בימים אלה מגבש חבר הכנסת אריה ביבי את "הצעת חוק השירה העברית". איך נודע לי? יוזמי הצעת החוק רצו לשמוע גם דעות "חריגות" – ולכן הוזמנתי לירושלים להשתתף בדיון בנושא. העדפתי לכתוב להם.

ראו כאן את הצעת החוק המתבשלת, לפיה תוקם "מועצה לשירה עברית", משוררים יזכו לתמיכה, ספרי שירה יסובסדו, סטודנטים לשירה יזכו למלגות, יוקם מכון מחקר לשירה עברית, יוקם בית דין שיהיה מוסמך לדון בפרשנות לחוק, חנויות ספרים יחויבו להקצות מדף אחד לפחות לשירה, ואפשר יהיה כמובן להגיש בקשה לפטור מהוראה זו, ועוד ועוד...

הצעת החוק משתלבת היטב בהשקפה הרווחת של אחריות המדינה (כלומר, שליטת המדינה) על כל תחומי חיינו. אם יש "חוק הקולנוע" אז למה לא "חוק השירה העברית"? הצעות חוק מסוג זה מתבשלות בקצב גובר והולך. לכל הצעת חוק יש תג מחיר, כל חוק חדש מוסיף "רק" אגורה אחת למחיר הקוטג'. בכנסת הנוכחית אושרו עד כה 128 הצעות חוק פרטיות.

"חוק השירה העברית" הוא דוגמה מצוינת למי שרוצה ללמוד בשידור חי איך כלכלה וחברה מתעוותים גם כאשר אין בהכרח כוונות רעות מאחורי המציעים ומקדמי החוק. קרוב לוודאי שכוונותיהם אפילו תמימות (ניחוש שלי בלבד). תהליכים אלה אינם תמיד תמימים ומאחורי הצעות חוק רבות עומדים אינטרסים מוצקים וציניים ביותר. להשערתי, שאינה מבוססת על מידע, היוזמה נובעת ממספר קטן של חובבי שירה עברית שהנושא יקר לליבם ואשר לא מבינים כיצד זה רוב הציבור שסביבם לא חש כמותם. 

איך זה שמשורר צעיר צריך לחזר על הפתחים שמישהו יואיל לפרסם את שיריו? איך ייתכן שספרי שירה לא נחטפים מהדוכנים? יוזמי "חוק השירה העברית" קוראים ושומעים כמעט מידי יום כיצד סקטורים שונים במדינה נלחמים על מענקים והטבות, איך המדינה מסבסדת כמעט את כל סוגי התרבות: קולנוע, ספורט, דת, תיאטרון, תזמורות וכל היתר. אז למה לא שירה? אין בעיה למצוא חבר כנסת שיקדם רעיון "חיובי" שאינו מזיק לכאורה לאף סקטור (אפילו אם הוא לא קרא שיר מאז ימי בית הספר). 

הנה המייל ששלחתי ליוזמי הרעיון: 

כל מי שמתנגד לריכוזיות (ומי מבין מקדמי החוק לא מתנגד) צריך להתנגד לחוקים מסוג זה שמרכזים כוח נוסף בידי המדינה.

ממחר, יצטרכו להחליט מיהו "סופר" ומיהו "משורר" לצורך החוק. מצדדי החוק יטענו "הרי לא ייתכן שכל דכפין יקרא לעצמו 'משורר'...". אתם רוצים לתת את הכוח והסמכות להחליט מיהו משורר להרכב מקרי של פוליטיקאים (אולמרט, ישי, ונתניהו לדוגמה...), או לוועדה מטעמם? השתגעתם?

אולי הם גם יתנו ניקוד ממשלתי למשוררים? אולי יחליטו על "קווטה" מכסה בעברית, לפיה הממשלה תכיר ב-20% משוררים ערבים (כדי שלא נהיה למדינת אפרטהייד), 30% נשים וגם משהו לפייטנים מזרחיים? ומה עם אפליה מתקנת לטובת משוררים אתיופים?... הם לא אשמים שלא לימדו שירה באוהל בסוואנה.

ממחר תהיה גם תעודת משורר ותעודת סופר... כן, כזאת עם פס מגנטי ותמונה... יהיה בישראל תואר של "משורר מורשה". ולמה שלא יהיה גם חוק "הצייר העברי", וחוק "הפסל העברי" – מה קרה? זה לא אומנות?

אומן צריך לזכות בהכרה של הציבור ולא של חברי כנסת ("המדינה"), עליו להתחרות על מקומו בתודעת הציבור ולזכות בהערכתו. אין קיצורי דרך. אם אתם רוצים שפואד בן אליעזר יחלק מענקים למשוררים תעוותו את שוק האומנות לטובת אמנים פחות מוצלחים על חשבון האיכותיים.

דעו לכם ש"חוק השירה" יחייב מיד הקמה של "מועצת המשוררים" (אני רואה שכבר עליתם על הרעיון המקורי, זה נכתב בהצעת החוק) ושל "רשם המשוררים" במשרד המשפטים. עוד פקידים ועוד נושאים לדיון בבתי המשפט. אפילו יהיו עורכי דין שיאמצו התמחות חדשה: "דיני משוררים". בבוא היום תפרוץ מלחמת חורמה בין המשוררים-העסקנים על השאלה מי יכהן כיו"ר ומי יהיה הסגן. הם ייסעו, מידי שנה, לכנס המשוררים הבינלאומי ביפן על חשבון משלם המיסים. 

כל תוספת חקיקה מסוג זה מעלה את רף השחיתות במדינה, תרומתכם הצנועה לא תיפקד: נקרא בתקשורת על תביעה שהוגשה נגד "משורר מתחזה", על יו"ר מועצת המשוררים שלקח את אשתו לכנס ההוא ביפן, שילב טיול של שבועיים, גר במלון פאר וחייב את כרטיס האשראי של המועצה. תרומתכם לא תהיה רק להגברת השחיתות, אלא גם ליוקר החיים בישראל – כל התקציבים יהיו על חשבון משלם המיסים. בזכותכם מחיר הקוטג' יעלה בעוד שתי אגורות. אני יודע, אתם רוצים שהממשלה תמצא את מקורות המימון "מבלי לפגוע בציבור" (שתיקח יותר מהעשירים...).

יש רק נימוק "טוב" אחד לזכות הרעיון: אם אנחנו כבר חיים במדינה שבוזזת את כספי האדם העובד ומחלקת את השלל לכל קבוצה מאורגנת, אז "גם אנחנו רוצים". אם כל כך הרבה מקצועות מאורגנים בגילדות... אז שתהיה גם אחת משלנו.

מי שבטוח ירוויח מהעניין הם המארגנים והיוזמים... הם כנראה "יכהנו" ב"מועצת המשוררים"... בהתחלה יקבלו רק "החזר הוצאות"... אבל הצדק מחייב שיהיו גם כמה ג'ובים בתשלום, הרי הם שליחי ציבור בעלי תודעת שליחות מפותחת. מצטער שדילגתי בדיון על תרומתו החשובה של ח"כ אריה ביבי.

מוטי היינריך