ארה"ב מתדרדרת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת השפעתה בעולם. מיד עם אישור העיסקה הגדולה להעלאת תיקרת החוב הלאומי קפץ החוב הלאומי של ארה"ב והגיע ל- 14.5 טריליארד דולר, סכום גבוה יותר מהתל"ג האמריקאי בשנת 2010.
פעם האחרונה שהחוב היה בגובה כזה היה ב- 1947 - אחרי מלחמת העולם השנייה. ב- 1981 החוב היה רק 32.5% מהתל"ג. אין שום אפשרות או סיכוי שהחוב יקטן בעשור הקרוב. שום אפשרות, גם לא תיאורטית. הוא רק יגדל. ארה"ב מתקרבת בצעדי ענק למצב של יוון, אירלנד וארגנטינה. לא ייקח הרבה שנים עד שתגיע לשם. היא עברה את נקודת האל-חזור. המשבר יכול להיות פתאומי ולהתרחש בכל רגע.
למה הם לא לומדים מאיתנו? החוב שלנו "רק" 80% מהתל"ג... זמנים מעניינים.
בתחילת החודש התבשרנו על הסכם גדול של הרגע האחרון שמנע פשיטת רגל מיידית של ממשלת ארה"ב. הפוליטיקאים טפחו לעצמם על השכם, אבל אין סיבה לשמוח. עם היוודע ההסכם ירדו מייד המניות בוול סטריט בלמעלה משני אחוז, והמשיכו לרדת גם במזרח הרחוק. סוכניות הדירוג הודיעו שעדיין נשקלת המשך הורדת דירוג החוב של ארה"ב. השוק אינו מאמין לפוליטיקאים בוואשינגטון - ובצדק - כי הפשרה שהושגה היא חרתא-ברתא - כולה ספין ואין בה ממש.
החוק שאושר להעלאת תיקרת החוב הלאומי היה דרוש למניעת פשיטת רגל מיידית. ממשלת ארה"ב מתנהלת בגרעון של 40% מהתקציב (12% מהתל"ג), והגרעון ממומן על ידי הלואות (מכירת אג"חים). עד לחודש יוני מומן הגרעון למעשה על ידי הדפסת כסף של הבנק המרכזי (הפד). לפי החוקה האמריקאית חייב הקונגרס לאשר את תקרת החוב הלאומי. הקונגרס העלה את התקרה אולי 80 פעם בשלושים השנים האחרונות, חזר ועשה שוב.
הרפובליקאים דרשו - בתמורה להעלאת התקרה - קיצוצים בהוצאות הממשלה ללא העלאת מיסים. את אי העלאת המיסים הם השיגו, אבל לא את הקיצוצים. אומנם הכריזו בקול תרועה גדולה שיהיו קיצוצים של 2.5 טריליון דולר - אבל הקיצוצים יתפרסו על פני 10 שנים. עכשיו, בתקציב הקרוב שמתחיל ב- 1 באוקטובר, קיצצו רק כ- 22 מיליארד דולר, שזה רק כמחצית אחוז מתקציב של 3.7 טריליארד. כלום. וזה הקיצוץ הממשי היחידי. הוסכם אומנם גם שתוקם ועדה שתחפש קיצוצים אחרים. אין בזה ממש כי ועדה - פירושו - אין קיצוץ. כלומר - התחמקו מקיצוץ של ממש, והסתתרו מאחורי מילים ריקניות - כדרכם של פוליטיקאים.
גם אם ייצא לפועל הקיצוץ של 2.5 טריליארד בעשר השנים הקרובות (ואין סיכוי) - זה לא מספיק. זה לא יקטין את הגרעון, אלא רק ימתן מעט את קצב גידולו. ההסכם שנחקק אתמול לא סוגר שום משרד ממשלתי ושום תכנית ממשלתית - אין בו שום חסכון של ממש.
הסיבה למצב לא מאוזן זה ברורה לכול - פשיטת הרגל של מדינת הרווחה, המבטיחה הטבות וקצבאות נדיבות הרבה מעבר לכסף שהמשק מייצר. יש שלוש התכניות סעד ממשלתיות הגדולות: הביטוח הלאומי (SOCIAL SECURITY ), תכנית הטיפול הרפואי לזקנים (MEDICARE), ותוכנית הטיפול הרפואי לעניים (MEDICADE). תוכניות אלה ממומנות כולן על ידי המדינה. ההוצאות של שלושת התכניות האלה עולות בקצב הרבה יותר מהיר מאשר גידול הכלכלה האמריקאית, והדבר לא יכול להימשך. מלבד זה, יש כמובן מאות תכניות ממשלתיות לביזבוז כספים, בכל תחום אפשרי.
אין אף אדם בארה"ב, ימני או שמאלני, חברתי או אנטי-חברתי, שאינו מבין את העובדות הפשוטות האלה. הכסף נגמר. לא ניתן להדפיס כסף בלי סוף. בכל זאת - הפוליטיקאים אינם מסוגלים לעשות את הדרוש - להוריד במידה ניכרת את ההטבות הכספיות שהמדינה מעניקה לאזרחים, בהתאם ליכולת של הכלכלה. הם רק עושים את ההיפך - מחלקים עוד הטבות ומגדילים עוד את ההוצאות - כמו תכנית הרחבת ביטוח הבריאות שהנשיא אובמה העביר השנה - Obamacare .
מרגרט טאצ'ר אמרה בזמנו: הסוציאליזם נכשל כאשר נגמר הכסף של אחרים שהוא מבזבז, ואין יותר ממי לקחת.
ארה"ב גמרה לבזבז את הכסף של אחרים - של האזרחים האמריקאים ושאר אזרחי העולם (המחזיקים מעל ל- 30% מהאג"חים של ממשלת ארה"ב).
אזרחי ארה"ב מתנגדים להסכם החדש ביחס 46%-39% – חלקם מתנגדים בגלל שהוא לא מקצץ מספיק וחלקם בגלל שהוא מקצץ יותר מדי... הרוב (ביחס 2:1) חושב שההסכם יותר יזיק לכלכלה האמריקאית מאשר יועיל.
יעקב