גבי אשכנזי מונה ליו"ר הדירקטוריון של חברת "שמן" לחיפושי גז ונפט. בתמורה לכישוריו המדהימים בנפט הוא יקבל 100 אלף שקל בחודש ועוד אופציות בשווי של 15 מיליון שקל. מסתבר שגבי זקוק לשחקן חיזוק ומביא איתו לחברה את אבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר – "בניהו יספק שירותי ייעוץ לחברה ולא יועסק בה במשרה" (מה זה? הוא יעבוד בהתנדבות?).
סיפורו של אשכנזי מזכיר מאד את קורות התעשרותו המהירה של אהוד ברק, גם הוא עסק מיד עם שחרורו ב"ייעוץ עסקי" עמום.
אשכנזי מבין בעסקים בכלל ובנפט בפרט בערך כמו אהוד ברק – כלום לדעתי (על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי, אני חייב להוסיף את המילה "לדעתי", אחרת אני עלול להיתבע על הוצאת דיבה... הקורא עלול לחשוב שאני מציין עובדה ולא דעה. כבר שילמתי 25 אלף שקלים על תביעת דיבה בגלל השמטת מילת מפתח זו). הבכיר היחיד, בשנים האחרונות, שיש לו ניסיון כלשהו בעסקים הוא הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ – עובדה, הוא מכר תיק מניות של 80 אלף שקל ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה. גם אשף העסקים דן חלוץ מונה בסמוך לפרישתו למנכ"ל חברת קמור (יבואני BMW) ובמקביל מונה, הבכיר רב הכישרונות, ליו"ר דירקטוריון סטרלינג (אחת מחברותיו של נוחי דנקנר שעוסקת בתקשורת לוויינים). נכון להיום, דן חלוץ סיים את "עשייתו הפורה והמקצועית" בשתי החברות (כך נאמר בדברי הפרידה ממנו). לאחר 3 שנים בסטרלינג הוא "השאיר אחריו חברה עם הפסדים כבדים והערת 'עסק חי' המתנוססת בדו"חות הכספיים שלה" (גלובס).
שימו לב, גבי אשכנזי לא עובד במשרה מלאה, אלא ב- 75% משרה. הגדרת המשרה כ"חלקית" מזכירה את הבדיחה על השלט במסעדה: "כאן מותר לעשן יום כן, יום לא – היום לא!" משרה "חלקית" מאפשרת התגוננות מפני שאלות של עיתונאי נודניק שינסה לברר מדוע אינו מצליח לראות את ברק במשרדי החברה.
איך אני יודע שהחבר'ה הבכירים מהיחידה לא מבינים בעסקים? זה די פשוט, כי אני בטוח שבמשך כל שירותם הצבאי הם קראו יומם ולילה רק דוחות מודיעין, ביקרו בשטח יחידות מתרגלות, ערכו ביקורי פתע בבסיסים, עסקו בתכנון ופיקוח על תוכניות מגירה לתקיפת משהו, שברו את הראש איך לייעל את הצבא, שקדו על רפורמות ניהוליות וישבו מול מסכים ב"בור" בעת חיסול ממוקד – לא ייתכן שהייתה להם דקה פנויה לקרוא את גלובס ודה-מרקר – המקור האפשרי היחיד לאיש צבא לצבור ניסיון עסקי.
איזו תמורה מקבלים, או חושבים שיקבלו, אנשי העסקים שמשלמים לקצינים הבכירים כסף טוב? אין חשש שנוחי דנקנר הסתנוור בראיון העבודה מכישורי הניהול והבנתו העסקית של דן חלוץ?
התופעה מעידה על המחלה המרכזית של המשק הישראלי – תלות גבוהה של הסקטור העסקי בהחלטות של הסקטור הפוליטי ושל רשויות מדינה אחרות כגון הממונה על הגבלים עסקיים, מכון התקנים, הגנת הסביבה, מנהל מקרקעי ישראל, המדען הראשי ועוד רבים. כמעט ואין החלטה עסקית משמעותית שהיא נטולת חיכוך עם "המדינה" שמיוצגת כמובן על ידי בני אדם – פוליטיקאים ופקידים.
באופן לא מפתיע מסתבר שרוב הקצינים הבכירים אומנם פורשים לפנסיה, אבל מקבלים במקביל ג'וב חדש כלשהו באחת מזרועות התמנון של "המדינה". הג'וב של אשכנזי ועמיתיו הוא כנראה ("כנראה" – למען הזהירות, ראו הערה קודמת שלי) להמשיך ולנצל את כישוריו הצבאיים ולנהל את הפוליטיקה של הצבא, אבל הפעם מול החבר'ה מהיחידה שממשיכים לשרת את המולדת בג'ובים ממשלתיים שונים. הדנקנרים יכולים עכשיו לחסוך פגישות והוצאות ייעוץ של "מומחים" ולהגיע להישגים ממשיים – מה שגבי אשכנזי אחד יכול לקדם בשיחת טלפון שמתחילה במשפט "אהלן צביקה, מדבר גבי..." – שום עורך דין עתיר ניסיון לא יכול לעשות.
בעיית "הריכוזיות" אינה יציר ידם של אנשי העסקים – כולה מתחילה ונגמרת בבחישת המדינה בכלכלה. קשרי הון-שלטון אינם באשמת אנשי העסקים – הם הכרח בגלל המבנה הכלכלי הריכוזי שמכתיבה האידיאולוגיה שמאחורי חוקי המדינה. רווחיו של איש העסקים תלויים בפוליטיקאים לא פחות מאשר בכישרונו למכור מוצרים ושירותים להמונים. ישראל לא תוכל להיות מדינה עשירה (עם יוקר מחיה נמוך) כל עוד אנשי עסקים יצטרכו להשקיע משאבים בגבי אשכנזי ולמנות סמנכ"ל לענייני רגולציה. טרכטנברג ויתר הוועדות, בגיבוי "תנועת המחאה", עומדים להגביר את הריכוזיות הממסדית ולכן הצורך במעכארים בכירים רק יגבר.
כתב העיתון גלובס מבין את כללי המשחק והוסיף פסקה בכתבה, ללא פרשנות כלשהי מטעמי זהירות מן הסתם:
"יצוין כי ביצוע קידוח 'ים 3' מותנה בתיאום עם מערכת הביטחון, אם כי ב-2006 כבר ניתן אישור עקרוני לביצוע הקידוח, אך זה לא בוצע בסופו של דבר בשל שיקולים אחרים. שמן כבר פנתה למשרד הביטחון לקבלת ההיתר ומנהלת עבודת תיאום."
מי שלא מבין שיצביע.
מוטי היינריך