אתם כאן: עמוד הבית
הרשעתו של דרעי וריצוי העונש אינם מעלים או מורידים מחטאו להשקפתנו. דרעי אינו שונה מכל שותפיו במערכת הפוליטית בין אם נתפסו או לא, בין אם הורשעו או זוכו.
אין זה תפקידו של המבקר לנסות לכפות על הממשלה מדיניות על פי השקפתו האידיאולוגית. אבל המבקר החליט מה צריך להיות "תפקיד המדינה".
קשה לבקר את שופטי בית המשפט המחוזי, כנראה שפסיקתם מעוגנת בכללי המשחק המקובלים במערכת החוק. אבל, גם אם נקבל בהבנה את הכרעתם, לא נוכל להימלט מלהאיר את המשתמע מדבריהם.
עליית מדרגה בהתערבות המדינה ביחסי עבודה: במקום שנשים יוכיחו כי הופלו לרעה על ידי המעסיק. מעתה, בעקבות פסיקת בג"ץ, אם מעסיק ייתבע על אפליה – נטל ההוכחה יהיה עליו – הוא יצטרך להוכיח שאינו מפלה.
החוק יהפוך אלפי ישראלים נוספים לעבריינים. במסווה של "טובת הציבור" הולך ומצטמצם חופש הפרט. הדרישה ההמונית לזנות לא תיעלם. צפויה עלייה במחיר שירותי הזנות בגלל הצורך באבטחה והגנה נגד שוטרים ומלשינים.
פרסומת לארוחת מג'יק נודלס, שנפסלה לשידור על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו העסיקה את בתי המשפט עד לפני כשנה. עוד החלטה שיפוטית שעניינה טעם ו"איזונים חברתיים". במה עדיף טעמו של השופט?
אם המדינה מעורבת בנושאים שאינה צריכה לגעת בהם – אין להתפלא ששופט נדרש לסוגיות שאינן מעניינו - סוגיות של טעם, ריח ואידיאולוגיה. לכן חשוב כיום "הרקע האידיאולוגי" של השופט. הנה דרך אחרת לבחירת שופטים.
הסוב-יודיצה אוסר לדון בתקשורת ולחשוף פרטי דיון המשפטי. מדוע רע שהתקשורת תשפוט נאשם במקביל לבית המשפט? המערכת מייחסת כישורי ניתוח וחשיבה עדיפים לשופטים אז מדוע היא לא סומכת על אבחנתו בין עיקר לטפל?
מה יש לחקור בפרשת הרב דב ליאור? החשוד כתב, חתם ואינו מכחיש. אם יש בדבריו עבירה על פי החוק הקיים - צריך להגיש תביעה. נעשה שימוש מיותר במשטרה במקרה זה.
במקום להתמקד בהיבט המשפטי בלבד - שופטי בג"צ כופים אידיאולוגיה אישית שלהם. אידיאולוגיה שלא ניתן לבחון משפטית, ובייחוד אם מוסדות המדינה הנבחרים החליטו אחרת. העדפת אזרחים לגור בפרבר אינה נושא לבית משפט.