עוד לפני הקורונה: השוואות בינלאומיות מציגות תמונה שגויה ומטעה. כרזות בהפגנות מבססות את מיתוס "ההרעבה השיטתית של המערכת".

לאורך שנים, היצואנים מזהירים כי ירידת הדולר תוביל לפיטורים ולקריסת המשק. במציאות – השער יורד, היצוא עולה, והמשק משגשג. בנק ישראל הוא ועד העובדים של "היצואנים". בדרך, מייקרים לנו את חיי היום-יום.

המוני אזרחים תמיד יצירתיים מחוקי השלטון. תמיד ימצאו את ה"קומבינה" בסבך התקנות המגבילות. ובעיתונות הכלכלית – "מופתעים" מביצועי הכלכלה בצל הקורונה...

גזענות חדשה מתפשטת בארה"ב בכסות של "אפליה מתקנת". במסגרת השיח החדש – לבן מייצג רוע, העסקת גברים מחייבת התנצלות, ולהיות "שמן" זה "הבריא החדש". 

על פי תכנית "כנסת 2040" צפויה פעלתנות-יתר של הכנסת: אלפי חוקים חדשים, הידוק מתמשך של רגולציה, הצרת חופש האזרח. וזאת, כדי למלא את עיקר תפקידה: הסדרת הפגיעה בזכויות הפרט.

עשור של שגשוג מתמשך במשק יוצר "עודפים" במטבע חוץ. שער הדולר אמור היה לרדת אפילו ל-2 ₪ לדולר. מחירים אמורים היו לצנוח. בנק ישראל בולם מלאכותית את התחזקות השקל ומונע את הוזלת עלות המחיה בישראל.

בשפל הכלכלי הגדול (1931), הקים אל קפונה, המאפיונר משיקגו, בתי תמחוי לארוחות חינם לעניים. ראו איך תורמים היום מזון בטקסס, אבל השמאל מתנגד לסולידריות.

ראו עדכון בסוף הכתבה.

זה אינו מאמר תעמולה לטובת נתניהו. לשוחרי מדינת החופש והקפיטליזם בישראל היו סיבות טובות להאמין שנתניהו יביא לתפנית חדה במאפיינים הסוציאליסטים של ישראל. למרבית האכזבה, ביבי כראש ממשלה לא דמה לנתניהו כשר אוצר, אפילו לא ברטוריקה.

 פלא הקורונה הישראלי: לאחר שני סגרים, אנחנו במצב טוב מאשר 41 מדינות "נאורות" מבחינת מספר המתים היחסי. אפילו טוב משווייץ. טוב ממדינות שלדעת "המומחים" אצלנו, עשו "הכול נכון"

תחקיר חריף ב"ידיעות אחרונות" חשף את התנהלות השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל. "קו ישר" מציין לשבח את פעילותה בתקווה שתהיה מודל חיקוי לשרים אחרים.