הספר ''חוות החיות'', של הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, יצא לאור בשנת 1945. הסיפור הוא סאטירה, משל פוליטי על אחד ממוקדי הרשע המרכזיים בהיסטוריה האנושית – המשטר הקומוניסטי. מו''לים בריטים ידועים סרבו לפרסם את הספר כי הזרם המרכזי של האינטלקטואלים במערב הפך את התמיכה בסטאלין ל''פולטיקאלי קורקט'', נאות פוליטית. כל מידע על ברית המועצות הוצג באור רומנטי חיובי וכל מי שהטיל ספק נחשב לסהרורי. לא הייתה בבריטניה צנזורה רשמית שפסלה ספרות, להיפך – הייתה פתיחות, סובלנות וביקורתיות – אך ה''דת'' הסוחפת שנשבה ממוקדי הכוח של האקדמיה, התקשורת, והפוליטיקה – עיצבה את דעת הקהל במערב ויצרה מצג שווא ורוד על המתרחש בגוש הקומוניסטי. התופעה, שדמתה יותר לדת המונית סוחפת, ללא שום ביסוס עובדתי, החזיקה מעמד כ- 20 שנים.
לא מזמן היינו עדים להיסטריה עולמית אחרת – ''באג 2000''. עיתונאים ומדענים התחרו במסע הפחדה על הצפוי להתרחש בדקות הראשונות של המילניום החדש: מטוסים ולווייני תקשורת יתרסקו, רכבות יתנגשו, ובנקים יקרסו. רבים התפרנסו מ''מוכנות לבאג 2000'' אבל כמעט ולא נשמעה ביקורת על מסע ההפחדה ועל מימדי ההיסטריה. לפני כשני עשורים עוררו הירוקים את בהלת ה''חור באוזון'' – לדבריהם אז, נוצר חור הולך וגדל בשכבת האוזון מעל לקוטב הדרומי כתוצאה משימוש מוגבר בגז הפריאון [CFC] שמשמש במערכות קירור. החור עלול לאפשר לקרני שמש מזיקות [אולטרא סגול] לחדור אל כדור הארץ ולפגוע קשות בחיים על פניו. מסע ההפחדה הצליח מעל למשוער: מיליארדי דולרים הושקעו בעולם בהחלפת הגז במערכות הקירור ל''גז ירוק''. הסיפור עלה לצרכן הישראלי מאות מיליוני שקלים. מאז נשכח החור באוזון ונאלם בקול דממה דקה. הסתבר שהעניין כלל לא קשור לפעילות אנושית והתפרצות של הר געש בריא אחד משחררת לאטמוספרה כמות של גזים כלורידים גדולה פי כמה מכל האנושות גם יחד. ובכלל, החור באוזון היה כנראה קיים מאז ומתמיד – גדל במקצת בחורף ומצטמצם באביב...
מה גורם לאמונה מסוימת להתפשט כשריפה בשדה קוצים ולאחרת לדעוך? כיצד מתפשטת ''שמועה'' בחברה אנושית, צוברת עוצמה קריטית שמעבר לה אף אחד כבר לא מעז, או רואה צורך, לבדוק את אמיתות הנחות היסוד? ייתכן שהתשובה שונה לכל מקרה ובכל תקופה.
מסע הפחדה גורף
בעשור האחרון הולך ומתרחב מסע ההפחדה מתוצאות ה''התחממות הגלובלית''. שותפים לו כמעט כל הכוחות הנאורים בתבל: אנשי מדע, אקדמיה, אינטלקטואלים, פוליטיקאים, תקשורת. האמונה ב''התחממות'' סוחפת מדינות ועמים, זקנים וצעירים. כולם מאמינים שכדור הארץ מתחמם בקצב יוצא דופן, מאמינים באסון שעומד מעבר לדלת, מאמינים שהאדם אחראי במעשיו לאותה התחממות ולפיכך מאמינים שיש ביכולתו של האדם לעצור את התהליך ואפילו להשיב את הגלגל לאחור. לפיכך, כל מעשה יום יומי וכל טכנולוגיה נשפטים לפי אמת מידה אחת: השפעתם על התחממות כדור הארץ. אזרח טוב הוא זה שתורם למניעת ה''התחממות''. אנשי עסקים הבינו מייד שכל פרויקט שמניף דגל ירוק יזכה למימון. חוקרים באקדמיה גילו שכל רעיון למחקר על נזק שגורם המין האנושי לטבע ותרומתו להתחממות – יזכה לתקציבי מחקר נדיבים. פוליטיקאים, שהריחו לאן נושבת הרוח, מאשרים תקציבי עתק הולכים וגדלים למלחמה ב''התחממות'' ומתדלקים את האמונה. את החשבון משלם כמובן האזרח. הוא משלם – בינתיים כמעט ללא טענות. קיימת הזדהות עממית עם נחיצות הפעולות והתקציבים – אחרת, הנשיא אובמה לא היה מרשה לעצמו להדפיס כסף בנשימה אחת ל''הצלת'' המערכת הפיננסית ול''הצלת'' כדור הארץ.
כדור הארץ מתחמם ומתקרר מאז ומתמיד
בימי הביניים, מאות שנים לפני המהפכה התעשייתית, שררה טמפרטורה גבוהה מאשר כיום – ללא תעשיה ועם אוכלוסיה דלילה [פחות מעשירית מהאוכלוסייה כיום]. גרנלנד, יבשת הקרח הלבן, הייתה בעבר ירוקה ומכאן שמה – מאז התקררה וקפאה. בערך במאה ה-18 היה עידן קרח ''קטן'', צפון אירופה לא הייתה ראויה לגידול תבואה בגלל האדמה הקפואה ונהר התמזה בלונדון היה קפוא בחורף – ומאז התחמם. שום אסון לא קרה. מדעני ההתחממות טוענים שהטמפרטורה על פני כדור הארץ עלתה בערך בחצי מעלה במאה השנים האחרונות, ומפתיע – רוב העלייה הצטברה עד 1940. איך הצליחו למדוד ולחשב את הטמפרטורות הממוצעות [על פני כל כדור הארץ!] בדיוק כה רב לפני מאה שנים? אפילו כיום, עם המכשור המודרני, יש ויכוחים לגבי דיוק המדידות, מיקום מכשירי המדידה ושיטת השקלול של המדידות השונות. מקובל להניח שהטעות במדידות כיום היא בסדרי גודל של 2 עד 3 מעלות. ייתכן שיש התחממות כלשהי, כמה? לאורך כמה זמן? מי שטוען שהוא ''יודע'' לא מתבסס על אמת מדעית מוכחת. ההשערות המפחידות לגבי עתיד התפתחות האקלים על פני כדור הארץ מגוחכות במקרה הטוב. מדע חיזוי מזג האוויר מסובך, בקושי מאפשר תחזית אמינה לעוד שבועיים – תחזית לעוד מאה שנה אמינה כמו קריאת העתיד בכוס קפה. מה שיש לנו הם ''מודלים מתמטיים'' שמריצים במחשב – הם טובים בדיוק כמו המודלים המתמטיים שחוזים התפתחות בשערי ניירות הערך בבורסה. אפשר להזין נתונים שונים ולקבל תרחישים מגוונים. גם זה אינו מדע.
תילי תילים של השערות ונבואות
על בסיס עובדתי רעוע זה פותחה התיאוריה שאם כבר יש התחממות, שכאמור אינה ודאית או משמעותית, אז האחראי העיקרי לה הוא האדם התעשייתי זולל האנרגיה. האדם המודרני פולט דו תחמוצת פחמן כתוצאה משריפת דלקים; גז זה מתרכז באטמוספרה, גורם להחזרת קרינה חמה אל פני כדור הארץ ויוצר אפקט חממה. דו תחמוצת הפחמן הוא אכן אחד מהגזים באטמוספרה שיוצר את אפקט החממה, אבל הוא לא הגז העיקרי. כמות אדי המים שבאטמוספרה רבה פי כמה ואחראית לא פחות לטמפרטורות על פני כדור הארץ. גם מי הים שמכסים שני שלישים של פני כדור הארץ משפיעים. הים ממיס בתוכו כמות גדולה פי ארבעים של גז דו תחמוצת הפחמן מאשר תכולתו באטמוספרה. די בהתחממות קלה של מי הים, כתוצאה משינויים בקרינת השמש, כדי לשחרר כמויות אדירות של הגז אל האטמוספרה. כך גם פליטת הגזים של הרי געש. כמויות שמגמדות את כל פליטות האדם במשך שנות דור. ייתכן מאד שפליטת דו תחמוצת פחמן לאטמוספרה אינה הסיבה להתחממות [אם היא אכן משמעותית], אלא להיפך, הפליטה היא תוצאה – הים מתחמם בתקופות מסוימות בעקבות שינויים בקרינת השמש וכתוצאה, גדלה פליטת דו תחמוצת הפחמן. כך או כך – קשר קלוש למעשה ידי אדם. תרומת האדם ל''התחממות'' היא השערה בלבד – לא מדע מוכח. ובאשר ל''נזק'' – התחממות מתונה, וגידול בכמות גז דו תחמוצת הפחמן – דווקא מועילים מאד לגידולים חקלאיים.
אחרי שהדת החדשה בנתה את השערת ההתחממות ועליה את השערת האסון הצפוי – נבנתה על בסיס מתנדנד זה השערה רעועה נוספת: יש בכוחו של האדם להקטין באופן משמעותי את פליטת גז דו תחמוצת הפחמן אם רק יכופפו לו קצת את היד. כאן אנחנו מגיעים להשערה הרביעית והסופית: לאחר שבני האנוש יקריבו מנוחיותם ומרמת חייהם, יסכימו להאט את המודרניזציה ואפילו ייסוגו – אז אולי תקטן פליטת דו תחמוצת הפחמן במידה כזאת שתשפיע במשהו. ובא לעולם גואל.
שכבות של השערות – אין כאן מדע אלא אידיאולוגיה נטו. אמונה ונבואה. בהקדמה לספרו כותב ג'ורג' אורוול: ''...בכל רגע נתון יש 'הלכה', אוסף של אידיאות, שלפי המקובל כל בני האדם שדעתם שקולה מקבלים אותה ללא ערעור''.
בגידת הירוקים בשמירת הסביבה האנושית
האידיאולוגיה צמחה מהארגונים הירוקים. מטרתם הראשונית הייתה הגנה על האדם, על בריאותו ועל זכותו ליהנות מטבע יפה ונקי. לאכול מזון בריא, לנשום אוויר נקי ולשוט בנהר לא מזוהם. בשלב השני השתבשה המטרה והפכה להגנה מוחלטת וגורפת על הטבע – לא למען האדם, אלא למען הטבע עצמו. הארגונים הירוקים הצליחו להשפיע על פוליטיקאים: אסרו קידוחי נפט באלסקה, אסרו קידוחים בלב הים לחופי ארצות הברית, אסור לסלול כבישים ואסור לבנות גשרים. צריכים להגן על הטבע, ובכל מחיר – לא למען האדם, אלא למען הארנבות, התמסחים וההר תחתיו קבור הפחם – הכול תוך פגיעה ברווחת האדם ולא משנה כמה זה עולה. בשנים האחרונות שודרג שוב המאבק הירוק – והפעם, למטרה ''נשגבת'' יותר: הצלת כדור הארץ משואה שלכאורה מחולל האדם, באחריתה – כדור הארץ יהפוך לכוכב לוהט כמו ונוס. סוף. כך ננטש היעד של דאגה לסביבה נקייה והוכרז היעד הנוכחי: שמירה על רמת דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה. יעד מיותר ומעשי כמו בניית מגדל בבל. ראוי להדגיש שגז זה אינו מזהם ואינו פוגע בבריאות. ההפך – הוא משאב טבעי המזין את הצמחייה ומעשיר את החקלאות.
ייקור מלאכותי של דלקים ואילוץ שימוש באנרגיה חלופית יקרה – פגיעה ברווחה ובצמיחה
הצלחת הירוקים והשפעתם על הציבור והפוליטיקאים טומנת בחובה מנגנון של הרס לאנושות. הנזק שבהצלחתם – וודאי. התועלת – בספק גדול. אין כיום שום מקור זמין וזול לאנרגיה חלופית לפחם ולנפט, למעט אנרגיה גרעינית – אותה הכשילו הירוקים ברוב מדינות המערב. אנרגיה מתחדשת ולא מזהמת לשימוש נרחב היא חלום רומנטי בלבד: אנרגיה סולארית, רוח, גלי-ים [ועוד] הם מקורות יקרים, שוליים מבחינה כמותית וזמינים רק בחלק מהזמן – כאשר השמש זורחת והרוח נושבת. שימוש בהם מחייב גיבוי של 100% בתחנות כוח קונבנציונאליות. עלותם כפולה ומכופלת. ייתכן שהמדע ימציא פיתרון בעתיד, בינתיים הירוקים מאלצים אותנו לסבסד פנטזיות יקרות שלא פותרות שום בעיה.
בישראל, לדוגמה, מתחייבת המדינה לקנות חשמל מאזרחים שיתקינו פאנלים סולאריים על גגות במחיר אסטרונומי שגבוה פי ארבעה ממחיר החשמל שאנחנו משלמים כיום לחברת החשמל. התחייבות למשך שנים רבות. הרעיון כמובן אינו מקורי – העתקנו אותו מהמדינות ה''נאורות''. ממשלת ספרד כבר בצרות מאותו רעיון בדיוק: התחייבויותיה לקניית חשמל יקר מאזרחים כבר הצטברו ל- 26 מיליארד דולר ותורמות למשבר הכלכלי החריף שם. המכשולים החדשים להקמת תחנות כוח פחמיות חדשות גורמים לייקור, לדחייה ולביטול בניית תחנות חדשות. כתוצאה מכך יש לצפות בעתיד להפסקות חשמל קבועות נוסח ניגריה. הפסקות שיפגעו אנושות בתהליכי ייצור ובאורח החיים התקין במערב. אילוץ הציבור להשתמש בדלקים יקרים כגון ביודיזל המופק מצמחים, כבר צמצם את מרחבי גידול המזון וגרר התייקרות של מוצרי חקלאות בסיסיים. ממשלות מתקצבות בסכומי עתק, שנמדדים במאות מיליארדי דולרים, פרויקטים ''ירוקים'' יקרים שההפסד בהם מובטח. שום יזם פרטי לא מעז להשקיע בהם [ללא השתתפות משלם המיסים]. עלות פרויקט המכונית החשמלית של שי אגסי למשלם המיסים הישראלי עדיין לא הוערכה סופית – אך ללא הטלת העול עלינו, האזרחים – העסק של אגסי קרוב לוודאי לא ימריא.
הפסיכוזה ההמונית של ''התחממות כדור הארץ'' יקרה ומיותרת. המשך השקעות העתק יפגע קשות ברמת החיים בעולם, ייקר ויסיט מלאכותית השקעות ומשאבי אנוש מענפים נחוצים אחרים ויגביר את העוני. הפגיעה בתעשיית הדלקים הקונבנציונלית תוךהטיית זרם של כספי מיסים לצורות אנרגיה יקרות ובלתי מעשיות לא תייצר ''בום'' כלכלי, אלא אסון כלכלי.
עידוד העוני
כלל לא בטוח שנקבל אוויר נקי יותר, אבל בטוח שיהיו יותר עניים. תוחלת חיים קצרה ותחלואת-יתר מושפעים הרבה יותר מעוני מאשר מריכוז דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה. ארצות עניות לא שומרות על הסביבה, אלא מזהמות אותה [ראה ברית המועצות לשעבר, הודו ועוד]. זיהום האוויר, כתוצאה מהבערת אש בבקתת ילידים באפריקה או באוסטרליה, גבוהה פי עשרה מאשר במרכז בייג'ין. דווקא במאה העשרים, ''העשירה'' ביותר בהיסטוריה בפליטת גזי חממה תוצרת האדם, צמחה האוכלוסייה על פני כדור הארץ פי ארבעה ותוחלת החיים גדלה בערך בחמישים אחוזים במדינות התעשייתיות. לא מתים מעלייה בטמפרטורה של חצי מעלה במאה שנים – מתים מעוני [וגם מקור...]. מלחמת הירוקים הפכה למלחמה בצמיחה, בעושר וברווחת האדם – אין דרך אחרת לצמצום כפוי [ומיותר] של פליטת דו תחמוצת הפחמן – רק דרך ירידה דרסטית ברמת החיים ועליה בעוני. אבל אפילו אם נניח שכדור הארץ אכן מתחמם [מסיבות שאינן תלויות באדם] ונוסיף הנחה שההתחממות עלולה להזיק לאדם – הרי שפעילות הירוקים, במלחמתם בתהליך יצירת העושר, תקטין את המשאבים שיעמדו לרשות האדם להתמודדות עם אותן תופעות, לגמרי תיאורטיות, של ההתחממות.
ירוקים, הון ושלטון
חלק ניכר מהצלחת האג'נדה של ה''התחממות'' יש לזקוף לזכות אינטרסים של הון ושלטון שנוצרו סביב המאבק הירוק. פוליטיקאים בארצות הברית מנצלים את ההיסטריה להפניית תקציבים פדראליים אל חברות ועסקים במחוזות הבחירה שלהם. אלפי מיזמים ירוקים בעולם מתקיימים בחסדי מאות מיליארדי דולרים מכספי משלם המיסים שמוזרמים אליהם. חלק מהכסף חוזר כתרומות אל ארגונים ירוקים ואל פוליטיקאים לליבוי ההיסטריה.
קשה להאמין שממשלה בירושלים תנהג שונה מאשר ממשלות העולם ''הנאור'' ותחסוך לנו מיליארדי שקלים שמתוכננים להתבזבז על מלחמה מיותרת ב''התחממות''. הברז כבר פתוח ומזרים מיליוני שקלים לפרויקטים מיותרים. תקוותנו היחידה היא הביורוקרטיה הישראלית... עד שהג'ינג'י יערוך את הדו''ח, עד שמשרד האוצר יחתום, עד שהכסף יגיע... אולי היסטריית ההתחממות תחלוף והירוקים יחזרו להגן על סביבה נקייה, אפילו ברחובות העיר ועל שפת הים, במקום מלחמתם בצמיחה וברווחת האדם.
מוטי היינריך