אנשי השמאל מתנגדים באופן עקרוני ואידיאולוגי לכל הפרטה. לפי השקפתם המדינה צריכה לנהל את החברות הגדולות "לטובת הציבור". אלא – שהמדינה אינה מסוגלת לנהל שום דבר, ועל נכסי המדינה נוהגות להשתלט קבוצות דמויות מאפיה שקוראות לעצמן "ועד עובדים" ומשתמשים בנכס לטובתם הפרטית.
דוגמה לכך היא כמובן חברת החשמל. המדינה לא שולטת בה, היא מנוהלת על ידי הועד, שנוקט בצעדים כוחניים כמו איומים ל"הורדת השאלטר". 10 או 12 אלף עובדי חברת החשמל מרוויחים משהו כמו פי שלוש או ארבע מהמשכורת הממוצעת במשק, ועושים מה בראש שלהם – הם מצפצפים על ההנהלה של חברת החשמל, על הממשלה והכנסת וכל החוקים שלה, והמדינה בת ערובה בידיהם – אין למדינה כוח לקחת בחזרה את הנכסים השייכים לה. כמובן, כל נכסי חברת החשמל (תחנות כוח) נבנו מכספי ציבור (לא מכספי ועד העובדים), אבל הבעלות עליהם אבדה.
בסוף שבוע זה הייתה כתבה של ענת פישביין על עוד קבוצה דמוית מאפיה, ששולטת על עוד נכס אסטרטגי של מדינת ישראל: עובדי הנמלים. (לא מצאתי את הכתבה ברשת).
יש בסך הכול פחות מ- 2500 עובדים בנמלים. הם מרוויחים בממוצע כ- 23-24 אלף ש"ח – דהיינו – פי שלושה מהשכר הממוצע במשק. הם גם מקבלים משכורות 13 ו- 14 ושורה ארוכה של הטבות, כמו פרמיות, מתנות, "סמינרים" (חופשות בבתי מלון) וכאלה. והם גם לא עובדים מי יודע מה קשה. יבואני המכוניות למשל, למדו לשכור עובדים משלהם לפריקת מכוניות מיובאות מהאוניות – כדי שהמכוניות לא תישרטנה בדרך, אבל כמובן, הם משלמים גם לעובדי הנמלים על עבודה שהם לא עושים. זכויות זה זכויות.
בכל זאת, הארגונים החברתיים, תמיד תומכים, ברפלקס פאבאלובי, בכל "וועדי העובדים", הנאבקים על "זכויות העובדים" (זכויות יתר לשדוד את אזרחי ישראל), ומתעלמים מהנזק שארגונים כוחניים, פאשיסטיים אלה גורמים למדינה ואזרחיה.
התנהלות הנמלים וחברת החשמל (על רכבת ישראל כבר כתבנו) - היא הנימוק החזק ביותר להפרטה.
יעקב