במדינה חופשית, התנהגות "לא יפה" של גב' נתניהו הייתה מוקעת בתקשורת, אך אינה בסיס לתביעה משפטית. בית הדין לעבודה הוא בית דין אידיאולוגי המבוסס על השקפה "חברתית" קיצונית (סוציאליסטית) המנוגדת לחופש הפרט.
התיקון השני לחוקת ארצות הברית מעגן את זכותו של אזרח אמריקאי לשאת נשק. זכות בסיסית זו להגנה עצמית מותקפת בשנים האחרונות על ידי הממשל הנוכחי.
"חוק הסטטיסטיקה" מחייב כל אזרח לשתף פעולה עם סוקר מטעם המדינה ולענות לשאלותיו. העונש הצפוי לסוררים: שלושה חודשי מאסר.
ההיתר בסין ללדת ילד שני אינו מהפך רעיוני. הקומוניזם הסיני כופר בזכויות הפרט. האדם חסר זכויות, לא קיים. קולקטיב המדינה מעל לכל ומיוצג ע"י הנהגה "נאורה". גם "החופש הכלכלי" שם אינו זכות, אלא מתנת המנהיג.
"חוק" אינו מילה נרדפת למוסר ו"מדינת חוק" אינה בהכרח מדינת צדק. גם ברית המועצות הייתה מדינת חוק ובסוריה קיימת אפילו חוקה. בסדום המקראית עשיית הרע הייתה חוק החברה. גם סדום הייתה מדינת חוק.
פוליטיקאים והשמאל "קפצו על המציאה" - מדע ההתנהגות מוכיח שהאדם לא רציונאלי. לכן, צריך להנהיג, לכוון ולהגביל את האדם. הבעיה: גם השלטון מורכב מבני אדם עם אותם חסרונות. אז מה מזיק יותר?
הוויכוח על "חוק ישראל היום" אינו ממוקד בבעיה. מי שמסכים שהשלטון רשאי להחליט מי רשאי לשדר, ומי להוציא עיתון – לא יכול להתנגד לחוק המקומם. ל"מדינה" מותר להוסיף עוד קריטריון לרגולציה - לא בחינם.
סמכויות יתר בידי המדינה הן סיכון לא מגודר. הזוועות הגדולות ביותר מתרחשות כאשר המדינה רומסת את זכויות הפרט. תמונה מהעבר השווייצרי.
השאיפה להסדרת חיי היום יום באמצעות חוקים ותקנות כדי "שיהיה סדר" מגיעה לאבסורד. חוק חדש במדינת קליפורניה נכנס לנו (בינתיים "להם") גם למיטה...
אם חנין זועבי אשמה ב"הסתה" לדבר עברה, אם דעותיה המושמעות מסכנות את מדינת ישראל – צריך להיות עקביים – לכלוא ולהעניש, או לפחות "לחקור", עוד רבבות ישראלים.