התערבות המדינה במחירי מוצרים ושירותים פרטיים היא פגיעה בזכות הקניין של אזרחים שהם במקרה גם יצרנים. כל אחד רשאי למכור את קניינו, כל דבר ששייך לו – בכל מחיר שירצה. זו מהותה של זכות הפרט הבסיסית ביותר – זכות הקניין.
זכותנו – לא לקנות מוצר שיָקר לנו. קנייה ומכירה של מוצר היא עסקה מרצון בין שני צדדים חופשיים. כך נקבעים מחירים בכלכלה חופשית. לא קיים מושג כמו "מחיר מופרז" או "מחיר טורפני" ("זול מידי" ומזיק למתחרים...).
מדינה חופשית לא צריכה להתערב במחירי מוצרים. להתערבות המדינה יש גם השלכות מעשיות כבדות ראו כתבות קודמות (כאן, וכאן): למה להשקיע ולהתחרות ב"תנובה" בייצור מוצרים רגישים פוליטית? הסיכוי שפוליטיקאי (באמצעות רשות התחרות המיותרת) יתערב ויחבל בתוכנית העסקית גדול? יצרנים נאלצים לבזבז הון על לוביסטים ועל הוצאות משפטיות לאורך שנים. במקום להתמקד בייצור ובמכירות, נאלצים עסקים לבזבז משאבים בקרבות נגד מוסדות מדינה מיותרים.
פגיעה של המדינה במחירי השוק של מוצרים מעוותת את שיקולי היצרנים בבואם להשקיע ומשבשת ניצול אופטימלי של גורמי ייצור. יצרן מייצר (או מפסיק לייצר) לא בגלל ירידה או עלייה בביקוש של מיליוני צרכנים – אלא בהתאם להוראות פוליטיות. בעתיד יאסרו עליכם לדרוש מחיר כרצונכם עבור מכונית משומשת שאתם מוכרים כי אתם "חזירים".
בג"צ היה צריך לדחות על הסף תביעה בענייני מחירים. זה כלל לא עניין משפטי. איזה ידע מיוחד יש לשופט להחליט מה "יקר מידי" או מה "זול". אבל הם מתערבים כמקובל במקומותינו בכל דבר. הם "מומחים" להכול.
ומהיכן נובעת סמכותם להתערב? מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (המהפכה המשפטית של השופט לשעבר אהרון ברק. סעיף 3 לחוק: "אין פוגעים בקניינו של אדם". נשמע יפה? אבל סעיף 8 לאותו חוק כבר מאפשר לבית המשפט לפגוע בזכות הקניין "אין פוגעים בזכויות... אלא בחוק הולם... לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". ומי מחליט מה סביר וראוי? כבוד השופט!
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו סובל מבאג רציני שמאפשר לשופט להחליט, על סמך מה? על פי האידיאולוגיה האישית שלו, השופט קובע מתי מותר לפגוע בזכות הקניין שלכם.
עוד פרט "שולי": שימו לב, התביעה נגד "תנובה" מתנהלת כבר משנת 2011 והסיפור טרם הסתיים...
מוטי היינריך
