שישי, 11 פברואר 2011 00:00

"קרקעות הלאום" הן קרקע של "אף אחד"

בתוכנית הבוקר בערוץ 2 רואיינו חיילים על ההחלטה לפסול את יואב גלנט כרמטכ"ל. רשמתי את דברי אחד מהחיילים המרואיינים: "גלנט מתאים להיות רמטכ"ל... מה כבר עשה?... לקח כמה קרקעות שלא שייכות לאף אחד...".

בתוכנית הבוקר עם דן שילון בערוץ 2 (3/2/11 שעה 07:17) רואיינו חיילים במדים לדעתם על ההחלטה לפסול את יואב גלנט כרמטכ"ל. רשמתי את דברי אחד מהחיילים המרואיינים: "גלנט מתאים להיות רמטכ"ל... מה כבר עשה?... לקח כמה קרקעות שלא שייכות לאף אחד...".

חייל צעיר זה מבין, טוב מרוב אזרחי ישראל ונבחריהם, את המשמעות המעשית של "בעלות העם". מדבריו משתמע שאילו הקרקע הייתה כן שייכת למישהו, אז מעשה גלנט כן היה "בעיה". אילו אותם מאות המטרים או הדונמים היו קניינו של אדם פרטי – אין ספק שיואב גלנט, ולא רק הוא, לא היה מעז לפלוש אליהן. האדם הסביר חש באופן טבעי מתי יש הפרה של הזכויות הטבעיות של הזולת שאחת מהן היא זכות הקניין. קרקע של "כולם", של "הלאום", היא קרקע של אף אחד.

93 אחוזים מהקרקעות במדינת ישראל אינם בבעלות פרטית. שלוש סיבות עיקריות לכך: האחת – השלטון הטורקי והבריטי הקשו רוב הזמן על מכירת קרקעות ליהודים, הסיבה השנייה – חלק ניכר מהקרקעות שנרכשו על ידי יהודים לא נרכש באופן פרטי, אלא על ידי הקרן הקיימת ומוסדות ציוניים אחרים אותם ירשה למעשה מדינת ישראל. המקור השלישי והעיקרי לקרקע הממשלתית הוא הכיבוש בכוח הנשק של קרקעות (זה של 1948), מעבר לגבולות החלוקה של האו"ם. רוב הקרקעות היו בבעלות "אף אחד" גם תחת השלטון הטורקי והבריטי – אותם ירשה מדינת ישראל. בניגוד למדינות "גן העדן הסוציאליסטי" בברית המועצות ומזרח אירופה, בהן הולאמו כל הקרקעות הפרטיות והפכו בכוח הזרוע ל"אדמת הלאום הרוסי" – בישראל לא הולאם קניין פרטי, הקרקע "נולדה" ציבורית. התרגלנו למצב זה בגיבוי האידיאולוגיה ששלטה ביישוב היהודי. החותם האידיאולוגי בהלך הרוח בישראל הוטבע בציבור החל משנות השלושים של המאה הקודמת, עת שלטו בהסתדרות הציונית ובמדינת ישראל, מפלגות בעלות אידיאולוגיה מרכסיסטית-סוציאליסטית. אותם "אבות מייסדים" האמינו באמת ובתמים באידיאולוגיה המבטיחה שנשבה ממוסקבה. עיקרה – עליונות הקולקטיב, "העם" על פני זכויות הפרט ושלילה של זכות הקניין הפרטי. ממשיכיהם כבר פחות האמינו, אבל המשיכו באותה רטוריקה; ומשיקולי כוח פוליטי, הרגל ונוחות אישית המשיכו גם הם להגן על רעיון "קרקעות הלאום".

"הלאום" הוא גוף ערטילאי – אי אפשר לדבר אתו, להקשיב לו או להזמינו למסעדה, גם לאף אחד אין זכות קניין בו או בחלקו. לכן, מישהו צריך לפעול בשם אותו גוף מופשט – לתכלית זו ברא אלוהים ביום השמיני פוליטיקאים ועסקנים. אלה מחזיקים בקרקעות בשם "הלאום". אחיזתם חזקה ועיקשת כי היא נותנת בידם את הכוח לחלק קרקעות בשם "הלאום" למי שהם חפצים ביקרו. בעבר הרחוק יותר חולקו קרקעות בעיקר לפי מפתח מפלגתי-פוליטי; ומכיוון שהתנועות הסוציאליסטיות שלטו כמעט בלעדית ביישוב היהודי במשך כ- 60 שנים, אז עיקר החלוקה של קרקעות הייתה "למגזר" שלהם – "לחברנו". לכן לא קמה מאז שום מושבה חדשה או כפר יהודי – רק יישובים קולקטיבים (מושבים וקיבוצים) שלמתיישבים בהם אין זכות קניין בקרקע. "הקצאת קרקע" שימשה כמנוף לחיזוק העורף הכלכלי של מפלגות הפועלים לביצור שלטונם ביישוב היהודי ובמדינה, וכמובן – ליצירת תלות של המתיישבים במנגנונים הפוליטיים.

לאחר קום המדינה החל הממסד הפוליטי "להקצות" קרקעות גם ליזמים פרטיים, ובעיקר אם היו "משלנו". בעשורים האחרונים עברה מדינת ישראל לעידן "הסבך הביורוקראטי" – קשה יותר להקצות קרקע, סתם כך, כתמורה פוליטית או כטובה אישית לעסקן בכיר. הפכנו ל"מדינת חוק" מסודרת וביורוקראטית: ועדות מקומיות מחוזיות וארציות, מאות תקנות וחוקים, בתי משפט ובג"ץ, לוביסטים ורגולטורים, ארגוני "זכויות" וארגונים "ירוקים", אינטרנט ופייסבוק – מאבק של כולם בכולם תקע את העגלה עמוק בבוץ. מי שהשתלט – כבר השתלט ונהנה, ומי שקיבל קרקע בחינם – לא יזוז. כבר 30 שנה מפַנים קומץ יהודים מכפר שלם ומשכונת סומייל בלב תל אביב ובאורח פלא צצים "בעלי זכויות" חדשים; כבר 20 שנה דנים בקרקעות הלא-מעובדות של קיבוצים ומושבים; שרי שיכון בקושי "מפשירים" קרקעות. ככל שהזמן חולף, קשה יותר לנהוג כימים ימימה – רמת התחכום והתחמון הנדרשים עולה וגם הסיכון – הולך ונעשה קשה לגנוב... אבל רק ליהודים... בדואים וערבים מצליחים להתמיד בזחילתם לעומק "קרקעות הלאום". 

כאמור, כ-93% מהקרקעות במדינת ישראל הן בבעלות ה"מדינה". המילה מדינה הוכנסה במירכאות כפולות הואיל והשאלה היא מי מפיק את התועלת מהקרקע ולא מי רשום פורמאלית כבעלים. קרקע היא משאב מסחרי שניתן להפיק ממנו רווחים; ורווחי עתק כאשר רק יחידי סגולה זוכים בהקצאה או במכרזים המוגבלים בתוקף שלל האיסורים הקיימים. השילוב של משאב יקר, יחד עם שליטה פוליטית על צינורות המכירה (או החלוקה) וההיתרים, יוצר מקור כוח פוליטי אדיר לאוחזים ב"ברז" וכן אינטרס פוליטי מובהק לשליטה במנהל מקרקעי ישראל וביתר ה"ברזים" בוועדות השונות. שחיתויות, הטבות למקורבים, קשרי הון-שלטון, ו"חריגה מנוהלים" מלווים את כל צומתי-הכוח הפוליטיים שמשפיעים על חלוקת קרקע והתרת השימוש בה מאז קום המדינה. לכן, למרות בעלות "המדינה" על רוב משאבי הקרקע – הבעלות המעשית היא בידי הממסד הפוליטי ולא בידי הגוף הערטילאי הנקרא "לאום". 

פעם לא הייתה "שחיתות" בתחום הקרקעות כי מה שמכונה היום "שחיתות" הייתה אז הנורמה. היה ברור שקרקע בגליל "מקצים" לקיבוץ "משלנו" ולא לסתם קבוצה של אזרחים. ולכל היותר לקיבוץ של תנועת המזרחי (דתיים) במסגרת "השותפות ההיסטורית" בקואליציה; קרקע בתל אביב "מקבלים" חברי דן ואגד, וקרקע ברמת חן "מקצים" לקצינים בכירים בצה"ל וגם למספר "בכירים" אחרים (בתקופה שכל קצין בכיר היה גם מקורב למפלגה הנכונה). 

יואב גלנט פעל בעיתוי שגוי – לפני חמישים שנה הוא היה מצליח גם לפלוש וגם להתמנות לרמטכ"ל – העניין היה נסגר בין מזכיר מועצת הפועלים של פרדס חנה לבין ציגלר מקרן קיימת. במחשבה שנייה, אולי "ציגלר" עדיף על פני "מדינת החוק" הביורוקראטית של היום בה הכול תקוע.

הקרקעות בבעלות מעשית של הממסד הפוליטי וממסד זה כיום תקוע – עורקי המערכת הולכים ומסתיידים בסבך הביורוקראטי. "עקירת" הפרוטקציה והשחיתות תגבה מאתנו מחיר כבד במחסור בתשתיות ציבוריות ובתשתית עסקית-פרטית. שוק המגורים סובל כבר כעת מהיעדר היצע של דירות נוכח הביקוש הגואה – והמחירים עולים. הפרטת הקרקעות משמעותה הפקעת הקרקע מידי הממסד הפוליטי. סילוק הפוליטיקה מתחום המקרקעין. זה רק צעד ראשון. כאשר תגדל כמות הקרקעות שבבעלות פרטית גם יגבר הלחץ של בעלי הקרקעות להתרת הסבך הביורוקראטי, סחירות הקרקעות בשוק תעלה, יגדל היצע הדירות והמחירים ימותנו. 

מכירה פומבית לכל המרבה במחיר

כל הקרקעות שאינן שמורות טבע, אזורי ממשל או שטחי תשתיות ציבוריות – צריכות להימכר. יופרטו הקרקעות. אלה באזורי הביקוש הגבוה יחולקו למגרשים קטנים ובינוניים; קרקעות שהן כיום חקלאיות יוצאו למכירה בגושים גדולים יותר וכך גם קרקעות באזורים מרוחקים. המכירה תהיה גלויה ופומבית ולכל המרבה במחיר. כדי להפיג את חששם של הפוחדים מהשתלטות "עוינת" על קרקעות ניתן לסייג את ההפרטה ולאפשר החרמת קרקע אם מאחורי הרכישה עומד אזרח מדינת אויב, אזרח מדינה או ישות עוינת, או קונה הקשור לגורם עוין. די בחוק כזה "על הנייר" – כדי שלא יהיה צורך ליישמו לעולם. 

רוכשים יוכלו לחלק מגרשים גדולים לחלקים קטנים ולמכור אותם, או לעשות בהם שימוש כרצונם ובכפוף לחוק. מאות אלפי ישראלים יוכלו להשקיע ברכישת מגרש בהתאם ליכולתם הכספית, אפילו אם היא מצומצמת. המסחר הער ושפע הקרקעות הנסחרות, יוזילו את מחירי הקרקעות בישראל לרמות נמוכות.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 01 ינואר 2018 05:18
דוויד
למגיב 1על פניו הרעיון נראה כמו רעיון טוב אבל על פניו...מה הבעיה שתמיד יש הרבה יותר אדמות מאנשים ויש אדמות עם מיקום ואיכות טובים יותר כך שצריך איזשהו מנגנון שיחלק אותם נכון? ועל סמך איזה קריטריונים יחלקו? במציאות הרעיון גרועה כי הם ילכו למקורבים ולמי שהפוליטיקאים חפצים בו.
0
נתן
שאלה בנוגע להפרטהדי ברור לי שאדמה בעלת ערך מסחרי, צריך למכור אותה מאשר לחלק אותה ב"חינם". אבל מדוע ששטחים ריקים לא יחולקו לעם בחינם? הרי אם האדמות האלה לא בבעלות אף אחד, לא שלא יחולקו בחינם? למה שהמדינה תזכה בכסף על משהו שהיא לא יצרה, משהו ללא ערך ממשי?אם נניח אני אקבל חלקת אדמה שאין עליה כלום היכן שהוא בגליל - יהיו לי שתי אפשרויות: או לעבוד עליה ולנסות להפיק ממנה ערך, או למכור אותה.אני לא רואה סיבה מוצדקת שהמדינה תרוויח מכל הסיפור.הרי אם המכירות יהיו פומביות לכל המרבה במחיר - אז באמת יש כאן עניין לא הוגן של אנשים עשירים יותר שיוכלו לקנות בעוד עניים לא. אם האדמות הן של הלאום - אז צריך לחלק אותן באופן פרטי לכל אחד מהלאום שיהיה בבעלותו. אגב, כיצד לחלק אותן אני לא בדיוק יודע. זה באמת עסק בעייתי. אבל אני לא חושב שעצם רעיון החלוקה כאן הוא סוציאליסטי. לא מדובר על חלוקת רווחים או משאבים ששייכים למישהו. אדמה ריקה היא חסרת ערך. ובכל מקרה החלוקה מקנה קניין פרטי - עיקרון קפיטליסטי למהדרין.יש זרימה איתי בקו המחשבה הזה, או לא?
0
אליהו, חיפה
ל1: אפילו הגרלה היא בעייתית מההצעההייתה תקופה שחילקו ככה דירות - עולים חדשים נרשמו להגרלה. יש מי שקיבל דירה בתל-אביב, ויש מי שקיבל בדימונה.במצב כזה - יש הפליה ברורה ומשמעותית - הפעם לפי מזל. אפילו אם אין שחיתות והטייה של המזל.לעומת זאת - במצב של מכירת אדמות שמתפרסת על מספר עשורים: - עשירים קונים את האדמה בכסף, ומכיוון שהם מתחרים על האדמה עם עשירים אחרים, הרווח על האדמה שהם יקבלו יהיה מצומצם, ותלוי בעיקר ברמת הסיכון. - מעמד הבניים יקבל הוזלת מחירים כוללת: כי כשאין מחסור אקוטי באדמה ו"זכויות בניה", מחיר הדירות יכול לרדת - מצב העניים קשור באופן חזק ל"מדינה". לכן כשהמדינה מקבלת סכום כסף גדול מהעשירים, יש יותר כספים למען "מוכי גורל" למינהם, המדינה יכולה להקטין מע"מ ובכך להוריד מחירים, להפחית אבטלה, וכו'.זאת לעומת ההצעה - "לצ'פר" בעלי מזל מעטים והשאר יתקעו עם קרקע בדימונה.כשברוסיה החליטו לחלק מניות של חברות חינם, היו מעטים שהבינו את ההזדמנות, וקנו מההמונים את המניות בגרושים, או תמורת וודקה. היום אלו האוליגרכים שחיים בפער אדיר מול העוני של הרוסי הממוצע.זאת התוצאה של "חלוקה חינם" - מי שמפסיד ממנה זה דווקא העניים."כי-חינם מזורה הרשת בעיני כל-בעל כנף"
0
לוי
האמנם השתלטות "עוינת"?יתכן שבקרב הציבור הרחב, נטול אינטרס השליטה הפוליטי, טענה זו משקפת את ההתנגדות החזקה ביותר. היש בה ממש ? דומני שלא !יש לעשות הבחנה בין בעלות פרטית על נכס, לבין ריבונות על טריטוריה. נניח שגורם "עויין" ישתלט על נתח נכבד מהקרקעות שיופרטו (ע"י תשלום מחיר "בשמיים"). האם זה מקנה לו ריבונות לאומית עליהן ?
0
אאא
אני לא חושב שמוטי מבין את ההבדליםבין ניהול מדינה לבין ניהול תאגיד.הפרטה של קרקעות המדינה תביא להשתלטות עוינת על מרביתן במוקםד או במאוחר.לא כל דבר נמדד בשיקולי עלות תועלת.אם דור המייסדים היה חושב כמו מוטי,אין סיכוי ואין מצב שישראל היתה מוקמת.
0
אאא
אם ברק לא היה פורש מהעבודהמעשיו של גלנט לא היו מטרידים איש.הרי כל הצמרת המשפטית,היבורקר טית,התקשורתיתהת עשרה בדיוק באותה הדרך : חטוף ככל יכולתך.
0
אזרח
ל"אאא": אז מה אם תהיה "השלטות ""עויינת".איך זה מזיק.מה אתה מפסיד מזה שמגדלי עזריאלי יהיו שייכים, נניח, לשייח סעודי?השטח הוא עדיין בריבונות ישראל, חוקי המדינה עדיין תקפים שם. הגורם ה"עויין" לא יכול להקים על הקרקע הזו בסיס צבאי או כור גרעיני, כל מה שהוא יכול לעשות זה למכור את הקרקע הלאה, או להקים עליה מבנים ולמכור/להשכיר אותם. איפה הבעיה? איפה הנזק? איפה הסכנה?
0
חוזרים לבראשית
תשובה לנתןההפרטה של שטחים פתוחים צריכה להתבצע באופן הבא:אם אדם רוצה קרקע מסויימת הוא פשוט לוקח אותה, הראשון זוכה, כמו שבעניין הקרקעות הפרטיות הן הרי לא נמכרו לאדם הראשון שהפך לבעליהן אלא הראשון שבא והקים אוהל או חרש שדה זאת הייתה האדמה שלו. מובן שצריך למנוע מצב שבו אדם שם גדר מסביב לכל המדינה ואומר שלי, צריך לנצל את האדמה למגורים, חקלאות או תעשייה לצורך הפגנת בעלות. קרקע לא מנוצלת פתוחה להשתלטות של מישהו אחר, בגיבוי המשטרה.באופן הזה אם אתה מעוניין בחלקת אדמה בנגב אתה צריך לבוא לשם להקים בית ולחרוש שדה ולגור שם או לשלם למישהו אחר שיגור שם או יעבוד שם כדי שהאדמה תהיה שלך.
0
נתן
בוודאי שיש השתלטות עוינתזה נתון יותר להשקפה פוליטית-בטחונית מאשר ענייני כלכלה, אבל בוודאי שלא צריך לאפשר לאויבים של ישראל לקנות אדמות ששייכות ליהודים ועלולים להשפיע על אופי המדינה לכזאת עם משטר שריעה.הפיתרון הוא נורא פשוט למרות שהוא ייתוייג עם כל מיני שמות: לאפשר רק לאזרחי ישראל לקנות אדמות בשטח הריבוני של ישראל וגם ליהודי התפוצות. בזה נגמרת הבעיה.אגב, קראו לי רומנטי, אבל מצא חן בעיני הפיתרון של "חוזרים לבראשית" - למרות שאליהו שכנע אותי ששיטת ההגרלה היא לא פיתרון רלוונטי.
0
אלון
חוזרים לבראשיתככה בדיוק חילקו את הקרקעות בארה"ב במערב הפרוע וזו הדרך המוסרית ביותר לחלק משאב טבע חדש. כמובן שהקמת גדר והכרזה "זה שלי" אינה מספקת, יש לגור או להשתמש בקרקע בפועל. התקנות הספצפיות שמגדירות שימוש בפועל, זה כבר עבודה למשפטנים ועורכי דין אך העקרון ברור.עקרון זה נכון לגבי כל משאב שצץ לו פתאום ואינו שייך לאף אחד - למשל תדרי רדיו, או שטחים באמצע הים שפעם היו חסרי ערך והיום הם פוטנציאל לבאר נפט.הבעייה שלי עם מכירה פומבית של הקרקע היא שאם מבחינה מוסרית אנו לא מכירים בבעלות המדינה על הקרקעות אז למי בדיוק משלמים במכירה הפומבית ? הרי כל הרעיון הוא שהקרקע אינה שייכת לאף אחד, צריך רק לבוא ולקחת...תפקידה של המדינה הוא לדאוג שההשתלטות על המשאבים תתבצע בצורה מסודרת וללא אלימות - ועל כך המדינה תגבה כסף, סוג של דמי טיפול, אך זו לא מכירה של הנכס ממש. אם אין בעלים אין מי שימכור...
0
אשר
מכירת הקרקע במכרז פומביהיא נכונה מההיבט שכך תעשה ההקצאה הנכונה, למי שכדאי לשלם.מן הסתם אני מעונין בחלקה הגובלת בבית שלי,ומוכן לשלם עליה יותר מחלקה אחרת, כדי לוודא שלא תוגל לי חלקה אחרת. שאלתם מי מוכר ? אנחנו מוכרים, עם ישראל. תקבולי המכירה יוחזרו לאזרחים. הטכניקה כבר לא חשובה, זה יכול ליהיות באמצעות קיצוץ מיסים בסכום התקבולים, מימון הצבא של העם במקום מכספי מיסים,חלוקת כסף בפועל ישירות לחשבונות הבנק...ועוד ועוד טכניקות. כל התגובות עוסקות בטכניקה של יישום. מה שחשוב הוא שהעיקרון של מוטי הוא נכון מוסרית - אין כזה דבר רכוש מסוג כלשהו ששייך לכווללםם
0

3000 תוים נשארו