטבר לאזרח הישראלי. תקציב ההוצאות שלו עומד על כ-1 מיליארד שקל בשנה, בפעילותו "הכלכלית" הפסיד כ-2 מיליארד שקל נוספים (2013), וזה לא הסוף.
בנק ישראל רואה עצמו ממונה על "יציבות" הבנקים – כלומר, הוא דואג לרווחים שהם גורפים כדי "להבטיח את יציבותם". הרגולטור אינו "ידידו של האדם" כפי שמטיפים לנו. במציאות, הרגולטור מבטיח את שוד הציבור.