אתם כאן: עמוד הבית
דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי חוזר ומדקלם מידי שנה את סיפור "העוני המחפיר" של ערבים וחרדים. קשקוש ללא קשר למציאות: 75% מתושבי בני ברק ו- 92% מהמשפחות הערביות בישראל גרים בדירה בבעלותם.
חוקי "האפליה המתקנת" לטובת כושים בארה"ב קיימים מזה 40 שנה. לפיהם צריך להעדיף בעבודה ובלימודים שחורים על פני לבנים. הניסיון נכשל ורק גרם לנזק. עוד ניסיון כושל לתיקון החברה בכוח באמצעות כפיה ממשלתית.
הממשל האמריקאי מריץ מזה 60 שנה משחק פירמידה מאסיבי שמבוסס על גביית מיסים מצעירים כדי לשלם קצבאות למבוגרים וקשישים, תוך הבטחה לצעירים בהווה שצעירי העתיד יממנו את הקצבאות שלהם בבוא היום. קריסה מובטחת.
מחאת "וול סטריט" פונה לכתובת שגויה - נגד הבנקאים, במקום נגד הממשלה שאשמה בהשתוללות הבנקאים. הסנט בחקיקה "חברתית" אילץ בנקים לאשר הלוואות לכול קבצן, אחרת יתבעו על אפליה גזעית.
כפייה של המדינה על עסקה מרצון שמתגבשת במשחק הכלכלי בין אנשים חופשיים – מובילה לעיוות בשוק ולתוצאות גרועות יותר שלא תמיד ניכרות מייד. את ה"כלכלה" אי אפשר לרמות ומישהו צריך לשאת במחיר. למי יוגש החשבון?
הסרט אותו אנו חיים בישראל, הוא תסריט שהתרחש במערב לאורך תקופה ארוכה. תהליך של צבירת חוב ציבורי שמתקרב לקיצו ומכונה "משבר החובות הריבוניים". הלחץ הציבורי המוצלח של מנהיגי המחאה יאיץ את התהליך.
יוקר המחייה הוא בעיה שיש עליה הסכמה מקיר לקיר. ישראל עלולה להמשיך ולבחור במדיניות של השמאל ולהרחיב את מדינת הרווחה. המשמעות היא הנצחה והרחבה של המצב שיצר את הבעיה מלכתחילה.
הלהט המהפכני שלכם חוצב להבות. ההד חוזר אליכם מהתקשורת התומכת, מהאקדמיה ומהממסד הפוליטי. עצרו לרגע! האם ייתכן שעדר הבאפלו שועט אל עבר התהום? הביטו אל תוצאות מהפכות אחרות, עם אותן הסיסמאות, שהצליחו.
מפגיני המאהלים הגישו את "מסמך הדרישות" שלהם. זהו מנשר אידיולוגי טהור, קיצוני וקומוניסטי. אין בו שום צעד להקלה של מצוקה מעשית. ילדי הסושי והנרגילה, ילדי ג'ינסים של מעצבים. דרישתם - לקחת מאתנו ולתת להם.
השבוע התפרסם הנתון המדאיג שהאבטלה בארה"ב עלתה ל- 9.2%, והיא מסרבת לרדת למרות שהוכרז כבר לפני שנה על "סיום" המשבר הכלכלי ועל המשך הצמיחה. למה יש אבטלה "כרונית"?