אתם כאן: עמוד הבית
המלחמה הממשלתית המסתמנת נגד ה"ריכוזיות" מסוכנת יותר מה"ריכוזיות". היא מבוססת על הרחבת הניהול הממשלתי של הכלכלה, הכבדת הרגולציה ותוספת חקיקה. הדרך הנכונה – בדיוק הפוכה.
היכן הבאג בניתוח "בעיית הריכוזיות"? חברות עסקיות אכן זקוקות לבלמים ואיזונים, אבל הרגולציה הטבעית והמיטבית נוצרת בשוק פתוח ותחרותי.
לועדות יש הנחה סמויה שהמסגרת בה פועל המשק היא נתון קבוע, כתורה מסיני עבור היהודי המאמין. ועדה מחפשת פיתרון "מעשי" לעכשיו. ולכן אינה חושפת את שורש הבעיה – המגבלות על חופש השוק שהפוליטיקאים מכתיבים.
שוק הדלק: "הפרטה" שאינה הפרטה, "יבוא" שאינו יבוא חופשי, "תחרות" בין תחנות שאינה תחרות. ניהול ענף הדלק בסגנון בולשביקי שמבטיח רווחים וקובע מחירים. מומחי הדלק של בג"ץ יחליטו אם המחיר יהיה 7.25 או 6.95.
תקלת דלק המטוסים המזוהם שערורייתית מאשר נראה על פני השטח. ספק אם "בעיית הריכוזיות במשק" קיימת בחברות המסחריות. אין ספק שהיא קיימת בסקטור הממשלתי המנופח והמונופוליסטי. ריכוזיות שעלולה לעלות בחיי אדם.
למעלה מ-1,100 שקל לשנה משלמת כל משפחה בישראל כקנס שנתי על צריכת מוצרי חלב. עסקנים פוליטיים וגופים אינטרסנטים, מנהלים את משק החלב "מטעם המדינה" לטובתם הפרטית – מעטיני הפרה ועד למדף בסופרמרקט.
מונופול פרטי מול מונופול ממשלתי: מייקרוסופט וקרטל אופ"ק מול חברת החשמל. ללא ביטול "חקיקת העבודה" לא יתכן שינוי מבני בשום מונופול ממשלתי.
הישגי הסקטור העסקי בישראל מדהימים, בייחוד לאור מגרעות המשטר הכלכלי-פוליטי בישראל. איך הצליח הסקטור העסקי בישראל כנגד כל הסיכויים? איך קרה המהפך?
בניגוד לנטייה הרומנטית להתגעגע "לימים הטובים" של אז – המערכת השלטונית הייתה מושחתת ברמות שנחשבות כיום לדמיוניות. – אפילו לא היה מי שיחקור ויגיש כתבי אישום – זו הייתה שגרת החיים הציבוריים והכלכליים.
"שליטת 30 המשפחות" היא תוצאה של מבנה כלכלי ודמוקראטי שריכז כוח הכרעה כלכלי בידי הממסד הפוליטי. הממסד הוא שהעניק את עמדות הכוח לאותן המשפחות, הוא שמגן עליהן מתחרות ומבצר את מעמדן הכלכלי.