הבעיה אינה במנהלים, בשר או מחסור בתקציב. אלא במונופול שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב מערכי לימוד, לקבוע מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול. משרד חינוך אינו יכול לחנך כפי שמשרד התיירות לא מביא תיירים.

הבנק המרכזי מדפיס שקלים, ובאמצעותם רוכש דולרים. הצפת השוק בשקלים מורידה את ערכם. עליית מדד המחירים לצרכן מבטאת את הקטנת כוח הקניה שלנו, את דילול ערך הכסף שבארנקנו. מס "בלתי נראה".

מדינת ישראל התדרדרה למקום ה-78 במדד החופש הכלכלי העולמי. בשנת 2002 היינו במקום ה-48 שגם הוא לא ממש מכובד. מספרים פסימיים, אבל בכל זאת יש קרן אור...

דפלציה היא ירידת מחיר מוצרים שמאפשרת לנו לרכוש יותר מוצרים באמצעות כספינו. מדוע עליה בערכו של הכסף בארנק שלנו זו תופעה רעה שצריך "להילחם בה". ואילו אינפלציה "מתונה" ששוחקת את ערך כספנו "טובה"?

הכול אפשרי במדינות גן העדן הסוציאליסטי...

פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, הצהירה שהיא הייתה משחררת את כל המחבלים הכלואים בישראל בלי שום קשר לגלעד שליט. פרופ' יונת הייתה מתקשה להגיע להישג מדעי אילו הייתה מיישמת כללי חשיבה כאלה במעבדה...

מייחסים את הסיבות למשבר הכלכלי לתאוות הבצע, לטעויות הבנק המרכזי, להעדר רגולציה ועוד. הכלכלה העולמית נמצאת במסלול בלתי נמנע אל קריסה. מדינת הרווחה היא משחק פירמידה שסופו להתמוטט. אירוע היסטורי.

נֶפּוֹטִיזְם (על פי וויקיפדיה) הוא "כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם... או מכריהם, על פני אנשים אחרים". נפוטיזם אינו יכול לצמוח בעסק תחרותי...

תפיסת ספינת הנשק האיראנית שהובילה נשק לחיזבאללה לא גרמה להתרגשות בעולם. וכמו בחידון התנ"ך המיתולוגי – הגענו ל"שלב השאלה הזהה": איפה ההסברה? את מלאכת ההסברה צריך להטיל על חברת פרסום ותדמית בינלאומית.

תקציב הביטחון הוא תמונת ראי של הסוויטה בה גר אהוד ברק במלון אינטרקונטיננטל בפריס בעלות של כ- 20 אלף שקל ללילה. תסמונת הסוויטה בפריס היא כפי הנראה הנורמה בתחומים רבים. כמה באמת ניתן לחסוך במערכת?