בשבוע שעבר הייתה העיתונות מלאה בסיפורים על הצפיפות הנוראית בבתי החולים, על תפוסה של 150-200%, על חולים במסדרונות, מחסור באחיות ורופאים, בקיצור בלגאן במערכת הבריאות. מנהלי בתי החולים פנו בקריאה נרגשת לאנשים "תהיו בריאים! אל תבואו לחדרי המיון".
 
המצב אינו נובע מהזנחה מיוחדת של מערכת הבריאות שלנו, מאי-תקצוב מספיק ואי בניית מספיק בתי חולים. הדבר נובע ממהות מערכת הבריאות הציבורית. המהות היא שמספקים לאנשים שרות בחינם. כל שירות שניתן בחינם, הביקוש אליו גדול. אם לא עולה כסף – אז למה לא? כולם רוצים. תשים על המדף בחנות מוצר בחינם – כולם מתנפלים ולוקחים עד שבמהרה לא נשאר יותר.
 
לא נתברכנו במשאבים אינסופיים. אי אפשר לבנות בתי חולים בלי סוף, ולהעסיק רופאים ואחיות בלי הגבלה. תמיד המשאבים יהיו סופיים, ותמיד יהיה צורך במנגנון לוויסות הביקושים – מי יקבל ומי לא. בשוק המנגנון הוא המחיר. אם משהו מבוקש, מחירו עולה, ואז חלק מהביקוש נעלם, כי יש שמחליטים שהמחיר הגבוה לא כדאי ואפשר לעשות משהו אחר, יותר טוב, בכסף. אבל אם השירות חינם – המחיר לא מווסת, ואז המווסת הוא התור. עומדים בתור. בתור לחדר מיון, תור לניתוח וכו'.
 
אנו לא רוצים שמנגנון המחיר יגרום לכך שאנשים מסוימים (העניים) יישארו ללא טיפול. אז ביטלנו את מנגנון המחיר, ועכשיו מנגנון התור הוא שגורם לאנשים להישאר ללא טיפול (אל תבואו לחדרי המיון!). אפשר ליצור בדמיון מערכת אוטופית שבה לעולם אין מחסורים, כולם מקבלים את הטיפול הכי טוב, ובחינם, והכול וורוד. אבל, אי אפשר ליצור את זה במציאות של משאבים מוגבלים.
 
היום היה עיתון הארץ ודה-מרקר, מלא בסיפורים מופלאים על הסוציאליזם הצפוני, הסקנדינבי, שם הכול נפלא. (מאמרים מתורגמים מה"אקונומיסט"). אבל, ראו זה פלא – גם בגן העדן הסקנדינבי יש צפיפות בבתי חולים! אותם עקרונות פועלים בכל מקום.
 
המקום שבו אין תורים ואין מחסור, ולא אומרים ללקוח "אל תבוא" – הוא הסופרמרקטים, חנויות הבגדים והנעליים, כל העסקים המסחריים. אצלם אין לעולם מחסור, הכול יש, ואין תורים.
 
יעקב