אנחנו מביטים בפליאה על המשטרים האפלים של המאה ה-20. ברור לנו שמשהו השתבש "שם". אנחנו מתעלמים מהתמיכה העממית הרחבה שגרפו התנועות הסוציאליסטיות. הרי אנחנו ישראלים עם "ראש פתוח" – אנחנו אחרים. אצלנו לא.

בדרך כלל מדובר בגוף ציבורי שניזון מכספי משלם המסים, רוב תקציבו מיועד למשכורות והטבות לעובדים שמייצרים, במקרה הטוב, תעסוקה האחד לשני. חלק מהתקציב מיועד "לפעילות" שתועלתה למטרות המוצהרות שולית ביותר.

הרפואה הפרטית רחבת ההיקף אינה זו שבתשלום, אלא "רפואת הקשרים" הפרטית שניתנת חינם, על חשבון התשתית הציבורית, לחוג גדול של "מקושרים". יעל גרמן ביניהם.

כחלון הראה דרך חדשה להתקדם בפוליטיקה הישראלית: תכנן רפורמה, בצע, הראה תוצאות עוד במהלך כהונתך בתפקיד, קצור תהילה פוליטית. מה יהיו התוצאות המכוונות והבלתי מכוונות?

הציבור והתקשורת מודאגים, בדרך כלל, מכך שהפוליטיקאים מבטיחים ערב הבחירות, אך לא מקיימים לאחר הבחירות. טעות! הבעיה החמורה של מדינת ישראל היא שהפוליטיקאים כן יקיימו את הבטחותיהם במצע.

סרטון בחירות של הליכוד הרגיז רבים. מוסטפא מהחמאס התלונן שביבי פגע גם בו. עובדי נמל שכפופים לבוסים בוועד אינם חמאס, הם לא חותרים להשמדת ישראל. התנהלותם דומה לענף צנוע של ה"מאפיה": סחיטת דמי חסות.

ההמלצות בדוח מבקר המדינה על "משבר הדיור" מיושמות באירופה מזה שנים רבות. התוצאה: "משבר דיור" מעמיק באירופה... הדוח הוא אוסף של פנטזיות ומשפטים נפוחים. המבקר מדקלם את האידיאולוגיה השלטת. דרך ללא מוצא.

100,000,000,000 (מאה מיליארד דולר) זה הסכום שהם יחלקו, בתסריט הדמיוני, ל-10 מיליון המשפחות העניות ביותר בארצות הברית. האם הצריכה תעלה והכלכלה "תתעודד"?

הדפסת כסף כמוה כהוספת מים למרק טעים כדי להגדיל את כמות המרק. האם מרק שהוסיפו לו מים ישביע אותנו יותר? אולי בטווח הקצר. מתי נבחין שרימו אותנו? רק אם תוספת המים תתמשך.

ההנחה שכדאי למדינה לקחת כסף מהעשירים ש"רק חוסכים את הכסף" ולפזר לעניים ש"צורכים" את כל כספם – וכך יגדלו הביקושים ותגבר הצמיחה – היא מיתוס סוציאליסטי.