המשבר אינו ''פיננסי'', הכלכלה האמריקאית אינה כורעת בגלל נטל אגרות החוב המפוקפקות של הבנקים למשכנתאות, זה רק סימפטום של המחלה, אחד מהם.

באחד מערבי חול המועד סוכות, בשעה 6 לפנות ערב צלצל הטלפון הנייד. על הקו הייתה אורלי ''מעיריית תל אביב'' – כך היא הציגה עצמה.

ההנחה, ש''מלאי הדירות'' למכירה נובע מבנייה חדשה בלבד, היא טעות. בתנאים מסוימים כמעט כל דירה בישראל שייכת למלאי העומד למכירה.

מכרתם פעם רכב משומש? דירה? קטנוע? עזבתם מקום עבודה לג'וב משתלם יותר? התווכחתם עם הבוס על העלאת שכר או חלמתם על סטארט-אפ? זו ''תאוות הבצע''.

ממשלות העולם אין דולר שחוק בקופה. תקציב הממשלות תמיד מתוח עד לקצהו, כי פוליטיקאים תמיד מנצלים כל סנט אפשרי למימון פעילויות שיגדילו את הסיכוי לבחירתם מחדש.

בהשראת הוועדה הממשלתית שדנה בימים אלה בבעיית המים, מתפרסמים ''קיטורים'' לרוב. הנאשם העיקרי בדרך כלל היא הביורוקרטיה הממשלתית ש''לא קיבלה החלטות נכונות''.

קיימת אחידות דעים בישראל ובעולם באשר לצעדים שיש לנקוט כדי להיחלץ מהמשבר הכלכלי. כל העולם כולו, פוליטיקאים, אקדמיה, תקשורת, ''מומחים'' והעסקים הגדולים – משדרים על גל אחד.

חברת ערבה מיינס מאיימת לפטר את 150 עובדיה במכרות הנחושת בתמנע. שוב נדרש האזרח הישראלי לשאת בסיכון של יזמים שבונים על רווחים מתוך ידיעה שאת ההפסד, אם יהיה, אנחנו כבר נשלם.

קרנות הפנסיה אינן יכולות ''לשמור על הכסף'' בכספת כלשהי ובבוא היום לשלוף את הכסף כולל ''תשואה מובטחת'' כדי לשלם לגמלאי הקרן.

המיתוס הנפוץ: בניין בשדרות קרס מפגיעת טיל גראד וצריך לבנותו מחדש. הקבלנים ירוויחו, ובכסף שיקבלו הם ישלמו שכר לעובדים ולקבלני המשנה. העובדים ירוצו עם הכסף לקניון וירכשו מוצרים.