זו כותרת כתבה בדה מרקר. התשובה המתבקשת היא "מה איכפת לכם, זה לא עניינכם".

שייקח כמה שהוא רוצה וכמה שבעלי המניות מאפשרים לו, אפילו אם הוא מחזיק אישית ב- 71% מהחברה הציבורית. לא מוצא חן בעיניכם? אתם סבורים שעזריאלי מגזים וצריך היה להקטין את שכרו ולהגדיל את משיכת הדיבידנדים לטובת יתר בעלי המניות? אז תיפטרו ממניותיכם בחברה וקנו מניות בחברה ציבורית אחרת שמחלקת דיבידנדים גבוהים יותר. אתם סבורים שיש לו רוב דורסני בדירקטוריון? – הייתם צריכים להביא זאת בחשבון כאשר השקעתם במניות שלו. לא מאוחר – אפשר עוד למכור.

אם תמכרו את המניות של קבוצת עזריאלי בהן אתם מחזיקים, וגם אחרים שותפים לדעתכם זו – אז מחיר המניה בשוק ירד וגם ערך אחזקותיו של עזריאלי יתכווץ. האיש בן ה-91 טוב בחשבון פרקטי לפחות כמוכם, הוא יבין ששכרו הגבוה דרדר את ערך אחזקותיו ו"יתקן" דרכיו.

מנהל בעסק פרטי רשאי לקבל כל שכר שבעלי העסק מאשרים לו. חברה שנסחרת בבורסה היא עסק פרטי של אלפי שותפים בעלי המניות. ה"ציבוריות" שלה מוגבלת לציבור בעלי מניותיה, ל"עם ישראל" אין חלק ונחלה בחברה הציבורית.

קבוצת עזריאלי מרוויחה כמיליארד שקל לשנה ממיליוני צרכנים מרוצים. עזריאלי לא מציב שוטרים ברחוב שעוצרים עוברים ושבים ומאלץ אותם להיכנס לקניונים שלו, אנשי האבטחה שלו לא חוסמים בכוח את היציאה מהקניונים וכולאים אתכם שם עד שתקנו משהו. לא מתאים לכם לקנות בקניון? – אל תיכנסו.

כתבה אחרת מזילה דמעה על בעלי החנויות המסכנים בקניונים של עזריאלי – הוא "עושק" אותם בשכר הדירה (בערך 13% ממחזור המכירות של החנות); הוא "מפלה" בין חנויות בשכר הדירה (עזריאלי גובה שכר דירה נמוך מ-H&M); הוא מנהל מדיניות שכר דירה טורפנית שמגולגלת למחירים גבוהים לצרכנים ולכן צריך היה להפנות את "המחאה החברתית" גם אל בעלי הקניונים;  "בנכסים שלו יש קרוב ל-100% תפוסה, וזה לא מצב נורמאלי".

טוב, אז לדעתכם עזריאלי היה צריך לגלות "סולידאריות" עם בעלי קניונים אחרים ולהקטין את התפוסה אצלו, נניח ל-80% – לא נורא אם היה מתחשב באחרים ומשאיר תמיד 20% מהקניון ריק משוכרים. אתם כנראה מאמינים שצריך למנות רגולאטור לענף הקניונים – "רשם הקניונים" במשרד המשפטים, וגם אולי להקים את "רשות הקניונים" שתהיה כפופה למשרד התעשייה והמסחר. כך תהיה "הסדרה" של "הענף הפרוץ". אלה, יחד עם הממונה על ההגבלים, יקבעו את השטח הראוי לכל קניון, גובה שכר הדירה "הסביר" ואולי גם את תמהיל החנויות בכל קניון כדי שלא לקפח מותגים חלשים.      

שימו לב לסיכום הכתבה:

"מה שחשוב בהרבה מהשכר של עזריאלי היא הבדיקה והשוואת המחירים שמשלמים הצרכנים בקניונים הגדולים שבאחזקתו לעומת קניונים אחרים, שבהם הקופון שגוזרים משכירי הנכסים נמוך יותר." 

הכתבה מקוננת על "המחוקק (ש)למעשה כמעט שלא עושה דבר לתיקון המעוות". איך הנבל הזקן מעז לעשוק את צרכניו, שוכרי החנויות, לעומת קניונים אחרים? שוב חוזרים כאן לרעיון המעוות שהמדינה תפקח על קניונים – פקיד מדינה מוכשר שיבצע את "בדיקת" דמי השכירות בקניונים? לידיעתכם, בעלי הקניונים לא "גוזרים קופון" – הם מוכרים שירות לשוכרי החנויות מקונה מרצון למוכר מרצון. רק מונופולים שבחסות ובהגנת המדינה "גוזרים קופון" בכפיה, מעמלם של אחרים.

אז כרגיל, לדעתכם, "האזרח הקטן" חסר אחריות ואינו יודע מה טוב עבורו – פקידי מדינה אינטליגנטים צריכים "לכוון" אותו ולהשגיח עליו. הישראלי האידיוט נכנס לקניונים מבלי דעת, ובעלי רשתות השיווק חסרי הבינה שוכרים חנויות בקניונים וחותמים על הסכמי שכירות-נשך בגלל חולשת דעת רגעית. ומה שחסר לנו זה רק עוד מספר פקידי מדינה בכירים עם רכב צמוד ופנסיה בשמים כדי ש"יעשו סדר".

לא איכפת לי שעזריאלי מרוויח מיליונים וגם לא ענייני אילו היה מפסיד. מי ייתן ונראה המוני "עזריאלים" בישראל.

לעומת זאת, איכפת לי מאד מהמוני "רגולטורים" שמרוויחים עשרת אלפים, או שלושים אלף שקל לחודש – שכרם של אלה נכפה עלי באמצעות פקידי שומה, שוטרים ובתי סוהר – בניגוד לעזריאלי שלקניון שלו אני נכנס מרצוני החופשי. מציק מאד השכר בנמל אשדוד ובחברת חשמל שהמדינה אוסרת תחרות בהם, בעזריאלי מותר להתחרות ובאופן חופשי. מפריע קרטל הבנקים שמוגן מתחרות ומחוסן מקריסה על ידי המדינה ועל חשבוננו. כן מפריע שכר המנהלים בחברות הפרטיות המונופוליסטיות המוגנות בתוקף אישור ממשלתי. מפריעות ובעיקר מזיקות לרווחתנו המשכורות (גם הנמוכות שבהן) של עשרות אלפי עובדים מיותרים בסקטור הציבורי, ברשויות המקומיות ובעמותות המתוקצבות. "מקור פרנסתם" ועצם קיומם נובע מחקיקה פוליטית שנכפית עלינו בכוח ולא מצורך אמיתי של האזרח.

ולאלה שמטיפים נגד "רדיפת הבצע" – אני מציע להתחיל בדוגמה אישית, כן בקטנה: בפעם הבאה כשתמכרו את האוטו המשומש שלכם, או אפילו את הקטנוע – נא הפגינו סולידאריות עם הקונה. הוא דל אמצעים אם הוא נזקק לגרוטאה שלכם. מכרו לו במחצית המחיר שחשבתם לקבל.
 
מוטי היינריך