מדוע ההתעקשות של מנהיגי האיחוד האירופאי, כי ממשלה שחברה בגוש היורו תמיד תפרע את חובותיה?
למעשה אין שום דבר חדש בגישה זו. קרן המטבע הבינלאומית הייתה מעורבת במספר רב של מקרים, בהם היא נתנה הלוואות במטבע זר לממשלות, כדי שתוכלנה לפרוע חובות שלהן במטבע זר, דהיינו לא במטבע המקומי. גישה זו יש בה היגיון כאשר ההנחה היא שהקושי בפירעון הלוואות הוא קושי זמני וכי לאורך זמן, אם תיושם תוכנית הבראה כלכלית, ניתן יהיה לפרוע את ההלוואות.
אולם במקרה הנוכחי של מדינה כיוון, לא אמור להיות לה קושי להשיג מזומן כדי לפרוע את חובותיה. ממשלת יוון יכולה למכור אגרות חוב. בנקים יוונים יכולים לקנות אגרות חוב אלו ולשלם תמורתם בכסף אותו יקבלו מהבנק המרכזי שלהם, כאשר אג"ח אלו משמשות כבטחונות. הרי כך פועלת מערכת בנקאות עם בנק מרכזי. אין מצב שבו ממשלה אינה יכולה לפרוע חובות שלה במטבע המקומי שלה. שהרי לא יעלה על הדעת מצב שבו הבנק המרכזי לא יסכים לקבל אג"ח של הממשלה כבטחונות תמורת הלוואות שהוא נותן לבנקים מקומיים. אם כך מדוע ההמולה לגבי יוון ומדינות אחרות בגוש היורו?
פה מתגלה ההונאה של פוליטיקאים ביחס להסדר שנקרא גוש היורו. ליוון יש ממשלה שנבחרת על ידי תושבי יוון. יש בה בנקים שנמצאים תחת פיקוח של רגולטור שנקרא הבנק המרכזי של יוון. הממשלה, הציבור והבנקים ביוון משתמשים במטבע שנקרא יורו. אולם הבנק המרכזי של יוון אינו יכול "ליצור" יורו. מי שיכול לעשות זאת הוא רק הבנק המרכזי של האיחוד האירופאי, אשר בו יש ליוון נציג אולם הוא אינו נמצא בשליטה יוונית.
לכן, בעוד ממשלת יוון מתנהגת כאילו יש ביוון מטבע "מקומי", כך שלא יתכן מצב שבו היא לא תוכל לפרוע את חובותיה הנקובים במטבע "המקומי", בפועל נהוג בה מטבע "זר", היורו. לכן, יתכן מצב שבו ממשלת יוון לא תוכל לפרוע את חובותיה. זו המשמעות של הסדר היורו. לכאורה היורו הוא מטבע "מקומי", אולם בפועל הוא מטבע "זר".
הבסיס לכל מערכת תיווך פיננסית, בייחוד פעילות של בנקים, היא ההנחה של הציבור כי לא יגרמו הפסדים ללקוחות של המתווכים הפיננסיים [בנקים]. לכן קיימת הנחה גלויה ו/או הנחה סמויה, שהשלטון, דהיינו הממשלה, הבנק המרכזי, גוף מיוחד שהוקם לצורך זה, ערבים לכך שלא יגרמו הפסדים לאלו שמלווים כסף (פיקדונות ואג"ח) למתווכים פיננסיים, בייחוד לבנקים. זאת על סמך ההנחה שהשלטון, הממשלה, יכולה לערוב לכספם על ידי גביית מיסים ו/או קבלת הלוואות מהבנק המרכזי (למעשה "הדפסת כסף").
מה שעלול להתגלות לציבור בגוש היורו הוא שלמעשה השלטון אינו יכול להבטיח את כספם שניתן למתווכים פיננסיים, בייחוד לבנקים. אם הממשלה אינה יכולה לפרוע חובות שלה, מדוע שתוכל לערוב לחובות של בנקים לציבור?!
אם הציבור לפתע יגיע לתובנה זו, עלולה מערכת הבנקאות להתמוטט. לכן, כבר כיום הבנק המרכזי של האיחוד האירופאי נותן הלוואות בסכום של מאות מיליארדי יורו לבנקים במדינות במצוקה בגוש היורו, כפי שהיה נוהג בנק מרכזי במדינות אלו. זאת בגלל שלבנקים אלו כבר כיום יש קושי לממן את החזקת הנכסים שלהם, שכוללים גם חובות של הממשלות המקומיות ושל ממשלות אחרות בגוש היורו.
לא רק זאת, אלא הוא בניגוד לכללים שהיו אמורים לחייב אותו, קנה במישרין אג"ח של ממשלות במצוקה.
מדוע ממשלת יוון אינה ממשיכה למכור אג"ח לבנקים יוונים (ולבנקים זרים), אשר אמורים להיות מסוגלים לקבל מהבנק המרכזי של האיחוד האירופאי אשראי תמורת ביטחונות בצורה של אג"ח של ממשלת יוון? כיוון שקונים מהסקטור הפרטי חוששים כי יום אחד יתברר שהזרים ששולטים בבנק המרכזי של האיחוד האירופאי לא יסכימו להמשיך לתת אשראי תמורת ביטחונות באג"ח של ממשלת יוון. זו הסיבה שממשלת יוון אינה יכולה למכור אג"ח שמועד הפירעון שלהן הוא מעבר למספר חודשים. גם זה מתאפשר רק בגלל שהאיחוד האירופאי הבטיח לתת לה מדי כמה חודשים סכום כסף שיספיק כדי לפרוע את החובות השוטפים שלה. בשיטה זו של מתן כסף מדי כמה חודשים, הם מבטיחים שממשלת יוון לא תוכל ליצור חובות חדשים, אלא באישור שלהם.
יש כעת מצב אבסורדי שבו ממשלת יוון אינה מסוגלת למכור אג"ח לפירעון בעוד שנתיים, אלא בריבית שנתית של 25-30 אחוזים. בו בזמן בנקים ביוון ממשיכים לתפקד כיוון שהציבור עדיין משתמש בהם כמתווכים פיננסיים, מתוך הנחה שהבנק המרכזי של האיחוד האירופאי לא יאפשר מצב שבו לא יוכלו לפרוע את החובות שלהם.
אם ממשלת יוון לא תוכל לפרוע את החובות שלה לזרים, עלול הציבור בבת אחת להסיק שגם בנקים ביוון לא יוכלו לפרוע את החובות שלהם ביורו, שהוא למעשה מטבע "זר". במקרה כזה הבנק המרכזי של האיחוד האירופאי יעמוד נוכח מערכת בנקאות שחדלה לתפקד. ואם זה קרה במדינה אחת, מדוע שזה לא יקרה במדינה נוספת שנמצאת במצוקה?
לכן מנהיגי האיחוד האירופאי מתעקשים לקיים את ההנחה שלא יתכן מצב שבו ממשלה בגוש היורו, לא תפרע את חובותיה. ברור כי יש לכך מחיר כלכלי. אם הבנק המרכזי של האיחוד האירופאי יישא בנטל, אז המחזיקים ביורו ישלמו את המחיר, דרך שער החליפין שלו. אם הממשלות של מדינות חזקות מבחינה כלכלית תשאנה בנטל (גרמניה, צרפת, הולנד), אז התושבים שלהן ישלמו מיסים גבוהים יותר כדי לשלם חובות של מדינות במצוקה.
מה שלא יכול להימשך לעד, אינו נמשך. לא יתכן לעד מצב שבו ממשלת יוון אינה יכולה למכור אג"ח לתקופה של שנתיים, אלא בריבית רצחנית של עשרות אחוזים בשנה, ובו בזמן אנשים ימשיכו להחזיק פיקדונות בבנקים יווניים תמורת ריבית של שני אחוזים בשנה.
דר' שמואל גולדמן
מנהל קרן נאמנות "למשקיע"
