אתם כאן: עמוד הבית
עצם קיומו של בנק ישראל גורם נזק כבד ומצטבר לאזרח הישראלי. תקציב ההוצאות שלו עומד על כ-1 מיליארד שקל בשנה, בפעילותו "הכלכלית" הפסיד כ-2 מיליארד שקל נוספים (2013), וזה לא הסוף.
הרגולציה, וחופש התחרות מבטיחים, באופן שיטתי, מחירים נמוכים ושרות טוב לצרכן, לאדם הקטן. תחרות חופשית היא החבר האמיתי של הצרכן, ותחרות חופשית לא מושגת על ידי רגולציה, אלא על ידי היעדר רגולציה.
קיימת אמונה טפלה שמחלקת ההנדסה העירונית מצילה אותנו מכאוס אורבאני, דואגת לתכנון הנכון של העיר, מפקחת על תהליך הבנייה ובעיקר – דואגת לבטיחות הבנייה. הרגולציה על הבנייה, רק מוכרת את האשליה.
בנק ישראל רואה עצמו ממונה על "יציבות" הבנקים – כלומר, הוא דואג לרווחים שהם גורפים כדי "להבטיח את יציבותם". הרגולטור אינו "ידידו של האדם" כפי שמטיפים לנו. במציאות, הרגולטור מבטיח את שוד הציבור.
הריכוזיות במגזר העסקי נובעת מהתערבות המדינה בכלכלה. החוק יגביר ריכוזיות גרועה יותר - ריכוז כוח בידי הפוליטיקאים. הדרך לטפל בריכוזיות היא שוק חופשי יותר. לא הגברת הרגולציה ולא העצמת כוחם של פוליטיקאים.
יישוב יהודי חדש קם ברמת הנגב ביוזמה עצמית של המתיישבים - שיזף. השבוע עתרה החברה להגנת הטבע לבית המשפט נגד הקמת היישוב, כי משהו לא היה תקין ב"טפסים"... והבדואים צוחקים...
אין ארוחות חינם ומישהו יצטרך לשלם עבור "חופשת האבהות".
הצעת חוק חדשה תחייב את גוגל לשלם מידי שנה 7% מהכנסותיה בישראל לגופים שנקראים "יצרני תוכן" (ידיעות, מעריב, הארץ ואחרים). ועדה ממשלתית תחלק את הכסף... שר התרבות והספורט יקבע את התקנות. שוד חוקי נוסף.
ישנם מוצרים ושרותים שהמדינה צריכה לספק. אך אלה אינם ראיה לכישרון הניהול והפיקוח של "המדינה", ובשום אופן אינם הוכחה לחיוניות התערבותה גם בתחומים אחרים. די לנו במשימות בהן אין לנו ברירה זולת המדינה.