נתחיל באלו שאינם יודעים. אלו הם המנהלים של חברות שהיקף מכירותיהן הוא מיליארדי ועשרות מיליארדי דולרים בשנה. הם אלו שמחליטים על השקעות בסכומים של מיליארדי דולרים בשנה ועל העסקת אלפי ועשרות אלפי עובדים. המשותף לרבים מהם מאז הרבעון האחרון של 2008 ועוד יותר מכך אחרי הרבעון הראשון של 2009 הוא, שהם אינם מוכנים לתת תחזיות לשנת 2009 על התפתחות עסקי החברות שהם מנהלים. הן בפרסומים על תוצאות עסקי החברות והן בשיחות ועידה בהן דנים בעסקי החברות, רבים מהם אומרים כי אין למעשה אפשרות לתת תחזיות ''סבירות'' לגבי הכנסות ורווחים. זאת בגלל התנודות הגדולות ברמת הפעילות של החברות ובמחירי התשומות שלהן.
נציין פה כי כאשר ''מומחי המקרו הכלכליים'' מתייחסים לנתוני התוצר הלאומי, הם למעשה מתייחסים לפעילות של חברות כאלו. כעת, אלו אשר אחראים על ''היווצרות'' התוצר הלאומי מודים שאינם יכולים לחזות מה יהיה התוצר של החברות שלהם. אבל עובדה זו אינה מונעת מ''מומחי המקרו הכלכליים'' לתת תחזיות לגבי התפתחות התוצר הלאומי בהמשך 2009 ואפילו בשנים שאחרי שנת 2009.
''מומחי המקרו הכלכליים'' ממשיכים להפיק תחזיות כלכליות לגבי התוצר הלאומי. הם טוענים שהם ''יודעים''. יש להבחין בין שתי קבוצות באלו ''שיודעים''.
קבוצה אחת הם ''המומחים'' שעובדים עבור ממשלות, בייחוד אלו שמכינים את תקציבי הממשלות. הם חייבים ''לדעת'' מה שיקרה לתוצר הלאומי. ההכנסות של ממשלות ממיסים וגם חלק מההוצאות שלהן, מושפעות מרמת התוצר הלאומי. כיוון שממשלות חייבות להכין תקציב שנתי, הן חייבות ''לדעת'' מה יקרה לתוצר הלאומי [ריאלית ונומינלית]. לכן ''המומחים'' שלהן חייבים להפיק תחזיות לגבי התפתחות התוצר הלאומי.
הקבוצה השנייה היא ''המומחים'' של בנקים מרכזיים. בנקים מרכזיים אינם חייבים להכין תקציב שנתי לפעילות של ממשלות. הם מפיקים תחזיות לגבי התוצר הלאומי, כיוון שמשום מה רווחת הנחה שהמדיניות המוניטארית שהם מנהלים, מבוססת על יכולתם לחזות את התפתחות התוצר הלאומי. הגם שהוכח בשנתיים האחרונות שיכולתם לחזות התפתחויות כלכליות, היא ככל הנראה כמו יכולתה של הגברת שקוראת בקפה לחזות את העתיד, הם ממשיכים להפיק תחזיות כאלו. מדוע? מאותה סיבה שהגברת שקוראת בקפה נותנת תחזיות – כיוון שיש לה קליינטים לתחזיות אלו.
התחזיות של ''מומחים'' אלו מבוססות על ''מודלים''. כך גם היו התחזיות של חברות לדירוג אשראי לגבי יכולת הפירעון של לווים מסוימים. על כך נאמר ''יזהר הקליינט''.
מי הם אלו שחושבים שהם יודעים? אלו הם המשקיעים בשוקי הון, במניות ובאג''ח. כל משקיע חושב שהוא יודע מה יקרה לערך השקעתו. ''המומחים'' טוענים כי ערך ההשקעות משקף את זרם ההכנסות שצפויות בעתיד. לכן, הנכונות לשלם מחיר מסוים משקפת למעשה ''ידיעה'' על זרם הכנסות שצפויות בעתיד. השאלה היא, האם כאשר מנהלי חברות מודים שאינם יודעים מה צפוי להכנסות של החברות שלהם, יכולים משקיעים, בייחוד בשוקי מניות, לחזות זאת?
האם העליות הגדולות בשוקי מניות מאז מרץ 2009, משקפות ''ידיעה'' של משקיעים על הצפוי בעסקי חברות, כאשר מנהלי חברות אינם ''יודעים'' את הצפוי לחברות שלהם?
שאלה זו רלבנטית בייחוד אחרי ירידות מחירים גדולות במחירי מניות, אשר ''צפו'' נכון ירידה גדולה בפעילות העסקית של חברות. הניסיון מראה כי בכל תקופה של ירידות גדולות וממושכות במחירי מניות, יש תקופות ביניים בהן יש עליות גדולות במחירי מניות. לעיתים עליות מחירים אלו משקפות האטה בקצב הירידה בפעילות העסקית, התייצבות ברמת הפעילות העסקית ובזמן כלשהו גם תחילת תקופה ממושכת של עלייה בפעילות העסקית. איננו יודעים מהי המשמעות של עליות מחירים כאלו, אלא רק אחרי שחולפים מספר חודשים.
הדוגמא הקלאסית הן עליות המחירים הגדולות שהיו במחירי מניות בתקופה 1929 – 1932, השנים הראשונות למה שנודע כשפל הגדול. אפשר לראותפה גרף של מדד דאו ג'ונסבתקופה זו.
לגבי המצב הנוכחי בשוקי מניות ובפעילות העסקית, ברור כי אין זה סביר שימשך לאורך זמן רב מצב שבו מנהלי החברות ''אינם יודעים'' ואילו משקיעים במניות מתנהגים כאילו הם יודעים שצפוי שינוי לטובה בפעילות העסקית. צריכה להיות התכנסות למצב של ''ידע משותף'' לשתי קבוצות אלו. היות ומחירי מניות החלו לעלות בחלק הראשון של חודש מרץ 2009, סביר להניח כי בתוך 3-4 חודשים, יצטרכו מנהלי חברות לומר כי הם ''יודעים'' את הצפוי בעסקי החברות שלהם [דהיינו התייצבות/ שיפור], או שמחירי מניות יתחילו ''לפתע'' שוב לרדת. במהלך הצפייה ל''התכנסות הידע'', יתכן שיואט קצב העלייה במחירי מניות, דהיינו שמחיריהן ישתנו בתחום צר. סביר שהפעילות בשוקי מניות תושפע מהפעילות במשקים – האם מה שאנו רואים הוא רק ''יציאה מבור'' שאחריה יש התייצבות/המשך ירידה, או שאחריה מתחילה תקופה ממושכת של צמיחה בפעילות העסקית?
ניתן לראות פה גרף ובו השוואה של תקופת הירידות הנוכחית בשוק המניות בארה''ב וביפן לתקופות קודמות, כולל משבר 1929.
דר' שמואל גולדמן
מנהל קרן ''למשקיע''