אתמול ננעלה וועידה אקלימית בבון, גרמניה, שנועדה "להתקדם" לקראת ניסוח הסכם בינלאומי "מחייב" שאמור להיחתם בג'מבורי הענק הבא, בוועידת האקלים ה"עיקרית" בפאריס, ב-2015. בוועידת בון (כמו בקודמותיה) עמלו קשה מאד, אלפי נציגים, מ- 190 מדינות, אבל, למרבה הצער, העלו חרס בידם ולא הצליחו להגיע לשום הסכמות או ניסוחים. אבל, אל דאגה, אלפי הפקידים ייפגשו שוב (ושוב... ושוב...) בעוד חודשיים בבירה אחרת, במלונות פאר אחרים, וימשיכו בעמלם הבלתי נלאה. בסוף יהיה מסמך... אל תדאגו, ימצאו את המילים (הריקות) המתאימות, ויחתמו על משהו שלא אומר ולא עושה כלום. 

 
סלע המחלוקת העיקרי נובע מאותה התבטאות חסרת שחר וחסרת אחיזה במציאות על הקמת קרן בינלאומית של 100 מיליארד דולר לשנה (החל מ- 2020), שתעזור למדינות עניות להילחם באקלים. (סליחה – בשינויי האקלים). 100 מיליארד דולר לשנה? מאיפה ייקחו את הכסף? הנשיא אובמה ושאר ראשי המדינות נסחפו בהתלהבותם בוועידת קופנהאגן ב- 2009, והבטיחו הבטחה שאי אפשר לקיים, ושהינה לגמרי מנותקת מהמציאות. הם הבטיחו ללא בדיקה, עבודת מטה, או חשיבה הגיונית – הבטחה מבוססת כולה על רגשות בטן, שליפה אינסטינקטיבית. כיום, כל סיוע החוץ, מכל הסוגים והמינים, שמדינות עשירות מעבירות לעולם השלישי מסתכם בכ- 10 מיליארד דולר לשנה. איך בדיוק יגיעו למצב שיגדילו תרומותיהם פי 10 ? מאיפה הכסף? מי יסכים לשלם? אז אובמה אמר...
 
נתעלם מהבעיה שאפילו אם היו בנמצא 100 מיליארד דולר, זה הזוי ובלתי שפוי לבזבז אותם על תחנות רוח. כמיליארד עניים סובלים מתת תזונה, 2 מיליארד אין להם גישה למי שתייה נקיים – והקוקואים רוצים להוציא 100 מיליארד על תחנות רוח!
 
אבל, עכשיו, בוועידות האקלים, יש למדינות המתפתחות (למעשה כמעט כל מדינות העולם, ובראשן סין, הודו וברזיל) סיסמה, אולי לא כל כך מקורית – אבל חזקה: איפה הכסף?! הן לא מוכנות לדבר על שום דבר אחר, שום "יעדים אקלימיים", רק "איפה הכסף". הם דורשים שהמדינות המפותחות יציגו תכנית מוגדרת ומפורטת ויתחייבו במדויק, כמה כל מדינה תתרום (עד 2020) לטובת הקרן הזו. ללא קרן אין יעדים אקלימיים אומרים ה"מתפתחים".
 
אל תהיו מודאגים. לא חשוב מה יוסכם או לא יוסכם בפאריס, בשנה הבאה, וועידות האקלים ההמוניות יימשכו כסדרן.
 
יעקב