איך קורה שאדם חכם, זוכה פרס נובל – מדבר שטויות? נאום התוכחה של פרופ' צ'חנובר על "אותם אנשים שהחליטו שהם לא יכולים לחיות עוד במדינה הזו".

כמידי שנה, אנחנו מציינים את ה-1 במאי כיום זיכרון לקורבנות הקומוניזם במאה ה-20. הפעם נַפְנה את הזרקור אל מושג מודרני לכאורה "פייק ניוז" או בקיצור "פייק" ובעברית פשוטה – שקר.

שלטון החמאס שימש כ"נכס חינוכי" לאזרחי ישראל. "הצגת תכלית" אמיתית. דגל אדום לשכנוע ציבור גדול שמפנטז על מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל כ"שער לשלום" עם העולם המוסלמי.

כדי "להשמיד את תשתיות החמאס" לפני 5 או 10 שנים הייתה נדרשת מלחמה כוללת, לא פחות. גם ניתוק הכסף מקטאר היה מתדרדר למלחמה. אף אחד בקואליציה, באופוזיציה, בתקשורת ובממסד הבטחוני לא היה תומך במלחמה יזומה כזאת.

כגודל הציפיות, גדלה האכזבה מאי-תפקוד המדינה בעת מצוקה. התקשורת טוענת ל"טראומת הבגידה המוסדית". התנדבות וסולידריות מחליפים את האשליה בכוחה של המדינה. המיתוס כי המדינה היא האומנת של אזרחיה – שגוי ושקרי; מדובר בגוף שמתקשה לנהל מערכות מורכבות.

בסקרי אמון הציבור במוסדות מדינה – הצבא תמיד במקום הראשון. קיים פער עצום בין המציאות לבין תדמיתו. נבחן לאן תתדרדר חברה עסקית שתתפקד כמו שגרת העבודה בצה"ל.

האיום הפוטנציאלי של פגיעת הכנסת בזכויות הג'ינג'ים נישא בפי המוני מוחים. אבל מה יקרה אם שופטי בג"ץ, ולא הכנסת, הם שיפגעו בזכויות הג'ינג'ים? אבסורד?

ציבור המחאה שם לב, ממש רק לאחרונה... כי הוא שנושא בנטל הכלכלי של המגזר החרדי ולכן החרדים מוגדרים כ"אויב". המוחים והמנהיגים (גם בימין) אינם מבינים כי הבעיה היא "מדינת הרווחה" ולא החרדים.

עשרה משרדי עריכת דין "מובילים" פרסמו מודעה "לכולנו יש זכות לסבירות". התוכן – אוסף סיסמאות מנותקות מהמציאות. אם אלה מיטב הנימוקים שידידנו המלומדים הצליחו ללקט, אכן אין מקום ל"עילת הסבירות"!

סרטון "ויראלי" ברשתות, מתמקד באי-מימוש הבטחות של הליכוד במסגרת קמפיין הבחירות. האם זה תמיד רע שפוליטיקאים לא מקיימים הבטחות? אולי דווקא קיום ה"הבטחות" היה מזיק לרווחת הפרט בישראל?