אתם כאן: עמוד הבית
עופר עיני וההסתדרות פיטרו את וועד עובדי הרכבת ואת ראש הוועד גילה אדרעי. סוף, סוף אפשר לאמור שההסתדרות עשתה משהו למען מדינה.
מהגרי עבודה זורמים, כמו המים, בנתיב הקל; הם ימשיכו לזרום בגלל "פער הכדאיות" – ההפרש בין שכר העבודה ביננו לבין אפריקה. "מדינת הרווחה" תורמת לעידוד העסקת עובדים זרים. למה קשה יהיה לצמצם את התופעה.
ל"מאפיה" בנמל אין צורך ב"חיסול חשבונות" עם יריבים בעזרת מקלעים, או יציקת מתחרה בעומק בטון של יסודות בניין... אין להם יריבים ומתחרים – הממשלה במסגרת חוקי העבודה דואגת לביצור מונופול "העבודה המאורגנת".
מידי פעם אני מקבל מיילים ששואלים מדוע אין באתר פרק על יחסי עבודה וזכויות עובדים. ערב השבתת המשק (בזמן העלאת הכתבה השביתה עדיין לא "סופית") הוא עיתוי ראוי לפרסום תקצירו של פרק עתידי.
כפייה של המדינה על עסקה מרצון שמתגבשת במשחק הכלכלי בין אנשים חופשיים – מובילה לעיוות בשוק ולתוצאות גרועות יותר שלא תמיד ניכרות מייד. את ה"כלכלה" אי אפשר לרמות ומישהו צריך לשאת במחיר. למי יוגש החשבון?
אם עובד מוכן לעבוד בשכר מסוים, אז מדוע שלא נעסיק אותו ישירות באותו שכר? מדוע מעדיף המעסיק לשלם שכר גבוה יותר שכולל גם את מתח הרווחים של קבלן כוח האדם? פארדוקס כלכלי?
מבקר המדינה פרסם אתמול שמאז 2006 מקבלים עובדי נמל אשדוד מזי הרעב "תמריץ סטייקים". עבור תפוקה מסוימת מקבלים ארוחת סטייק במסעדה בעיר. כאשר ההטבה בוטלה בהוראת האוצר, הוכרזו עיצומים על "פגיעה בזכויות".
כל עוד העסק מתנהל בשקיפות והמשקיעים יודעים כמה המנהלים מקבלים – "שייקחו כמה שהם רוצים". וכי מה יעשה דירקטוריון החברה עם הכסף שייחסך משכר המנהל? מהו "שכר מופרז" ובאיזה סקטור באמת משלמים שכר מופרז.
שאלה פשוטה לכאורה: איך בכלל נקבע שכר? למה שכר המינימום לא הועלה ל- 10,000 שקל לחודש? הרי העלאה כזו יכולה לבטל סופית את "השכבות החלשות"; מדוע שהממשלה לא תקבע דרוג שכר "הוגן" בכל המשק, לכל העובדים?
"מתפרת העצמאות" במצפה רמון נסגרה לאחר 30 שנות פעילות. העובדות פוטרו והייצור הועבר לסין. המתפרה בקשיים מזה שנים ובשנת 2000 הפכה לקואופרטיב של העובדות. המתפרה מייצגת פרק בסיפור מדינת הרווחה הישראלית.