פרופ' דן אריאלי (בן 44) כוכב עליון. ספריו הם רבי מכר, הרצאתו ב- TED נצפתה על ידי 2.8 מיליון איש, ממשלות עולם עומדות בתור כדי להיוועץ בו. אפילו ביל גייטס מצלצל אליו ומבקש עצות, והנסיך אנדריו (הנסיך הנורמאלי) מזמין אותו לתה בארמון באקינגהם. קראו ראיון מרתק איתו ב"הארץ" ותראו את המוח "המבולבל והאמוציונאלי" (מילים שלו) בפעולה.
 
"אנחנו חושבים שהעולם הוא פונקציה של אנשים מבולבלים ואמוציונאליים, ושאם נעזור להם, המצב יכול להיות הרבה יותר טוב".
 
מי זה "שנעזור להם"?? מיהו זה שיעזור? מי זה "אנחנו"? הבנתם את זה? (אריאלי קורא לעצמו "אנחנו"). כל העולם "מבולבל ואמוציונאלי" חוץ מפרופ' דן אריאלי, שאינו מבולבל ואמוציונאלי, ולכן נקרא לדגל להציל את האנושות.
 
עוד מהראיון: "אני יודע כל מיני שיטות לשכנע אנשים לעשות דברים שאני רוצה שהם יעשו". הסופר או הנרי כתב על צמד נוכלים חביבים, ג'ף פיטרס ואנדי טאקר שידעו לעשות אותו דבר בצורה מופלאה (לגרום לאנשים לעשות דברים). אבל אריאלי מבטיח שלעולם לא ישתמש בכישרונו לרעה. אנו רגועים.
 
אריאלי על דניאל כהנמן  וכלכלנים:
"דני הוא מאוד חשוב בחיים שלי. אין ספק. אבל דני מסתכל על כלכלה אקדמית בכבוד, יש לו חברים עם פרס נובל בכלכלה. אני די בז לזה. אני חושב שהתיאוריה הכלכלית עיוורה את העולם וגרמה להרבה צרות. שכלכלנים לא מודעים עד כמה המודלים שלהם גרועים". 
 
אני די מסכים שהמודלים הכלכליים די גרועים – אבל – האם יש לאריאלי מודלים יותר טובים? כלומר – הוא נוקט מין עמדה של עליונות, של הבנה יותר טובה שלו – על מה זה מבוסס? על האידיאולוגיה האישית שלו...
 
דן אריאלי בהחלט דמות מעניינת ומרתקת, רבת הישגים. אבל הוא מגלה מנטליות מאד סטריאוטיפית –שגרתית. כל העולם אי-רציונאלי, אבל הוא – שהייתה לו החוכמה לראות את זה – הוא יוצא דופן, הוא יודע יותר טוב...
 
אני נוהג לקרוא לפרופסורים הכריזמטיים האלה בשם סטנד-אפיסטים. זה לא ביטוי של זלזול – סטנדאפיסטים (פעם קראו לזה קומדיאנטים) טובים הם נדירים, וזה כשרון גדול מאד.
 
במאמר אחר, בדה-מרקר, כותב פרופסור דן אריאלי:" אי־רציונליות היא היד הנעלמה האמיתית המניעה את קבלת ההחלטות האנושית".
 
פרופ' אריאלי הוא חוקר מכובד בתחום הכלכלה ההתנהגותית, אותו פיתחו לראשונה הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, ועליו קיבל האחרון פרס נובל לכלכלה. הם גילו, באמצעות ניסויים אמפיריים, שהאנשים לא מתנהגים תמיד בצורה רציונאלית, והם מנסים לחקור, גם בצורה אמפירית, כיצד אנשים מתנהגים במציאות. מחקריהם מעניינים ומחכימים מאד, אני ממליץ מאד על ספרו של דניאל כהנמן "לחשוב, מהר ולאט."
 
יש לברך את הפרופסורים כהנמן ואריאלי על שגילו את הגילוי המרעיש שבני האדם אינם מתנהגים באופן רציונאלי. לא חשוב שכל הפילוסופים לפניהם כבר אמרו את זה, למשל דוד יום כתב, בסביבות השנה 1750, כי מה שמניע בני אדם הוא יותר הרגש והמאוים – passions – מאשר ההיגיון. הפילוסופית איין ראנד, שרציונאליזם הוא נר לרגליה – לפי הצהרותיה – כתבה שבני אדם יכולים להיות רציונאליים – אבל זה לא אוטומטי – בני אדם צריכים להתאמץ כדי להיות רציונאליים (וגם אז לא בטוח שזה מצליח). היות ורוב הזמן אנשים עצלנים מכדי להתאמץ, הם מתנהגים בצורה לא רציונאלית (זה בערך מה שטוען גם כהנמן).
 
מה לזה וליד הנעלמה? (מושג שטבע אדם סמית)? ובכן – חוסר הבנה. חוסר הבנה של אריאלי וכהנמן את המושג יד נעלמה. כותב אריאלי:
 
"בשנת 2008 התוודה יו"ר הבנק הפדראלי לשעבר אלן גרינספאן כי עשה טעות בכך שהניח כי האינטרס האישי של ארגונים, בעיקר בנקים ואחרים, הוא המנחה אותם להגן בצורה הטובה ביותר על בעלי המניות שלהם. כיום אנו משלמים מחיר נוראי על אמונתנו העיוורת בכוחה של היד הנעלמה. התעוררנו התעוררות מכאיבה לראות את שקריותה של תיאוריית הכלכלה הסטנדרטית – שלפיה בני האדם מסוגלים לקבל החלטות רציונאליות תמיד וכי שווקים ומוסדות פועלים תחת רגולציה עצמית בריאה. סוף־סוף אנו מתחילים להבין כי אי־רציונאליות היא היד הנעלמה האמיתית המניעה את קבלת ההחלטות האנושית. "
 
מי קבע שהתיאוריה הכלכלית הסטנדרטית מניחה שבני אדם רציונאליים? התיאוריה הכלכלית הסטנדרטית לא מניחה כזה דבר. דן אריאלי פשוט לא יודע. התיאוריה של הכלכלה החופשית דוגלת בלתת חופש לאנשים להשיג את מטרותיהם בדרך הכי טובה שהם יכולים. לא חשוב מה המטרות (אם הן רציונאליות או לא, לדעת אריאלי – וכי מי קובע מהי מטרה רציונאלית?). הכלכלה החופשית גם לא מניחה שבני אדם יתנהגו כך או אחרת – היא דוגלת בלתת להם חופש לנהוג לפי מיטב הבנתם (רציונאלית או לא), כל עוד אין הם פוגעים באחרים. השיטה לא מותנית בכך שבני אדם רציונאליים, אלא ההיפך – היא בנויה כך שתפעל הכי טוב בלי קשר לצורת התנהגותו של פרט זה או אחר.

אריאלי (וכהנמן) קופצים למסקנה שמאחר ובני אדם לא רציונאליים, הם זקוקים לרגולטור רציונאלי שינחה אותם (גם בכוח) בדרך הנכונה. אבל מי אותו רגולטור, שבניגוד לבני אדם בני תמותה, הוא רציונאלי בהכרח, ולכן, חזקה עליו שיוביל את העדר בדרך הנכונה? איפה לוקחים רגולטור עליון שהינו כל יודע, וחוכמתו אינסופית והרציונאליות שלו אינה מוטלת בספק? (אולי אריאלי חושב על עצמו...).

אם הרגולטור בן אדם, כמו כולנו, חזקה עליו שגם הוא כפוף למגבלה ש"אי הרציונאליות היא היד הנעלמה האמיתית שמניעה את קבלת החלטות האנושית".
 
אלן גרינספאן – אבא של כל הרגולטורים, שגה, לדעת דן אריאלי (אני מסכים שהוא שגה אך לא לגבי מהות השגיאה). בסדר. איך בוחרים רגולטור בעתיד שיהיה חף משגיאות? איך מבטיחים זאת? תורת הכלכלה החופשית מלמדת לא לתת סמכויות רחבות מדי בידי רגולטורים, שחזקה עליהם שישגו. אם לא מרכזים כוח רב מדי בידי בני אדם בודדים, יש סיכוי שהנזקים שיגרמו לא יהיו בממדי אסון (כמו אלה שגרם גרינספאן).

הסלידה של אריאלי ל"יד הנעלמה" לא נובעת מגישה רציונאלית שפיתח במהלך לימודיו ומחקריו המלומדים והמעניינים, אלא מהאידיאולוגיה (passions )שספג בנערותו בתנועת הנוער העובד והלומד. דן אריאלי הוא דוגמה מצוינת לתזה של עצמו בדבר חוסר הרציונאליות של האנשים.
 
יעקב