רצח העם של הקומוניסטים הסינים בראשות מאו-טסה-דונג לא כל כך ידוע במערב. רצח ההמונים שביצעו קומוניסטים, בדרך כלל מעניין פחות את העילית במערב, שהרי הרוצחים הם  אידיאליסטים ששאפו לחברה טובה יותר לכאורה.

הממשלה התחייבה להטיל עלינו מיסים בסך 100 מיליון שקל מידי שנה, ולמשך כ-25 שנים, כדי לסבסד אנרגיה סולארית. מס לכל דבר אך ללא תהליך חקיקה בכנסת. לובי של טייקונים ירוקים יהנה ואילו התועלת מפוקפקת.

הממשל חשב שהוא מסוגל לנהל ביטוח שיטפונות, אבל התוצאה גרועה: ניהול כושל, פרמיה נמוכה מדי וגירעון שימומן ע"י כלל הציבור. מנגנון השוק היה קובע פרמיה גבוהה באזור מסוכן - היה מפרסם אזהרה - ומצמצם את האסון.

עוד וועידת סרק המתכנסת באתר נופש, במלונות יוקרה, שפע  קוקטיילים, ערבי גאלה, טיולים ושיזוף על החוף לפי מיטב המסורת האקלימית. יש גם הרצאות ותערוכות. 98% מהמשתתפים הם פקידי ממשלה, היתר באים למטרות שנור.

שחיתות היא מאפיין יסודי של פעילות ממשלתית, כל ממשלה -  בארץ ובעולם. לכן,  אין לשאוף ליותר פעילות ממשלתית, ליותר פיקוח ממשלתי. האמונה הטפלה שפוליטיקאים פועלים למען האזרח - שגויה.

הרגולציה הכי טובה היא הרגולציה הטבעית – בנק שכשל צריך לפשוט את הרגל ולהיעלם. "הצלה" של בנקים בכספי ציבור היא חטא (בזבוז כסף) ופשע – מנציחה את הכשלים במערכת הכלכלית – מנציחה את הריקבון.

השבוע, לפני 45 שנה חוסל בירי המהפכן הקומוניסטי צ'ה גווארה. דמות "הצעיר הנצחי" שמופיעה גם כיום על חולצות T, הייתה מסמלי "השמאל המתקדם" בעולם. הברנש היה רוצח סדיסט שמימש טרופו בחיסול "אויבי המהפכה".

ארתור אוכס שולצברגר ז"ל היה מבעלי הניו יורק טיימס. סיפור קלאסי של משפחת מהגרים יהודית. העיתון נרכש על ידי סבו ב- 1896 שהתחיל כמחלק עיתונים. בהספד ארוך שפורסם בניו יורק טיימס לא הוזכרה המילה "יהודי".

המהות ה"ירוקה" של טורבינות הרוח היא אשליה. הטורבינות מפיקות מעט מאד חשמל, בזמנים בלתי רציפים ובלתי ידועים, לרוב כאשר אין צורך בהן. מדובר בבזבוז משאבים לריק, ולנזקים ממשיים לטבע ולסביבה.

זו כותרת ב"הארץ". כתבה שכולה תעמולה חד-צדדית מטעה. רבים מהעוסקים בנושא, למעט אינטרסנטים, לא מבינים שפשוט כלל אין דבר כזה "אנרגיה חלופית ירוקה". ה"אנרגיה הירוקה" היא אשליה יקרה ומזיקה. טירוף.