הדפס עמוד זה
שני, 10 דצמבר 2012 09:03

למה בכלל המדינה מתערבת בבנייה בין מעלה האדומים לירושלים?

נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, אמר באחת מפגישותיו עם מנחם בגין, שארצות הברית הייתה אולי מקבלת בהבנה רכישת קרקעות ביהודה ושומרון ע"י משקיעים פרטיים, אך אינה יכולה להסכים עם פעולותיה של ממשלה.

נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, אמר באחת מפגישותיו עם מנחם בגין, שארצות הברית הייתה מקבלת בהבנה רכישת קרקעות ביהודה ושומרון ע"י משקיעים פרטיים, אך אינה יכולה להסכים עם פעולותיה של הממשלה.

אילו כבר לאחר מלחמת ששת הימים הייתה מיושמת המדיניות המוצגת כאן ב"קו ישר", הרי שהקרקעות הציבוריות ביהודה ושומרון צריכות היו להימכר במכירות פומביות פתוחות לכל המרבה במחיר – ערבים מקומיים, יהודים או אזרחים ישראלים אחרים. אין ספק שרוב הקרקעות היו נרכשות במקרה זה על ידי יהודים ומיעוטן ע"י ערבים. את התמורה הנכבדה ניתן היה להשקיע בתשתיות כבישים, מים וביוב ברחבי יו"ש לטובת כל תושבי האזור. ההשקעה הגדולה בתשתיות, יחד עם התיישבות פרטית שאינה כפויה, ללא "עידוד ממשלתי" והפגנתיות, הייתה מעלה את רמת החיים של הערבים ומונעת קיטוב ומחלוקת בצד היהודי. תנאים אלה, לא היו מבטלים את הסכסוך עם הפלשתינים, אך בוודאי שהיו גורעים מחריפותו ומנזקיו לישראל בזירה הבינלאומית.

בתנאים אלה יהודי היה רשאי, באופן פרטי, לקנות קרקע מבעליה ביהודה ושומרון כפי שמותר לו לקנות חלקה בשיקגו, אמסטרדם, או בודפשט. ערבי, אזרח ישראל, רשאי גם הוא לרכוש קרקע מבעליה הפרטיים בכל מקום. אזרחי מדינות ערב, יתכן שיהיו רשאים בעתיד הרחוק לרכוש קרקע בישראל – שנים רבות אחרי שתשרור נורמליזציה מלאה ביחסים אתן. אין להפקיע קרקע פרטית שבבעלות ערבי, כפי שאין להפקיע קרקע מיהודי!

על רקע זה היה מתפתח מסחר ער בקרקעות בין יהודים לערבים. יהודים שהיו חפצים להקים יישוב היו צריכים לקנות קרקע מבעליה (יהודי או ערבי) ולהקים יישוב בכספם וללא מעורבות הממשלה. במקום זאת, כרגיל במקומותינו, הממשלה הפקיעה קרקעות, השקיעה כספי ציבור והפכה את העניין לנושא לאומי במקום שיהיה עניין פרטי בין קונה למוכר, בין משקיעים ליזמים.

העיקרון שאין הפוליטיקאים צריכים לעסוק בבנייה ובהתיישבות חל גם על אזורים אלה. המדינה לא צריכה להיות מעורבת בהרחבות במושב בית חנן (ליד ראשון לציון), בניית שכונה חדשה בפתח תקווה, או בבנייה במעלה האדומים.

על פי ההתלהבות העממית ההמונית, בקרב הציבור היהודי, לרכישת קרקעות ולבנייה ביהודה ושומרון בעשור שאחרי מלחמת ששת הימים – ניתן לשער שהאוכלוסייה היהודית באזור זה כיום, הייתה מונה פי כמה יהודים משלוש מאות וחמישים האלף שמתגוררים היום באזור. אולי מיליון, אולי מיליון וחצי. ייתכן שרוב המתיישבים כלל לא היו בעלי גוון דתי, ייתכן שיישובים ושכונות היו מתפתחים לכיוונים אחרים. ייתכן שגם הערים הערביות היו מתפשטות לרוחב ורמת החיים של הערבים הייתה גבוהה בהרבה מאשר כיום – בעקבות מקומות העבודה שהיו מתפתחים ביישובים היהודיים, ואזורי תעשייה שיהודים היו בונים בשיתוף יזמים ערבים בסמוך לריכוזי האוכלוסייה בערים ערביות.

מעורבות ממשלות ישראל בהתיישבות ביש"ע – הזיקה לא פחות מנזקי מעורבותן בבנייה בתחומי הקו הירוק. האיומים האחרונים של מדינות אירופה, בעקבות כוונת נתניהו לאשר בנייה בין מעלה האדומים לירושלים, הם במידה רבה, תוצאת הלך המחשבה הרווח לפיו המדינה היא שצריכה לאשר בנייה.   

מוטי היינריך

המאמר מתפרסם במקביל ב"מראה"  – מגזין בענייני מדינה, חברה ותרבות

עודכן לאחרונה ב רביעי, 24 ינואר 2018 19:59

פריטים קשורים

3000 תוים נשארו