רביעי, 16 דצמבר 2009 15:41

בזק: איך תרמה המדינה לרווח של 300% לחיים סבן

אין להניח שבפרק הזמן הקצר שסבן החזיק בבזק נתגלו מרבצי נפט מתחת למרכזיות בזק, או שפוטנציאל השוק של החברה התרחב פלאים. אפילו ההתייעלות הארגונית בחברה אינה ההסבר לקפיצת הערך.

חיים סבן ושותפיו קנו שליטה בחברת בזק לפני כ-4 שנים ומכרו אותה, לפני מספר שבועות, לשאול אלוביץ' ברווח של כ- 300%. תשואה שנתית מדהימה של כ-40%. אין להניח ששאול אלוביץ', איש עסקים חריף, שילם סכום מופקע עבור מניות בזק – קרוב לוודאי ששילם אפילו פחות ממחיר השוק של בזק כפי שמתבטא ממחיר המניה בשוק. 

אין להניח שבפרק הזמן הקצר שסבן החזיק בבזק נתגלו מרבצי נפט מתחת למרכזיות בזק, או שפוטנציאל השוק של החברה התרחב פלאים. אפילו ההתייעלות הארגונית בחברה אינה ההסבר לקפיצת הערך. המסקנה הבלתי נמנעת היא שמקור הרווח העיקרי נובע ממחיר הרכישה הנמוך יחסית ששילם חיים סבן למדינת ישראל. 

המכרז למכירת בזק התנהל בשקיפות גבוהה יחסית ובמרוץ התחילו 8 מתמודדים כבדים – אנשי עסקים מהשורה הראשונה ביניהם נוחי דנקנר, עזריאלי וקבוצת בני אלג'ם. קבוצת סבן הציעה לבסוף את המחיר הגבוה ביותר וזכתה במכרז. המחיר שיקף את שווייה של בזק באותה עת, עובדה – אף מתחרה לא העז להציע מחיר גבוה יותר. לכן, היה בהחלט מקום לשביעות הרצון של נציג המדינה, אייל גבאי כשקיבל לידיו את הצ'ק הענק. אז בכל זאת, היכן הסתירה? איך ייתכן שהמחיר הראוי לפני 4 שנים בלבד היה כה נמוך, כפי שמסתבר בדיעבד? 

למי צריך סבן להודות על רווחי העתק? 

בזק פועלת בענף המפוקח ביותר בכלכלה הישראלית – הרגולציה הממשלתית בתקשורת נוגעת כמעט בכל פינה: תעריפים, תדרים, מיזוגי חברות, בעלויות, מבנה חבילות השירות, יישום טכנולוגיות ואפילו ייבוא מכשירים. צריך אישור מהפקידים בירושלים כמעט על כל צעד עסקי משמעותי – משרד התקשורת, פוליטיקאים, הממונה על ההגבלים העסקיים – כולם מעורבים ב"דאגתם" לטובת הצרכן ומצהירים על מחויבותם ל"עידוד התחרות". שפע התקנות והמגבלות יצר סבך בלתי אפשרי. וועדה רודפת וועדה, דוחות כרוכים מוגשים מידי מספר שנים כשכולם סובבים סביב הרגולציה הנחוצה ל"עידוד התחרות". כובד התקנות והביורוקרטיה הממשלתית אילצו את חברות התקשורת להקדיש משאבים ניהוליים מיוחדים רק כדי להתמודד מול מוסדות המדינה. חלק מהחברות אף מינו סמנכ"ל לענייני רגולציה במשרה מלאה. 

המתמודדים על הפרטת בזק לפני 4 שנים עמדו בפני רמה גבוהה של אי-וודאות. בשוק בו הסיכוי להרוויח נקבע במידה כה רבה על ידי פקידים, לחצים וקשרים קיימת אי וודאות רבה – ולכן, המתמודד במכרז צריך לקחת מקדם ביטחון גדול יותר במחיר אותו הוא עומד להציע. המתמודדים הבקיאים ביותר בשוק התקשורת הם מטבע הדברים אלה שיש להם כבר דריסת רגל בשוק ומכירים אותו. ההכרות עם השוק מקטינה את אי הוודאות והייתה מאפשרת להם להציע מחיר גבוה יותר עבור בזק. אבל כאן נכנס לתמונה המוסד שאיש לא מעז לערער על נחיצותו – הצאר הממונה לכאורה על הגנת התחרות – הממונה על ההגבלים העסקיים, ובשם עידוד התחרות מנע למעשה מרוב המועמדים הפוטנציאלים להתחרות על הפרטת בזק. כך נותר למעשה בסוף המרוץ מועמד יחיד – חיים סבן ושותפיו. 

האם סבן ידע משהו שאחרים לא ידעו? לא בהכרח. סבן ידע שאי-וודאות גבוהה עשויה להניב רווח גדול, אך אין ספק שהוא שקל גם את המקרה הגרוע – שאי-הוודאות תפעל לרעתו וחלילה יפסיד. יש להניח שהוא פחות חשש מהתסריט הגרוע, כי בשוק שבו הפקידים הם שקובעים את גורלך אפשר "להסתדר" ומי כמוהו יודע להסתדר עם אנשי ממשל. ההימור הצליח. 

בניגוד למחשבה הרווחת, טייקונים אוהבים בדרך כלל רגולציה ופיקוח ממשלתי. קל יותר "להסתדר" עם פקידי ממשלה מאשר בשוק תחרותי. לרגולטורים אפשר להגיש "תחשיבים" לקביעת תעריפים, מהם אפשר לדרוש הגנה מתחרות בשם "טובת האזרח", אותם אפשר "לשכנע" בעזרת לוביסטים. קשה יותר להתמודד מול מתחרה נמרץ בשוק פתוח ותחרותי כי כאן באמת צריך להציע שירות ומוצר עדיפים. חיים סבן חייב תודה לממונה על ההגבלים העסקיים וליתר הרגולטורים שעצם קיומם, המיותר ברוב המקרים, מאפשר ליצור רווחי עתק על חשבון אזרחי ישראל. מוטב לשנן את הכלל: פקידי ממשלה ש"מסדירים" את התחרות – מונעים למעשה תחרות. 

מוטי היינריך 


הבהרות:
 
בעקבות פניה של מספר גולשים, להלן הבהרות נוספות לכתבה:
סבן ושותפיו רכשו חלק מחברת בזק במהלך מאי 2005 במחיר של כ- 4.2 מיליארד שקל. העיתונות הכלכלית מעריכה שהקבוצה מימנה בערך שליש מהרכישה בהון עצמי והיתר נלקח כחוב במימון חיצוני. חודשים ספורים לאחר הרכישה נמשך דיבידנד מזומן מהחברה. חלקה של קבוצת סבן בדיבידנד עמד על כ- 1.2 מיליארד שקל. בין לבין מימשה הקבוצה אופציה להגדלת אחזקותיה ואחר כך מכרה מניות ברווח. הקבוצה החזיקה במניות בזק כ-4 שנים ומכרה את אחזקותיה בכ- 7 מיליארד שקלים. חלקה של קבוצת סבן בדיבידנדים שנמשכו במהלך תקופה זו עמד על כ- 2.6 מיליארד שקל. 
כלומר, חלק ניכר מרווחי הקבוצה נבע משיטת מימון הרכישה וממשיכת דיבידנדים. החלק האחר נבע מעליית ערכה של מניית בזק. הרווח המדובר בכתבה הוא רווח הקבוצה על ההון העצמי שהושקע. כל הרווחים כמובן לגיטימיים. ייתכן שעסקת בזק-סבן אינה דווקא הדוגמה הטובה ביותר לעקרונות המתוארים בכתבה. סבן צריך להודות לתכנון העסקי, לרגולטורים וכמובן גם למזל. 
טוב שבזק נמכרה. טוב שכל חברה ממשלתית כלכלית תימכר אפילו אם ההפרטה לא מלאה והשוק נותר עמוס ברגולציה. המכירה היא השלב הראשון, מנקודה זו סביר יותר לקוות שבעתיד, בזכות התפתחות תחרות וחידושים טכנולוגיים, קל יהיה יותר להגיע לתחרות חופשית בענף.
עודכן לאחרונה ב שלישי, 05 דצמבר 2017 06:02

3000 תוים נשארו