ארתור אוכס שולצברגר ז"ל (1926-2012), שנפטר שלשום, היה הבעלים (יחד עם משפחתו המורחבת) והמו"ל של הניו יורק טיימס במשך 36 שנה. כעת העיתון ממשיך להיות בשליטה מלאה של משפ' שולצברגר, וארתור שולצברגר הבן הוא המו"ל.
 
העיתון, שנוסד ב- 1851, נרכש בשנת 1896 על ידי איש העסקים היהודי, אדולף אוכס, אשר ניהל אותו עד מותו ב- 1935. אביו של אדולף אוכס היגר לארה"ב מבווריה (גרמניה) ב- 1845. אדולף, שנולד בארה"ב ב-1858, החל לעבוד בגיל 11 כנער מחלק עיתונים, ועלה בסולם הדרגות עד שקנה את העיתון ב-1896. הוא היה יהודי גאה שנלחם, גם מעל דפי הניו יורק טיימס, נגד האנטישמיות שהייתה נפוצה אז בארה"ב. כשקנה את העיתון הכריז שהעיתון יהיה "נקי, מכובד, אמין וחסר פניות". אכן כך היה. הוא יצר את המוניטין של הניו יורק טיימס, כעיתון אובייקטיבי וישר, ללא פשרות, בעידן שבו רמת העיתונים לא הייתה גבוהה, והצליח במידה רבה בזכות זה. 
 
זהו סיפור מופלא על משפחה יהודיה גאה שתמיד שמרה על יהדותה, וגם על הצניעות, העבודה הקשה, היושר, ושאר הערכים ה"ייקים". היא גם הצליחה לשמור על שליטה מלאה בעיתון במשך 4 דורות עד כה, ולהרחיב ולהגדיל את העסק ולהפכו אולי לעיתון החשוב בעולם. במשך הרבה שנים, הדמות הדומיננטית בעיתון, מאחורי הקלעים, הייתה בתו של אדולף אוכס, ואימו של ארתור ז"ל – איפיגניה אוכס שולצברגר, שנפטרה בגיל 97, בשנת 1990.
 
יש גם סיפור קטן: בשנות ה-80 הוזמן ארתור לארוחה בבית הלבן, על ידי הנשיא רייגן. הוא צלצל לאימו ואמר לה: את יודעת איפה אני? אני בבית הלבן, סועד עם הנשיא, סגן הנשיא ושר החוץ. יפה מאד! היא ענתה, ומה הם רוצים ממך?
 
שווה לקרוא את הסיפור על משפחה מופלאה זו. הניו יורק טיימס פרסם, כיאה, הספד ומאמר ארוך בן 10 עמודים על ארתור אוכס שולצברגר, אבל הצליח, לפי מיטב המסורת של התקינות הפוליטית לא להזכיר אפילו במילה אחת את הדת של משפחת שולצברגר. המילה "יהודי" לא מופיעה כלל במאמר. אני לא יודע מה דעתכם, אבל לדעתי יש פה שמץ של אנטישמיות, לצד מנה גדושה של צביעות ותקינות פוליטית. 
 
יש להצטער על הקו האידיאולוגי השמאלני החד צדדי, שמאפיין את הניו יורק טיימס בשני העשורים האחרונים לפחות.
 
יחד עם זאת אי אפשר שלא להתפעל מהמפעל המופלא של משפחה יהודית.
 
יעקב