כולנו מכירים את הגרפים האיומים שמשווים את מספר הרופאים, מספר המיטות או מספר האחיות ל-1000 נפש – בישראל מול מדינות אחרות. למרבה המבוכה, אנחנו תמיד בחציון הנמוך, אם לא בתחתית הליגה (מקור).

הנה לדוגמה מספר מיטות האשפוז ל-1000 נפש, בהחלט לא מעודד:

והנה מספר הרופאים ל-1000 נפש, לפיו אנחנו במקום נמוך מהממוצע:

ומספר האחיות אצלנו, ממש במצב אסוני:

מיהם רוב לקוחות מערכת הבריאות?

כלל לא מפתיע: ככל שהגיל עולה, אנחנו נזקקים ליותר ביקורים במרפאה. כמובן שגם צעירים חולים, או נפגעים בתאונות – אך ככל שהגיל מתקדם, כן מתרבים האשפוזים בבתי חולים – כאמור, לא מפתיע.

לכן, רוב משאביה של מערכת הבריאות מושקעים בטיפול באוכלוסייה המבוגרת. הטבלה הבאה מציגה את היקף המאושפזים בכל מחלקה בבתי החולים הציבוריים (באחוזים). לדוגמה: רק 4% מהמאושפזים במחלקות הפנימיות הם צעירים בגיל 25-34, בעוד שכרבע (24%) מהמאושפזים בפנימיות הם קשישים בני 75 עד 84.

סיכום הנתונים מעלה שקרוב ל-80% מהמטופלים במחלקות הפנימיות הם בני 55 ומעלה, ובמונחים של מספר ימי האשפוז בשנה עולה כי כ- 84% מימי האשפוז מוקדשים לאותה קבוצת גיל. ביתר המחלקות (ללא יולדות), בערך שני שלישים מימי האשפוז מוקדשים למבוגרים מעל גיל 55.

למה זה חשוב?

כי השוואת מערכות בריאות בין מדינות, שמתעלמת מהתפלגות הגילאים באוכלוסייה, מעוותת את המציאות.
לדוגמה: השוואה של מספר הרופאים בשתי מדינות עם מספר תושבים דומה – חסרת ערך אם מתעלמים מאחוז המבוגרים באותן מדינות. ברור כי אם אחוז המבוגרים בראשונה כפול מאשר בשנייה יידרשו רופאים ומיטות אשפוז רבות יותר במדינה "הקשישה" מאשר במדינה "הצעירה" – למרות שבשתיהן מתגוררים כ-10 מיליון תושבים.

דירוג מתוקן של ישראל מתואם לגיל האוכלוסייה

ראו את אחוז המבוגרים באוכלוסייה במספר מדינות נבחרות. אחוז המבוגרים (מעל גיל 55) בישראל הוא מהנמוכים במערב. ברור כי ביפן הקשישה, בה אחוז המבוגרים גבוה פי שניים, יידרשו הרבה יותר רופאים ושירותים רפואיים ל-1000 תושבים מאשר בישראל כדי להעניק רמה זהה של טיפול רפואי. 

אם כך, הגרפים שמוצגים בתקשורת, המתעלמים מגיל האוכלוסייה חסרי ערך השוואתי. אם נְתַקְנֵן את המספרים, תוך התחשבות בהתפלגות הגילאים באוכלוסייה, ונשווה מחדש בין מדינות – נקבל תמונה שונה לחלוטין על מיצובה של מדינת ישראל. במקום הצגת מספר הרופאים ל-1000 נפש נציג את מספר הרופאים ל-1000 מבוגרים (מעל גיל 55). נתון זה מייצג תמונה נאמנה יותר למציאות.

גבירותי ורבותי, מהפך!

התאמת הנתונים לגיל האוכלוסייה מעלה תמונה שונה לחלוטין על מיקומה של ישראל: מספר האחיות מזנק כמעט לממוצע המערבי, מספר המיטות נראה סביר, ומספר הרופאים בישראל הוא הגבוה במערב! האם היהודייה הצליחה...

(קליק על הטבלה להגדלתה)

האם מערכת הבריאות אצלנו "טובה" יחסית?

שאלה קשה. קשה להשוות בין מערכות הבריאות במערב. הציבור והאופוזיציה בכל מדינה מתלוננים, מבקרים ודנים ב"רפורמות". התייחסנו לכך בכתבה אחרת "היכן נמצאת מערכת הבריאות המושלמת?" וגם בכתבה "אין מערכת בריאות אידיאלית".

האם אנחנו בריאים יותר? האם שנות תוחלת החיים בלידה מעידים על "בריאות"? האם "בריאות" תלויה חד-משמעית במערכת הבריאות במדינה? דנמרק במקום ה-27 בעולם בדירוג תוחלת החיים, יפן במקום הראשון. האם מערכת הבריאות ביפן טובה בסדרי גודל כאלה מזו שבדנמרק? "בריאות" האוכלוסייה תלויה כנראה גם בגורמים "חיצוניים" למערכת הבריאות כגון תזונה, אורח חיים, גנטיקה.

האם מספר הרופאים ל-1000 מבוגרים מעיד על מערכת בריאות עדיפה? לא בהכרח. תוצרי עבודתו של הרופא תלויים גם במערכת התמריצים לרופאים (לא בטוח שמשכורת גבוהה ו"קביעות" תורמים), איזה חלק מעבודתו של רופא באמריקה נובע משיקולים של כסת"ח מול תביעות רשלנות?

גם הבדלים בנוהלי עבודה של רופאים במדינות שונות משפיעים על "יעילות" הטיפול הרפואי, או "תשומת הלב הרפואית". לדוגמה: בבתי החולים בישראל מוכר הטקס היומי של "ביקור רופאים" סביב מיטת החולה. לרופא הבכיר מתלווים בדרך כלל מספר גדול של רופאים ומתמחים – לפעמים מעל לעשרה. באמריקה או אוסטרליה וגם באנגליה מקובל ביקור של רופא בכיר וצוות טיפול מצומצם בלבד (ביקור לימודי נערך בנפרד ולא מול כל חולה).

האם מספר המיטות ל-1000 נפש (או מבוגרים) מעיד על מערכת בריאות עדיפה? כלל לא בטוח. גם כאן חשובה מערכת התמריצים לבתי החולים. לדוגמה: אם בתי החולים הממשלתיים מתוגמלים לפי מספר "ימי האשפוז" – אין ספק שבתי חולים לא ימהרו לשחרר חולים.

בשנות ה-50 עמד מספר ימי האשפוז הממוצע לחולה בישראל על 12 ימים ומעלה. 70 שנים של שינויים בגישה הרפואית והתפתחות טכנולוגית הורידו את מספר ימי האשפוז הממוצעים לחולה לפחות מ-4 ימים – אז צריך פחות מיטות – האם החולים בשנות ה-50 זכו לטיפול עדיף? גם תפוסת המיטות בבתי חולים בעולם שונה. בישראל המיטות תפוסות 97% מהזמן, במערב – כ- 76% בממוצע.

ספק אם הקשישה המפורסמת במסדרון בית החולים מקבלת טיפול רפואי נחות מידידה שמאושפזת בחדר הסמוך, למרות שהנוחות המלונאית בהחלט פחותה.

"הרעבת" מערכת הבריאות

עוד מיתוס חסר שחר, אבל נפוץ ככלי לניגוח נתניהו בהפגנות. קיימת תחושה שגויה כי הגדלת תקציבי הבריאות תתורגם לשיפור בבריאות הישראלי. המיתוס שגוי כמו האמונה שהגדלת משכורות המורים תשפר את הישגי התלמידים.

ההוצאה הציבורית על בריאות תפחה והוכפלה לאורך כל הקדנציה של נתניהו. האם מישהו מרגיש בשינוי בעקבות הזינוק בתקציב הבריאות הציבורי? אולי הרופאים ששכרם זינק. כבר ב-2016 הרוויחו כמחצית מהרופאים בישראל בין 62,000 ₪ לחודש לבין 155,000 ש"ח לחודש (ברוטו). שכר גבוה מאד גם בקנה מידה בינלאומי (מקום שני אחרי שכר הרופאים בלוקסמבורג). שכר זה עלה בכ-42% בשנים 2011–2017, לעומת עלייה של כ-15% בלבד בקרב יתר השכירים במשק. העלייה חריגה גם בהשוואה בינלאומית. סיבה טובה להסתדרות הרפואית להגביל את מספר הפקולטות והסטודנטים לרפואה, ולדרוש פסיכומטרי 790.

אולי ועדי העובדים הם ש"הרעיבו" את מערכת הבריאות?

השכר הריאלי של רופאים בעלי ותק העולה על עשר שנים עלה בין השנים 2007-2016 ב-76%, לעומת עליית שכר של 6.3% לכלל השכירים במשק. חלק השכר שמקורו ברפואה ציבורית בלבד עלה בשיעור גבוה יותר, כ-84% בתקופה זו! ומחקרי המשך העלו שהוא המשיך לצמוח במהירות גם בשנים שאחרי 2016.[4] לכאורה, אפשר גם לטעון שוועדי העובדים במערכת הבריאות הם ש"הרעיבו" את המערכת.

כלום יש ספק לאן יזרום הכסף אם תקציבי הבריאות והחינוך שוב יוכפלו בעשור הקרוב? תשאלו את יפה בן דוד מועד העובדים של המורים ואת פרופ' ציון חגי מייצג הרופאים. בהעדר זיקה ישירה בין תקציב לתמורה, הכפלה נוספת בתקציב לא תביא בהכרח לשיפור בשירותי הבריאות, ובוודאות – לא נהנה מכפל בריאות...

למרות הטענות הקבועות, קשה להוכיח שהמערכת "סובלת מהזנחה" יחסית למדינות אחרות. קשה להוכיח "הזנחה" ועוד יותר קשה להוכיח כי כתוצאה מ"הרעבת המערכת" הישראלים פחות בריאים מעמים אחרים.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה