בס"ד

הקונצנזוס

קונצנזוס הוא הסכמה כללית, רחבה, ללא חילוקי דעות.

קיים בישראל קונצנזוס בדרישה לצמצום אי השוויון הכלכלי, הפער בין עשירים ועניים, בין העשירונים העליונים והתחתונים. קונצנזוס של מי? של כל ממשלות ישראל לדורותיהן, של כלל המערכת הפוליטית; של חוקרים ואנשי אקדמיה; של התקשורת; ושל הציבור הרחב.

זו אינה נחלתו של השמאל הכלכלי, כגון ח"כ תמר זנדברג. זו התפיסה של שר האוצר לשעבר מר כחלון. זו תפיסתה של ממשלת הליכוד ה"קפיטליסטית" שעיצבה את ה"משרד לשוויון חברתי" בשמו ומבנהו הנוכחי, זו תפיסתו של בנק ישראל, כמודגם בדברי הנגידה לשעבר קרנית פלוג: "צמיחה מכלילה היא הדרך הנכונה ביותר לצמצום פערים בחברה הישראלית משום שתפנה יותר תקציבים למדיניות הרווחה."

היות וכך, המדינה, באמצעות הרשות המחוקקת והמבצעת, נוקטת במדיניות מעשית לצמצום אי השוויון, הפערים.
כלי העבודה המרכזיים ליישום המדיניות הם:

• •  מיסוי גבוה על העשירונים הגבוהים, במקביל להעברת תמיכות כספיות לעשירונים הנמוכים.
  •  העברת תמיכות כספיות ייעודיות לקבוצות שונות שהוגדרו כחלשות: נכים, אימהות חד-הוריות, וכו'.
  •  כללי רגולציה שונים המיטיבים עם קבוצות שונות שהוגדרו כחלשות, כגון עובדים (ביחס למעסיקיהם), שוכרי דירות (ביחס למשכירים), וכו'.

מה עומד בבסיס פעולות אלה? מה העיקרון המנחה מדיניות זו? מהו הקונצנזוס המנחה את ההכרה בהכרח לצמצם את אי השוויון והפערים?

מצד מקבלי ההעברות וההטבות, התשובה ברורה: הם מקבלים מתנה. הם משפרים את מצבם. יש להם אינטרס מעשי בצמצום אי השוויון והפערים. אבל מה עם משלמי ההעברות וההטבות? אלו שמהם נוטלים כדי לתת למקבלים? העשירונים הגבוהים, המעסיקים, העצמאים, משכירי הדירות, אנשי המקצועות החופשיים, אנשי ההיי-טק ורבים אחרים? להם בוודאי אין אינטרס מעשי "לתת". נכון, חלקם אמנם ינסו להתחמק מהנטל, אבל זו תהיה התחמקות "הנדסית". משהו כמו: ברור שצריך לשמור על הבסיס הצבאי, רק שאני אוציא גימלים כדי להתחמק. חלקם אפילו יעזו לבטא התנגדות, אבל גם ההתנגדות תהיה "טכנית", לא אידיאולוגית-עקרונית. משהו כמו תרעומת על גובה מדרגות המס העליונות, או אי הסכמה עם הקריטריונים לחלוקה (למשל, לתלמידי ישיבות).

אבל! על דבר אחד תהיה הסכמה כללית, ללא חילוקי דעות: על נקודת המוצא ה מ-ו-ס-ר-י-ת: אי השוויון והפערים הם חוסר צדק. לכן זה צודק לנקוט בפעולות לצמצומם. צודק לקחת מאלה שיש להם על מנת לתת לאלה שחסר להם.

תומכים ב"מוחלשים" באמצעות העברת כסף מאלה שיש להם לאחרים שחסר להם

מנקודת מוצא זו, הבה נפליג בדמיון לעתיד טכנולוגי יותר מתוחכם. לעתיד בו ניתן לקחת מאלה שיש להם לא רק את כספם, אלא גם דברים אחרים. למשל, לקחת גנים משובחים מאדם אחד, ולשתול אותם באדם אחר, בעל גנים דלים. למשל לקחת יכולות מנטליות משובחות – תבונה, כח רצון, יצירתיות – מאדם אחד ולשתול אותם באדם אחר, שתכונותיו אלה חלשות ונחותות. טכנולוגיה מתוחכמת זו תופעל בדיוק כמו שהטכנולוגיה הפשוטה בהווה מאפשרת לקחת כסף מאדם אחד, ולשתול אותו בחשבון הבנק של אדם אחר.

הנה מעט דוגמאות:

• •  מה, זה צודק שרפאלה היפהפייה, מלכת הכיתה, תעביר בעפעוף אחד את כל הבנים החתיכים לדום, בעוד שאסתי, המכוערת של בית הספר, תתייסר בבדידותה?
  •  זה צודק שלברון ג'יימס, הבנוי לתפארת, אלוף היכולת והמוטיבציה, יהיה תותח על, וישתכר בהתאם, בעוד החבר יוס'קה, הנמוך, החסר כל כשרון, יבלה את חייו המקצועיים על הספסל של הפועל כפר שמריהו מליגה ג'?
  •  האם צודק שמוצרט, ופול מקארטני, חוננו ביכולת ליצור מוסיקה נפלאה, בעוד שאלפי מוסיקאים כושלים מצליחים ליצר מוסיקה שמשעממת אפילו את בני משפחתם האוהבים?

מה, לאסתי וליוס'קה אין רגשות? הם לא בני אדם? במה חטאו שמגיע להם חיים מרים? זה לא צודק. זה לא צודק שיש כאלה שחסר להם, בעוד שיש אחרים שיש להם, והרבה.

אז ברוך השם, יש לנו טכנולוגיה מתקדמת, זמינה, בטוחה, ואפילו לא יקרה, שיכולה לנסר קצת גנים של יופי (למשל תווי פנים וצבע עיניים) מרפאלה, ולשתול אותם באסתי. לנסר מעט יכולת ומוטיבציה מלברון ולשתול אותם ביוס'קה. לנסר טיפה יצירתיות ממוצרט ופול, ולשתול אותם בכמה מוסיקאים כושלים.

רפאלה לא תהפוך למכוערת, חלילה! היא עדיין תהיה מלכת הכיתה, רק קצת פחות. גם לברון עדיין יהיה קינג ג'יימס, אבל טיפונת פחות. וכך כל היפים, החזקים, הכישרוניים, היצירתיים, הבריאים, הצעירים – כולם יוותרו על קצת, ויעניקו תוספת – של יופי למכוערים, תוספת כוח לחלשים, כישרון ויצירתיות לחסרים, תוספת בריאות לחולים, ותוספת נעורים לקשישים.

נכון, תמיד קיימת הסכנה שיעלה לשלטון איש רע ונטול מעצורים, והוא ינסר קצת יותר גנים של יופי מרפאלה, ועוד טיפה נוספת של יצירתיות מסר פול, ועוד מנה מוגדלת של נעורים ובריאות מהצעירים, ועדיין, רפאלה לא תהפוך למכוערת. חלילה! במקסימום היא תהיה בחורה רגילה. כשאר חברותיה לכיתה (במחשבה נוספת, זה צודק. מאד צודק. למה הרפאלה הזאתי צריכה להמשיך להיות מלכת הכיתה?!).

ובחזרה להווה המיושן שלנו, זה עם הטכנולוגיה הקיימת, שיודעת לנסר רק כסף...
שאלה: לאלה שחסר להם, שחייהם באמת קשים ומרים, שאולי לא ישרדו – האם זה צודק שחסר להם? האמנם זה חוסר צדק לעזור להם?

טוב, אז חייבים לברר את המושג 'צדק'...

נבקש להבחין בין אדם שרכושו נגנב, לבין אדם אשר איבד את רכושו, לא מידי גנב, אלא כתוצאה מאסון טבע. למשל רעידת אדמה. כולנו נסכים כי הגנב ביצע מעשה רע, חסר צדק. אבל האם אפשר לטעון כך גם נגד אסון הטבע? האם המונח 'צדק' רלבנטי לכוחות הטבע?

נכון שמצבו של האדם הנפגע הורע בין אם בידי גנב, ובין אם מידי מכת הטבע, אבל ההבדל עצום: את הגנב נאשים, ונדרוש שיפצה אותנו (ואולי גם נדרוש להטיל עליו עונש נוסף), ואילו את הטבע איננו יכולים להאשים ולדרוש ממנו פיצוי. אז מה עושים היום: תופסים אדם אחר, אדם שלישי, הופכים אותו לממלא מקום הטבע כנתבע, ודורשים שהוא יפצה את האדם הנפגע. באיזו הצדקה מוסרית? מה אשם האדם האחר?

זה מיושם כיום ברמת המדינה. אזרח ישראלי א' הוכה, אזרח ישראלי ג' שאינו קשור – מפצה. מדוע לא ליישם זאת ברמת הגלובוס כולו? א' אזרח יפן שהוכה בצונאמי, ג' אזרח קנדה יפצהו. מישהו מוכן לקבל היגיון כזה? אז מדוע זה הגיוני אם המרחקים הגאוגרפיים יותר קטנים, ומה הופך את זה להגיוני כאשר א' וג' הם אזרחים של אותה המדינה?

יחד עם זאת, אנשים טובי לב ורחומים בהחלט יכולים להירתם לעזרת המסכן שידו לא הייתה משגת אפילו כדי לרכוש פוליסת ביטוח. ללא קשר לאזרחות המדינה וללא קשר לגאוגרפיה. לא רק שאין בכך פסול, זה אפילו מוסרי.

אבל! מוסר הוא עניין פרטי שלהם. מוסר לא יכול להיות חוק מדינה מחייב.
אמר וחזר קאטו הזקן: יש להרוס את קרתגו. ואנחנו נשנן: את המוסר צריך להפריד מן המדינה.

לוי שרגאי

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה