הפיתרון

 

צה"ל בעידן החדש

"צבא קטן וחכם" – משימה בלתי אפשרית במבנה הקיים

מספר רמטכ"לים הצהירו בדרכים שונות את מחויבותם למהפכת "הצבא הקטן והחכם". אם נגזור מהעיתונים את כל קיצוצי תקציב הביטחון בעשורים האחרונים – נסכמם בעזרת מחשבון – נקבל שתקציב הביטחון כבר מזמן היה צריך להיות קטן מתקציב עירית תל אביב... למרות הכול, צה"ל רחוק מלהיות "קטן", ובוודאי שאינו "חכם". תקציב הביטחון, באורח פלא, חוזר וצומח...

הרמטכ"ל אהוד ברק הדהים את סגל הפיקוד הבכיר בכנס בהיכל התרבות בתל אביב בחזונו על "הצבא הקטן והחכם". שאול מופז, אחריו, הציג גם הוא תוכנית רפורמות. שר הביטחון יצחק מרדכי יזם הקמת צוותי חשיבה והרמטכ"ל יעלון הודיע על תוכנית צמצום נרחבת וסגירת יחידות.

נראה שרפורמות משמעותיות בתוך המערכת הקיימת הן בלתי מעשיות, גם אם לְרמטכ"ל יש כוונות טובות; נראה שהצבא אינו יכול לייעל את עצמו באופן משמעותי. כלומר, המצב הקיים הוא כנראה המיטב שניתן להגיע אליו (פחות או יותר) תחת האילוצים שמוכתבים על ידי המבנה הנוכחי. רק שינוי מבני יסודי יאפשר שיפור והישגים ממשיים. קיימת רתיעה מובנת בצבא מ"לקיחת אחריות" על שינויים דרמטיים למרות שנראה שיש מפקדים שיודעים ומבינים מהו הכיוון הרצוי. הבסיס ההכרחי לכל רפורמה הוא ביטול שירות החובה והסבתו של צה"ל לצבא מקצועי – כולם בצבא קבע.

שינוי יסודי – במקום קיצוצים

תקציב הביטחון, כולל הסיוע האמריקאי עמד, בשני העשורים הראשונים של שנות האלפיים על כ- 10-16 מיליארד דולר. כמעט מידי שנה חוזר הריטואל הקבוע של ניסיונות קיצוץ בתקציב. בסמוך לדרישת הקיצוץ מוצפת העיתונות בכתבות וידיעות על האיומים החדשים-ישנים מולם ניצבת המדינה. במקביל, משחרר הצבא תחזיות שחורות על ביטול אימונים, סגירת חטיבות לוחמות ומחסור בתחמושת... בדיוק כפי שקיצוץ בתקציב הבריאות גורר מייד הודעות על מחסור בתרופות לקשישים, אך לא מחסור ברכב צמוד לבכירים... הקיצוץ מבוצע...

Takziv bitachon

הדרך המעשית לצמצום תקציב הביטחון באופן דרסטי (מיליארדי דולרים) טמונה ברפורמה יסודית של הצבא. צודקים [כמעט] מפקדי הצבא, הטוענים שבמבנה הנוכחי כל התקציב חשוב ודרוש. צריך להתעלם מהמבנה הקיים ולגבש מבנה אופטימלי למערכת הביטחון בכללותה. תהליך ההסבה למבנה החדש יבוצע בהדרגה אך במהירות.

יבוטלו כפילויות, מנגנונים מיותרים, תקנים שצמחו באין מפריע, מחלקות ומדורים שפוצלו וחזרו וחולקו במספר מחזורים כדי לספק ג'ובים לחבר'ה. הכול ייבחן מחדש. המבנה החדש ישים קץ למונח המפוצץ "תקציב הביטחון". במקומו יפורסמו, בשקיפות המירבית האפשרית, תקציבים נפרדים: "תקציב הצבא", תקציב משרד הביטחון על אלפי פקידיו, תקציב הזרוע הצבאית שתעסוק בביטחון שוטף (שמירה על גבולות, מחסומים וכדומה), תקציב פיקוד העורף לזמן חירום ותקציבים של גופים אחרים נוספים שינותקו מהצבא. ההפרדה בין הגופים תקל על הפיקוח האזרחי עליהם.

מקומו, תפקידו ומבנהו של משרד הביטחון יבחנו גם הם, יחד עם יחסי הגומלין מול הצבא. כיום קיימים, לדוגמה, תפקידים מקבילים (תפקידי "ראי") בצה"ל ובמשרד הביטחון כמו בתחום הרכש. אפילו במשלחות לחו"ל... צה"ל קובע מי מהקצינים המאושרים ישרתו את המולדת בחו"ל; משרד הביטחון מחליט מי יהיו בכיריו בגולה; וועד עובדי משרד הביטחון קובע את "השליחים שלו"...

 

Zaha mishlachot

"צמצום" יעודו של צה"ל

ייעודו של הצבא "יצטמצם" להגנת המדינה מאויבים מבחוץ בהתאם לסוג האיומים מולם מתמודדת המדינה. הצבא לא יעסוק בביטחון שוטף, בחינוך, אינטגרציה, צמצום פערים, קליטת עליה, שיטור, הגנת העורף וכדומה. תפקיד הצבא יהיה לזהות איומים, לנסח תורת לחימה, להטמיע דרכים ללחימה, להתאמן, להכשיר לוחמים ומפקדים.

אם לדוגמה, ארגוני המחבלים לא יוגדרו כאיום אסטרטגי על המדינה, יועבר הטיפול בהם לגוף בטחוני מקצועי אחר – יתכן למשטרת גבולות מורחבת (מג"ב) שתתפעל גופי מודיעין, האזנה, מסתערבים ויחידות לוחמה בטרור. יחידות הצבא הסדירות ישתלבו בלחימה בטרור אם תידרש פעולה צבאית רצינית או כאימון בלוחמה בשטח בנוי, בתנאי אמת... אך בהחלט לא יאיישו את המחסום בכניסה לעיירה...

כל זרועות הביטחון יסתייעו בסקטור העסקי למשימותיהם, באופן המֵרבי האפשרי. הפיקוח והתיאום יבוצעו על ידי הגוף הממשלתי-בטחוני. אין צורך שיחידה סדירה של מג"ב תפעיל מחסום דרכים, תשמור על יישוב, או אפילו תבצע סיור לאורך הגבול. חברות ביטחון פרטיות, שיועסקו על ידי מג"ב, מסוגלות לעמוד במשימה ברמה גבוהה, בתחרות מול חברות אחרות. רמת הלוחמים שיעסיקו, תדירות ההכשרה והאימון שיעברו – יקבעו על ידי מג"ב. מחדל של חברת ביטחון פרטית עלול לגרור את הפסקת העסקתה. איום משמעותי יותר מתחקיר צבאי שנגנז במגרה צה"לית. העלויות יתבהרו ויצטמצמו. כיום, לדוגמה, איש אינו יודע בוודאות את העלות האמיתית של הפעלת יחידה צבאית לצרכים אלה. 

"חייל" יהיה בעיקר לוחם או תומך לחימה מובהק – רוב התפקידים האחרים בצבא ימולאו על ידי אזרחים עובדי צה"ל. פקיד או מנהל מחלקה באגף כוח האדם או הלוגיסטיקה אינם חייבים להיות לובשי מדים.

צבא מקצועי – ביטול גיוס חובה – כולם בקבע

חלוקת האחריות הביטחונית תאפשר לצמצם את היקף הצבא ולשנות את מבנהו. שינוי מן היסוד – כל המבנה המסורתי, המקובע מאז קום המדינה יעמוד למבחן: מי ינתח ויגדיר איומים, כיצד בונים תורת לחימה, כיצד מדריכים ומאמנים חיילים-קצינים-מפקדים, כיצד מצמיחים מצביאים, האם בעידן הסלולר, המזל"ט והאינטרנט יש צורך בפיקודים מרחביים (צפון, מרכז ודרום) במדינה ששטחה אינו עולה על שטחו של ה"מגף האיטלקי" בדרום איטליה, מהו המבנה האופטימלי לכוח לוחם ועוד.

המפתח להתמקצעות הצבא טמון בביטול גיוס החובה. צה"ל יהפוך כולו לצבא קבע. מגויסים יוכלו לבחור מסלולי גיוס שונים כגון מנהלה, הדרכה, טכנולוגיה, לחימה, לוגיסטיקה, פיקוד קרבי.

רוב המשרתים בצבא (ייתכן שאפילו 90% מהחיילים) מועסקים בתפקידים שמידת הסיכון האישי בהם זהה לסיכון שלוקח על עצמו עובד עירית רעננה. לכן, לא צפוי קושי לגייס לצבא חיילים לרוב המקצועות שאינם לחימה (שמהווים לפחות 80% מהיקפו של כל צבא). לתפקידים שאינם לחימה, ניתן לגייס חיילים גם בגיל 35 ולא דווקא בני 18. הצבא יכול לגייס עובדים מנוסים בדיוק כפי שנוהגת חברה אזרחית ולא להגביל עצמו לאוכלוסייה שמלווה אותו מגיל 18.

ייחודיות התעסוקה הצבאית היא בעיקר במקצועות לחימה ותומכי לחימה ישירים. ייחודיות הנובעת מרמת הסיכון האישי שנוטל על עצמו לוחם. לפיכך, עם ביטול צבא החובה, יקבלו חיילים לוחמים משכורת גבוהה ביותר. המשכורת שתקבע על ידי השוק, תהיה די גבוהה באופן שתבטיח פי שלושה מועמדים לגיוס ליחידות לוחמות לכל מקום פנוי. שלושה מועמדים יתחרו על מקום אחד! (ייתכן שהשוק יקבע שכר-לוחם גבוה משמעותית משכר עובדי חברת חשמל ועובדי הבנקים...)

כדי לקבל 12 שנות שרות של לוחם אחד, מכשיר צה"ל כיום בערך 6 חיילים (בהנחה שחייל משרת כלוחם בפועל כשנתיים). כלומר, נדרשות 6 הכשרות טירונות, 6 פעמים קורס מכי"ם ועשרות הכשרות אחרות. אם במקום זאת ישרת חייל אחד בתפקיד לוחם 12 שנים יצטרך הצבא להשקיע בחייל פעם אחת בלבד טירונות, ופעם אחת בלבד קורס מכי"ם...

יש להניח שהצבא ימשיך להתבסס על צבא מילואים גדול. הסכם העבודה בהתגייסות חייל קרבי לצבא יכלול התחייבות לשירות מילואים. הואיל ועיקר כוח המילואים יורכב מלוחמים, יקבל כל חייל מילואים שכר-לוחם עבור ימי המילואים – שכר שברוב המקרים יהיה גבוה משמעותית משכרו כאזרח. שרות המילואים יתבסס כמעט רק על אימונים אינטנסיבים הואיל ו"תעסוקת שיטור" תהיה נדירה (גופים ביטחוניים, מתמחים, אחרים יעסקו בכך). לוחם המילואים יהיה חלק מיחידה לוחמת סדירה, בה חלק מהלוחמים הסדירים יהיו לוחמי קבע מקצועיים בגילו של איש המילואים. השילוב בין מילואים לסדיר יהיה טבעי.

השירות בצה"ל יחדל מלהיות כפוי. התחרות והקושי להתקבל לצבא, יחד עם התמורה הגבוהה ללוחמים יהפכו את השירות הצבאי לקריירה יוקרתית ביותר, המשלבת מעמד חברתי גבוה ותמורה הולמת.

מילואים – ללוחמים בלבד

כיום נקראות יחידות מילואים לשירות פעיל בעבודות מנהלה, תחזוקה, לוגיסטיקה ותעסוקה מבצעית. מיעוט השירות מוקדש לאימונים. ההוצאה הלאומית הישירה לכל אחת מהמשימות היא כדלקמן:

 

Miluim ma osim

מילואים - אימונים בלבד

צבא המילואים יחדל מלהיות מאגר כוח אדם זול. המטרה היחידה של צו קריאה למילואים תהיה מלחמה או אימון למלחמה. "המשימות" שצבא המילואים מבצע כיום יבוצעו על ידי צבא קבע מקצועי, זרועות אחרות של מערכת הביטחון או גופים קבלניים אזרחיים (חברות אבטחה, חברות שמירה, חברות תחזוקה וכדומה). אנשי צבא קבע, יושבי המשרדים העורפיים, שהכשרתם קרבית, יהיו חלק מכוחות המילואים. אין כל סיבה שקצין בקריה בתל אביב לא ישרת ביחידת מילואים קרבית כמו פקיד הבנק שמעבר לרחוב, ובזמן חרום יצטמק המנגנון הביורוקרטי הצבאי לשלד רזה בלבד עקב הגיוס ללחימה.

בעידן החדש יעסוק צה"ל כמעט אך ורק בהכנה ללחימה ולכן גם שירות מילואים ייועד בעיקר לאימונים. נובע מכך שכמעט כל חיילי המילואים יהיו לוחמים אשר יתמקדו במהלך שירות המילואים באימונים בלבד. השירותים הנלווים לאימונים יינתנו על ידי המערך הסדיר וחברות פרטיות. מילואימניקים ישולבו מידי פעם במשימות תעסוקה מבצעיות אם יש להם תרומה ממשית לאימון.

מילואים – שכר גבוה מאד

השכר בתקופת שירות מילואים פעיל יהיה כמו של חייל קבע קרבי מקצועי – שכר גבוה מאד שיגביר את הנכונות לשירות. צה"ל בעידן החדש יהיה צבא קבע מקצועי ללא גיוס חובה וחיילים קרביים ישרתו ביחידותיהם לאורך שנים רבות. חייל המילואים, שיהיה חלק מהיחידה הסדירה, יקבל שכר במשך חודש המילואים כמו חבריו הסדירים שחלקם יהיו בגילו.

אחזקת יחידות על טהרת אנשי מילואים, כמקובל היום, עלול להפוך אותן במשך הזמן ללא-רלוונטיות. ההתקדמות הטכנולוגית והשינויים המהירים הצפויים בתורות לחימה יצמצמו את מגוון המשימות הצבאיות שניתן יהיה להטיל על יחידות מילואים "טהורות" בשדה הקרב העתידי. אין מנוס מאינטגרציה מלאה ושוטפת של חיילי מילואים ביחידות סדירות מקצועיות.

מילואים – משכורת חודשית קבועה, 12 חודשים בשנה

חייל מילואים בעידן החדש יקבל מידי חודש משכורת קבועה נמוכה ישירות לחשבון הבנק שלו (נניח 1500 ₪). זאת, בנוסף לשכר בעת שירות המילואים הפעיל, כהוקרה על הכוננות הקבועה בה הוא נמצא, וכדי ליצור אפליה לטובת משרתי מילואים. ההוצאה התקציבית על 100,000 לוחמי מילואים תעמוד על כ- 1.8 מיליארד ₪ בשנה. ספק גדול אם היום יש בצה"ל 100 אלף לוחמים במילואים (להבדיל מחיילי מילואים שאינם לוחמים). הוצאה תקציבית סבירה, בייחוד בעידן החדש. מענקים אלה לא ישולמו לחייל שלא יהיה זמין לשרות ולא חשובה כלל הסיבה (גם אם היא "מוצדקת" ויש פתק מהרופא...).

מסלול גיוס למילואים בלבד – ללא שרות סדיר – מילואים דרג ב'

ניתן יהיה להתגייס לצבא (נזכיר שוב – אין גיוס חובה) לתקופה קצרה יחסית במסלול הכשרה לחיילי מילואים קרביים אך לא "דרג מסתער". מסלול מילואים דרג ב' יכלול, לדוגמה, שירות צבאי מקוצר כחייל קבע קרבי ולאחריו, שירות מילואים של כ- 20 שנה בתפקיד חייל קרבי שהתמחותו אינה הסתערות. חייל המילואים בדרג זה, יוכל למלא מגוון תפקידים קרביים כגון: סיורים, שליטה ואחזקת שטח שנכבש, הרתעה נגד פעילות עוינת "אזרחית" וכדומה. המילואימניק בדרג זה יהיה מחויב למספר ימי מילואים קבוע בשנה בתשלום. שירות המילואים יתבצע בתוקף הסכם שירות אישי שבין החייל לצבא. חיילים ישרתו מרצון במילואים ובעיקר יתאמנו. פולקלור ה"סיפורים" מהמילואים על בטלה ובזבוז יהיה נדיר (עוד "סיפורי מילואים" כאן). התמורה הגבוהה וייחודיות השירות יהפכו את חיילי המילואים לאליטה חברתית.

האם יש צורך שכל אזרח ידע "לאחוז בנשק"?

להערכתנו, שלושת הרבדים של הצבא: צבא קבע מקצועי, חיילי המילואים הקרביים שמשולבים בצבא הקבע, וצבא המילואים דרג ב' יעמידו כמות גדולה של חיילים לעת חרום – לפחות כמספר החיילים שעומדים בפועל כיום לרשות מערכת הביטחון.

ההשקפה שכל אזרח נאמן למדינה צריך "לדעת לאחוז בנשק" נובעת מהחשש האפוקליפטי שעלול להגיע מצב בו צבאות ערביים יחדרו אל תוך גבולות ישראל ויחד עם אוכלוסיה ערבית מקומית יערערו את עצם קיומנו. קשה מאד להתכונן מראש לתרחיש כזה וגם כיום ספק אם יש הֶעַרכות יעילה לכך.

הפרטת פעילויות

כאמור, עיקר תפקידו של צה"ל בעידן החדש יהיה להתכונן למלחמה. כמעט כל פעילות אחרת תועבר לביצועו של הסקטור הפרטי. ניקוי בתי שימוש בבסיס, בניגוד לחשיבה המסורתית, אינו תורם לחישולו הקרבי של אף חייל. משימה נכבדה זו יכולה להתבצע ביעילות רבה ובמחיר נמוך על ידי חברת ניקיון פרטית. אין צורך לגייס חיילים כדי לנקות בסיס, לכבס בגדים ושמיכות, לתחזק מבנים, מחשבים, כלי טיס, דואר, רפואה בסיסית והנדסה. אפילו תהליך הגיוס והמיון יכול להתבצע ברובו על ידי חברות אזרחיות מתמחות. ייתכן שחלק מהקורסים הצבאיים המקצועיים ניתן להפריט לחברות הדרכה פרטיות, מתקני אימונים משוכללים להדמיית שדות קרב וכדומה. רעיונות מסוג זה נדחו על הסף בשנות השמונים אך כבר מתקבלים בהבנה בצה"ל של שנות האלפיים. צעדים ראשונים בכיוון הנכון כבר נעשים בהפרטת שמירה בבסיסים, הפרטת תחזוקת ימ"חים (מחסני חירום), הפרטת חדרי אוכל בבסיסים ועוד.

מניעת הסתיידות ארגונית

בכל הדרגים שאינם לוחמים, ובייחוד במשרות ניהול, יגייס הצבא כוח האדם מהסקטור האזרחי, באמצעות מכרזים. אין כל סיבה שמנהל מוכשר בן 40, שצבר ניסיון בחברה עסקית, לא יגויס לצה"ל בחוזה אישי לתפקיד מנהלי. רוב המשרות בצה"ל מנהלתיות. כך ייחשף הצבא באופן קבוע לרעיונות חדשים, לראיה שונה, לשיטות ניהול וארגון חדישות. פתיחות במקום הסתגרות והתבשלות במיץ עצמי. צה"ל יחויב לפטר מידי שנה כ- 3% מכוח האדם שאינו לוחם ולשכור חדשים תחתם. השיטה חיונית ביותר דווקא בגוף כמו צבא שאינו יכול לחלק בונוסים והטבות לעובדים מצטיינים. הבונוס יהיה המשך השירות. כך תיווצר דינמיקה של שאיפה להצטיינות.

הכשרה ואימונים

מקצוענות צבאית מועברת בשלוש דרכים עיקריות: לימודים, אימונים ומלחמות. על הלימודים השטחיים בצה"ל כבר עמדנו (המדריכים הם חניכים לשעבר – מצטייני המחזור הקודם...), אימונים רציניים הם בעיקר נחלתן של יחידות מובחרות אך מספר החיילים המשרתים בהן בקושי ממלא את אצטדיון הכדור-יד של מכבי נס ציונה; המלחמות בישראל, בינתיים לשמחתנו, הן קצרות ונדירות ואי אפשר לארגן "מלחמה רצינית" לכל מחזור קצינים כדי להתאמן על הדבר האמיתי.

לכן, כמו כל צבא, צריך צה"ל להסתמך בעיקר על לימודים, אימונים ומידי פעם התנסויות מעשיות קצרות במסגרות קטנות בלוחמה היום-יומית שתועלתן במלחמה כוללת אינה מרובה.

כל קצין מדרגה מסוימת בצבא המקצועי יישלח ללימודים בבית ספר צבאי בחו"ל (בתקווה שאפשר להגיע להסדר כזה עם המדינה הזרה). צה"ל יפסיק לצ'פר קצינים בלימודי מינהל עסקים, מדעי המדינה או הנדסה. לימודים צבאיים הם: היסטוריה צבאית, מחשבה צבאית ומצביאוּת, ניהול מערכה, קרבות הבקעה והכרעה, שילוב מערכות היי-טק ועוד. צה"ל המקצועי יכשיר מפקדים עבור עצמו ולא ידאג לקריירה השנייה של הקצין לאחר פרישתו. הפרישה ממילא תהיה בגיל מבוגר יחסית להיום. לאחר מספר מחזורים של לימודי חו"ל, קרוב לוודאי שניתן יהיה להרכיב תוכנית לימודים דומה בישראל במסגרת אקדמיה צבאית. כיום ספק אם יש לנו מורים שמוכשרים לכך.

בהעדר מלחמות, אימונים הם הדבר החשוב מכל. אימון אינו המתנה של חצי יום בשמש בצאלים עד ששטח האש יתפנה... מאימון מפיקים תועלת אך ורק אם הוא יוצר סימולציה טובה של שדה קרב. בדומה לאימון טייסים בסימולאטור טיסה ממחושב. מיטב אנשי המקצוע צריכים לתכנן אימונים באופן שכל משתתף יחוש שהוא במלחמה. מיטב האמצעים הטכנולוגים צריך שיעמדו לרשות המתאמנים. סעיף התקציב החשוב ביותר בתקציב הביטחון צריך שיהיה תקציב האימונים, בלעדיו – חבל על המשכורות לאנשי הצבא. בערך כמו שמכבי תל אביב תשלם משכורות רק עבור השתתפות במשחקים אבל לא יהיה לה תקציב לאימונים...

קצין קרבי איתו שוחחנו, טען שבנו הצעיר רוכש יותר מיומנות צבאית במשחק פיינט-בול [משחק בו ילדים נלחמים אחד בשני ברובים שיורים קליעי צבע], אי שם במגרש משחקים בכפר סבא, יותר מאשר חייליו בצה"ל. צריך להשקיע מאמצים טכנולוגים אדירים במתן כלי סימולציה לצבא שיאפשרו מלחמות אימון מלאות בין חטיבה לחטיבה ואפילו בין אוגדה לאוגדה. מלחמות אימון בכלים שיאפשרו לסמן כל פגיעה בחייל או בכלי [אשר יצאו מהמשחק] – באימונים כאלה מישהו חייב לנצח והאחר להפסיד.

כל מאמן ספורט או מורה לנגינה יודעים מה שבצה"ל לא יודעים. תרגול אינו "13 כדורים למטרות שלפניכם, אש". תרגול הוא חזרה סיזיפית על אותה תנועה ותרגיל מאות פעמים עד שהיא הופכת לאינסטינקט, כמעט טבעי, של הלוחם. ספק אם החייל הממוצע בצה"ל יורה במהלך שנה שלמה אפילו את מספר הכדורים שיורה שוטר אמריקאי במטווח התקופתי ברובע ברונקס בניו-יורק...

קידום קצינים

מערכת קידום הקצינים מבוססת על שלושה מנגנונים עיקריים: מאגר חוות הדעת בתיקו האישי של הקצין, מבחני הערכה של אנשי מקצוע חיצוניים (בעיקר מתחום הפסיכולוגיה), ולבסוף – ההחלטה האמיתית מתקבלת ב"דיון שיבוצים" בחסות מפקד עליון. כל המידע של תהליך הסינון שהצטבר על הקצין הוא מידע "תומך החלטה". המידע מאפשר למפקד, המחליט על הקידום, את כל קשת האפשרויות – לקדם קצין תוך התעלמות ממידע שלילי או לסנן החוצה את הקצין תוך התעלמות ממידע חיובי...

שיטה זו מאפשרת קידום על סמך "הכרות אינטימית" , או "דילים" שנסגרים לפני הדיון...

הקידום בצבא המקצועי צריך להתבסס על השלבים הבאים:

הכלים הטכניים הקיימים, כלומר חוות דעת, מבחני הערכה.

חוות דעת מבצעית שתמולא על ידי מפקדים וגם דרגים נמוכים אחרי כל פעולה מבצעית ותעניק ציונים לכל קצין שלקח חלק.

חוות דעת אימונית שתמולא אחרי כל תרגיל אימונים משמעותי. חוות דעת אישית על הקצינים שלקחו חלק באימון.

חוות דעת של חיילים וקצינים על מפקדיהם. שאלונים אנונימיים, ללא זיהוי פרטי הכותב, ירוכזו ויועברו לדרג שממונה על המפקד, נשוא חוות הדעת. קשה ביותר לרמות את הכפופים לך. הם יודעים את האמת עליך...

כל המידע, כולל חוות הדעת, יונח לפני ועדת שיבוצים מקצועית וחיצונית שתורכב בעיקר מקציני צבא שפרשו מצה"ל לפני שנים רבות ואשר מנותקת מזה זמן רב מקשרים אישיים, הכרויות ואינטרסים אישיים בצבא.

מנכ"ל לצה"ל

הרמטכ"ל משלב היום שני תפקידים עיקריים: תפקיד המצביא – מפקדו הצבאי העליון של הצבא. ותפקיד המנהל – הרמטכ"ל הוא גם מנכ"ל הצבא.

סיכוי טוב שהמערכת הצבאית בעידן החדש תצמיח מתוכה מצביאים, אך הסיכוי שמתוך הצבא יצמח מנכ"ל הוא נמוך יותר. צבא מטבעו מהווה מערך נוקשה של פקודות, אחידוּת, נהלים ושיטות קידום. הקצין מצטרף למסגרת כנער בן 18, אינו מתמודד או רוכש השכלה וניסיון מעשיים במסגרות אחרות. שגרת המחשבה של קצין ומפקד שלמדו מקצועות לחימה, התאמנו כל חייהם בלחימה ובהפעלת מסגרות לחימה, מקטינה את הסיכוי שמערכת כזאת תצמיח מתוכה מנכ"ל שמסוגל לחלוש על מערכת מסועפת של עשרות אלפי עובדים. המסקנה נכונה בייחוד בעידן החדש בו הצבא יתמקד בהכנה ללחימה.

בעידן החדש ימונה לצבא מנכ"ל מקצועי שהוכיח את כישוריו בסקטור העסקי. המנכ"ל יכהן לצידו של הרמטכ"ל שיהיה מפקדו הצבאי העליון של הצבא. רק מנכ"ל חיצוני, שלא צמח בצה"ל יוכל להנהיג את השינוי המבני הנדרש בצבא לקראת העידן החדש. מנכ"ל שלא קורץ מאותה תבנית של אנשי הצבא. זו אחת הסיבות לכך שאין רמטכ"ל שהצליח להביא לשינויים מבניים משמעותיים בצה"ל, למרות שחלקם הצהיר על כך בתחילת כהונתם.

כלבי שמירה לתקציבי הביטחון

למעשה, לא קיימים כיום כלים אזרחיים לפיקוח על תקציבי הביטחון. כאשר משרד האוצר דורש קיצוץ בתקציב הביטחון, היקף הקיצוץ הנדרש שרירותי. האוצר מניח שהצבא כבר ימצא היכן לקצץ. דרישת הקיצוץ אינה נובעת ממידע נקודתי, לדוגמה, על מחלקה מסוימת באכ"א שניתן לבטל, או אחרת באגף הלוגיסטיקה.

תקציבי הביטחון בעידן החדש יופרדו בהתאם לפעילויות השונות, היקפם הכולל יהיה גלוי לציבור. לדוגמה: תקציב הצבא, תקציב מג"ב (שיישא באחריות לביטחון שוטף), תקציב משטרה, שב"כ, מוסד, תקציב מחקר ותעשייה (שיכלול לדוגמה את ייצור טנק המרכבה, מערכת החץ, הקריה למחקר גרעיני בדימונה). הפרדה תקציבית מלאה וגלויה בין הגופים השונים תקטין את היקף התקציב שבאחריותו של כל גוף ביטחוני ותקל על הבקרה האזרחית.

לכל תקציב בטחוני תמונה חברת ייעוץ פרטית שתִבַּחֵר במכרז ותעסיק צוות של מומחי ארגון ושיטות, בכפוף לאישור סיווגם הביטחוני. הואיל ותקציבי הביטחון יהיו רב-שנתיים, גם מינוי חברת הייעוץ והבקרה יהיה לדוגמה ל-5 שנים. מינוי חד-פעמי ללא אפשרות לחידוש ולהארכה, (למניעת ניגוד אינטרסים והשפעה על תוצאות הביקורת בתמורה להארכת מינוי). חברות הייעוץ יהיו כפופות למבקר המדינה, לכנסת, או לגוף אזרחי אחר, אך מנותקות ממערכת הביטחון.

תפקידה של חברת הייעוץ יהיה צמצום תקציב הביטחון עליו היא ממונה באמצעות המלצות לשינוי מבני, ביטול כפילויות, צמצום תקנים, ביטול מחלקות ויחידות. עיקר רווחיה של חברת הייעוץ ינבע מבונוס על חיסכון חד-משמעי וניתן למדידה שהושג בפועל. לדוגמה: החברה תזכה למענק בגובה 10% מכל חיסכון שיושג בפועל כתוצאה מיישום המלצה, לאורך 10 שנים מיום ביצוע ההמלצה והשגת החיסכון. הצליחה החברה לצמצם תקציב, על ביקורתו היא ממונה, ב- 50 מיליון ₪ לשנה, תקבל כמענק 5 מיליון ₪ שיתחלקו על פני מספר שנים. התמריץ הכספי לחברת הביקורת חייב להיות גבוה, בגלל הקושי הצפוי בהתמודדות מול המערכת. על החברה יהיה להוכיח, מעבר לספק, שהמלצותיה נכונות ומבוססות והקיצוץ מעשי. עליה להציע דרכי יישום ולוחות זמנים וכן ליווי התהליך של הטמעת השינוי במערכת. המלצותיה חייבות להיות מבוססות ברמת אמינות כה גדולה שיקשה לערערן.

לאחר תקופת מעבר מסוימת תתמסד תופעה של פרישת אנשי קבע, בעלי מידע פנימי מהימן כיצד לחסוך במנגנונים המוכַּרים להם. ניתן לצפות שהקצינים יצטרפו לחברות הייעוץ מייד לאחר פרישתם מהצבא. להמלצותיהם יהיה משקל רב... וגם רווח נאה בצידן... "דילים" חיוביים.

הבונוס הגבוה לא ישולם עבור "הגשת המלצות"... אלא רק לאחר יישומן והשגת חיסכון ממשי בתקציב השוטף כתוצאה מהיישום. שיטה זו תמסד שגרת צמצום עלויות קבועה בתקציבי הביטחון אשר, עם השנים, יתכנסו להיקף אופטימאלי. השיטה תהיה משקל-נגד מאזן לנטייה הטבעית של כל תקציב ביטחון – צמיחה קבועה.

השכר והפנסיה

בעידן הצבא המקצועי, רק חלק מהחיילים והקצינים יהיו זכאים לפנסיה שמנה ולשכר גבוה מאד – חיילים וקצינים שלוחמים בפועל. קצין מטה שיעבוד בקריה, גם אם לכתפיו כומתה אדומה – אינו לוחם. שכרו לא יהיה גבוה משכר עובד מקביל בסניף הבנק שמעבר לרחוב. בתקופה בה שרת כלוחם יהיה שכרו גבוה מאד, אך אם ימשיך כקצין במשרד עורפי ממוזג – ירד שכרו מיידית. השכר הגבוה יהווה פיצוי על הסיכון והקושי שבתפקידי לחימה בהווה ולא עבור תפקידים היסטוריים. ראש אגף במטכ"ל ישתכר פחות משמעותית ממח"ט-לוחם, גם אם ראש האגף היה לוחם בעברו. 

הפנסיה תקבע ביחס ישר למשכורתו של החייל לאורך הקריירה הצבאית שלו ותתחשב בשינויים בשכר. ככל שחייל או קצין ישרתו שנים רבות יותר בתפקידי לחימה, תהיה הפנסיה שלהם גבוהה יותר. לפרישה בגיל צעיר יחסית יוכלו לזכות רק קצינים וחיילים בקריירה קרבית (אפילו לא תפקיד "תומך לחימה").

השלכות של שינוי פני הצבא

להלן חלק מההשלכות הצפויות בעקבות שינוי פני הצבא בעידן החדש:

* קריירה צבאית כלוחם – כמעט ואינה אפשרית כיום. הדרך היחידה כיום להישאר לוחם היא קורס קצינים, שמהווה למעשה את תחילת הדרך להתרחקות מלחימה... או להתנדב לימ"מ (יחידה מקצועית שכפופה למשטרה).

* גיוס ערבים ומיעוטים אחרים – הפרדת משימות השיטור והשמירה מצה"ל, יחד עם התמורה הגבוהה לשירות צבאי יגרמו לשינוי ביחסם של האזרחים הערבים לצבא. האפליה שחשים ערביי ישראל לא תהיה מוצדקת בעידן החדש. רשויות מקומיות ערביות לא יקבלו תקציבים ממשלתיים בדיוק כפי שהרשויות היהודיות ינותקו מתקציב המדינה. כך גם ביתר התחומים. לכן, יגדל מספר הבדווים והערבים שירצו להתגייס. השאלה הציבורית מדוע ערבים לא משרתים בצבא – תיעלם. מה עוד שגם על יהודים לא תחול חובת גיוס.

* גיוס חרדים – השאלה תוסר מסדר היום. לא יהיה גיוס חובה לאף אחד. יסתיים הויכוח על "תורתם אומנותם". מוקש רציני יוסר – מהגורמים העיקריים לקיטוב בין דתיים לחילוניים. כל החקיקה סביב הנושא תבוטל.

* גיוס בנות – שיטת שירות החובה של חיילות כיום בזבזנית ויקרה. בנות יוכלו להתנדב לצבא המקצועי בדיוק כמו גברים, לתפקידים מתאימים. תעשיית השתמטות שלמה משירות צבאי תחדל מלהתקיים. שקר נוסף ימחק מהחברה הישראלית (הצהרת דַתִיוּת פיקטיבית, נישואים פיקטיביים ותרגילי השתמטות אחרים).

* משטרה צבאית ומערכת השיפוט הצבאית – תצומצם ללא הכר. העונש החמור ביותר לחייל בצבא מקצועי יוקרתי יהיה פיטוריו מצה"ל! המערכת הכפייתית הנוכחית מאלצת את הצבא לעסוק באינספור בעיות משמעת, נפקדות ועריקות. למערכת השיטור והענישה בצבא מקצועי, שהתנדב לשרת מרצון, תהיה תעסוקה מועטה.

* ועדות רפואיות, קציני בריאות נפש ומרפאות – כ- ¼ מהמתגייסים כיום פונים לקב"ן (קצין בריאות נפש), רבים אחרים פונים לועדות רפואיות להורדת הפרופיל הרפואי. תעשיית ה"גימלים" במרפאות פורחת. תופעות בלתי נמנעות בצבא חובה כפוי. זו למעשה הדרך של עשרות אלפי חיילים לבעוט במערכת הכפויה. מנגנון מסועף מועסק על ידי הצבא בטיפול באוכלוסייה נרחבת זו. לתופעות, השלכות מורליות חמורות על יתר החיילים שמצטיירים כ"פראיירים", מה עוד שהרכב האוכלוסייה ה"משתמטת" הולך ומשתנה – גדל חלקם של החיילים מאוכלוסיות מבוססות. בצבא מקצועי כמעט ולא תהיה תעסוקה למנגנון תומך השתמטות זה. רובו הגדול יהיה מיותר.

* סרבנות – תופעת הסרבנות שהולכת וגדלה, מולה ניצב צה"ל כמעט חסר אונים, תיעלם. אין סרבנות בצבא מתנדב.

* השתמטות פנימית – היקף ההשתמטות הפנימית בצה"ל קשה למדידה, אך בהחלט ראוי למחקר. אלפי החיילים שמגישים בקשות למעבר מיחידה ליחידה (טופס 55), אלפי החיילים שדורשים ולוחצים על שירות קרוב לבית (קל"ב), חופשות מיוחדות בטוענות שונות, דרישות לשחרור מוקדם וכדומה. גם ההליכים ה"מוצדקים" נובעים לא מעט מאופיו הכפייתי של הצבא. ביורוקרטיה ענקית מועסקת בטיפול באותם חיילים. נזקם של רבים רב מתועלתם. תופעות אלו תהיינה שוליות בצבא מקצועי מתנדב.

* אבטלה סמויה – חייל שאינו מקבל משכורת הוא זול לכאורה, כמעט "חינם"... כך יכול הצבא להעסיק לא מעט חיילים בתפקידים שאינם נחוצים או בעבודות שנמשכות בפועל מספר קטן של שעות ביום. ספק אם היקף התופעה נחקר ביסודיות. בצבא מקצועי בו אחוז הלוחמים גבוה תצומצם התופעה.

* צבא ההדרכה לישראל – ביטול צבא החובה יאפשר להקטין באופן משמעותי את היקף הקורסים וההכשרות. כיום, בגלל מחזורי גיוס-שחרור קצרים, נאלץ הצבא לחזור ולהכשיר מידי תקופה קצרה מחזורים חדשים. בצבא קבע מקצועי החיילים משרתים תקופות ארוכות.

* מערכת הרווחה הצבאית – הצבא מפעיל מערכת סעד מקיפה לחיילים מיעוטי אמצעים, חיילים בודדים ובנים למשפחות נזקקות. בשנת 2003 היו כ-15,000 חיילים זכאים לעזרה כלכלית – בשנת 2015 מספרם עמד על כ- 30,000 חיילים. יש אוכלוסיות חיילים אחרות שזכאיות לתשלומים כגון חיילים נשואים עם ילדים. בצבא מקצועי כל מערכת הרווחה הצבאית מיותרת – החיילים ממשפחות נזקקות ישתכרו היטב ויהיו מקור גאווה ומשענת למשפחתם.

* מזון – חיילים ישלמו עבור הארוחות (לחם, חמאה, ריבה ושתייה יהיו ללא תשלום...). בחדרי אוכל בבסיסים יוגשו מנות בשירות עצמי כמקובל בכל אוניברסיטה. חיילים לא יקנו מזון שלא דרוש להם ולכן לא ישליכו מזון.

* ציוד אישי – הציוד האישי של החייל, למעט ציוד לחימה מובהק, יירכש על ידי החייל. הבלאי יקטן והחסכון יגבר.

* מגורים – יופסקו תשלומים עבור שכר דירה, בתי מלון והלנות קבועות אחרות. בדיוק כפי שטכנאי בבזק אינו מקבל מגורים. חייל שיאלץ לגור מחוץ למחנה, ומדובר בעיקר ביחידות עורפיות, ישכור חדר ממשכורתו. בדיוק כפי שנוהגת צעירה תושבת עפולה שהתקבלה לעבודה בתל אביב.

* מענקי שחרור – כבר כיום מקבלים רוב חיילי החובה כמחצית שכר המינימום (אם מוסיפים לשכרם את מענק השחרור והטבות אחרות). בעידן החדש, בו המשכורות תהיינה גבוהות, לא יהיה צורך במענק שחרור והטבות.

* ביטול חוק חיילים משוחררים – המדינה לא תעניק הטבות לחיילים משוחררים של הצבא המקצועי. הם יזכו לשכר גבוה, וביושר. לא יהיה צורך ב"הטבות". גופים פרטיים יוכלו להעניק הטבות ועדיפות לחיילים במדים ולחיילים משוחררים על חשבונם וכך גם יקרה.

* צמצום בלאי ותאונות – מיומנות נמוכה של צבא חובה, יחסית לצבא מקצועי, גוררת ללא ספק בלאי גבוה של ציוד לחימה ושיעור תאונות גבוה יותר. כל בעל עסק יודע שעובד חדש מוּעד יותר לפורענות ולטעויות. בצבא שמשחרר את "עובדיו" כשנה עד שנתיים אחרי שהתחילו למעשה לעבוד – כמעט כולם "עובדים חדשים"...

*מוטיבציה – חייל מקצועי, מתנדב-שכיר, הוא בעל מוטיבציה גבוהה לאין שיעור מחייל שכפו עליו שירות צבאי. בצבא חובה כפוי חלק ניכר מהחיילים "מעביר את הזמן" – מבצע את המינימום הנדרש כדי לעבור בשלום את תקופת השירות. ראש קטן. העדר משמעת הוא אחד מהסימפטומים.

*יעילות ומקצוענות – צבא מתנדבים-שכירים יעיל מצבא חובה. החיילים משרתים תקופות ארוכות ורוכשים מיומנות גבוהה. יתרון היעילות של צבא מקצועי יבלוט ככל שהצבא יתבסס על טכנולוגיות חדישות יותר – צבא חובה יתקשה להפעילן. היעילות גם מושפעת מרמת מוטיבציה עדיפה של צבא מקצועי.

*חיסכון בחיי אדם – חייל חובב, כמו רוב חיילי צה"ל, מיומן פחות מחייל מקצועי. יש להניח שחלק לא מבוטל מהנופלים בלחימה ובפעילות מבצעית נהרגו בגלל חוסר המקצועיות שלהם ושל המערכת.

* חיסכון כספי – אין לנו כלים להעריך את החיסכון הכספי הטמון במבנהו החדש של הצבא. תחושתנו היא שהיקף החיסכון יעלה על תוספת העלות בגין ביטול צבא החובה ותשלום שכר מלא לכל הצבא הסדיר. צריך לזכור שסעיף ההוצאה העיקרי בתקציב הביטחון כיום הם התשלומים לכוח-אדם פורש (כולל גמלאות). תשלומים אלה יקטנו מאד בעידן החדש. פנסיה שמנה תשולם רק עבור השנים בהן שרת הקצין כלוחם ממש. עבור השנים בהן ישב במשרד ממוזג ישולם שכר רגיל ופנסיה מקובלת.

 

צה"ל בעידן החדש יהיה צבא קטן יותר אך כוחו הלוחם יגדל. צמצום מטלות הצבא, יחד עם הקטנת העומס הביורוקרטי, הנובע ברובו מהצורך באחזקת צבא-חובה יעלו את משקלו של הכוח הלוחם. צבא יעיל עם מינימום בעיות משמעת. אזרחים יעמדו בתור להתגייס לסדיר ולמילואים. תקציב הביטחון שיקטן ישחרר מקורות נוספים לשגשוג המדינה בעידן החדש.

"...כל שיטת גיוס כרוכה גם בעלויות תפעול, שעשויות להיות לעיתים משמעותיות. כשקיים גיוס חובה, נדרשות הוצאות מנהלתיות גדולות לניהול המרשם של אוכלוסיית המועמדים לשירות חובה צבאי, להפעלת מנגנוני קריאה, התייצבות ומיון, וכן לאכיפת חובת השירות ולהתמודדות עם השתמטויות. לעומת זאת, גיוס של מתנדבים כרוך בהוצאות פרסום גדולות, בתמריצים למתגייסים ועוד. ככלל ניתן לומר שעלויות התפעול של גיוס חובה נגזרות מגודל אוכלוסיית המועמדים, בעוד שעלויות התפעול של גיוס מתנדבים – מהיקפו של כוח האדם הדרוש לצבא. לכן, ככל שפוחתים שיעורי הגיוס של שנתונים רלוונטים, סביר להניח שעלויות התפעול של גיוס חובה תהיינה גדולות יותר יחסית לעלויות התפעול של גיוס מתנדבים." (יעקב ליפשיץ, כלכלת ביטחון).

תחקירים והפקת לקחים

החינוך הצבאי בנוי על נאמנות וציות – עקרון שאינו מאפשר לאנשי צבא לתחקר את עצמם ואת עמיתיהם ולהפיק לקחים אמיתיים.

התחקירים ימוסדו ככלי להפקת לקחים, שינוי תורות לחימה והטמעת שינויים. בראש הצוות החוקר צריך לעמוד אזרח ואולי חברת ייעוץ אזרחית, כאשר הצעד הראשון יהיה פרסום הזמנה לכל לוחם, חייל או מפקד שבידו מידע על הנושא הנחקר – להופיע לפני הוועדה או להעביר את המידע אנונימית באמצעות האינטרנט. למידע אנונימי יש חשיבות באשר להכוונת נושאי החקירה ושיטות הבדיקה של הוועדה החוקרת. וועדה לא תסיים תפקידה עם הגשת התחקיר לדרג המדיני-צבאי. דוח נוסף יוגש שנתיים לאחר מכן, על דרכי היישום ומידת היישום של מסקנות התחקיר.

כיום חסומים מסמכים צבאיים מעיני חוקרים למשך 50 שנים. תקופה זו צריכה להצטמצם דרסטית, אפילו ל- 10 שנים. אם הצבא ידרוש לגנוז מסמך מסוים לתקופה נוספת, יצטרך לנמק זאת בנימוקים כבדי משקל. יש הגיון בחיסיון על טכנולוגיות ואמצעי לחימה אשר עדיין בשימוש. יש הגיון באי חשיפת מסמך העלול להזיק באופן חמור למדינת ישראל במישור הבינלאומי. חיסיון גורף המקשה על חקירת מהלכי קרבות, לדוגמה, מזיק ואינו מאפשר ביקורת והפקת לקחים. חיסיון-יתר עלול ליצור מיתוסים שקריים סביב קצינים ומפקדים אשר בזכות המיתוס, מצג השווא חסר הבסיס, יקודמו בצבא ובחיים הציבוריים. חשיפה לביקורת היא נדבך חשוב בתהליך ההתמקצעות.

איך צריך להיקבע תקציב הביטחון

הנוסחה לקביעת תקציב הביטחון היא בערך כך: קחו את תקציב הביטחון של השנה שעברה, שקללו את כוחן היחסי של קבוצות הלחץ והקליקות הפיקודיות, החייליות, והמטכליות. קצצו לחלק מעט, הוסיפו לאחרים הרבה, הבטיחו ל"נפגעים" העברות מסעיפים אחרים במהלך השנה, ועדיפות בזכייה ב"רזרבות" שבתקציב המדינה הכללי ותקבלו את התקציב לשנה הבאה. תקציב מקרי, מגובב ומקובע – תוצאת עשרות שנים של ירייה מהמותן. שיח לוחמים.

בחודשים שעֶרֶב אישור התקציב, לצורך חיזוק התמיכה בתקציב, משחרר הצבא לתקשורת סדרת הודעות מפחידות על התעצמות חדשה של אויבי המדינה: מסאדם חוסיין, הפת"ח, החמאס, החיזבאללה, פקיסטאן ואירן. כל איום חיצוני שנעלם יופיע אחר תחתיו.

תקציב הביטחון משול לספינת ענק מסורבלת ואיטית שנדרש כוח עצום לשנות את כיוונה. שינוי כיוון, שלא לדבר על מבנה, מצריך זמן ממושך, עשרות שנים, אם בכלל.

את ה"סוד" כיצד לארגן מחדש את תקציב הביטחון יודעים כנראה לא-מעטים במערכת הצבאית והאזרחית. יישום שינוי עמוק בתפישת תקציב הביטחון היא "אם כל הרפורמות" בישראל. רפורמות מערכתיות בתחומים אחרים, קטנים יותר וקריטיים פחות, קשות ביותר לביצוע. כמעט בלתי אפשרי לבצע רפורמה מערכתית (גם בתחומים אחרים) מבלי לשנות את שיטת המשטר בישראל באופן שראש הממשלה/הנשיא לא יהיה תלוי בקואליציה בין בחירות לבחירות כפי שמוצג בפרק "דמוקרטיה" באתר זה. תחת משטר דמוקראטי מסוג אחר – ייתכן שאחד מראשי הממשלה שייבחרו יעז גם לשנות את דרכי תקציב הביטחון. בינתיים נסתפק במחשבות כלליות על "מה צריך". 

ראשיתו של תקציב הביטחון בעידן החדש יהיה במחקר. הצבא וגופים אזרחיים יצטרכו להשקיע משאבים במחקר שוטף על האיומים הצפויים למדינת ישראל. מתוך הערכת האיומים תגובש תורת לחימה. מבנה הכוחות הלוחמים והכלים שצריכים לעמוד לרשותם יוכתבו על ידי תורת הלחימה. כל אלה, גם יחד, יקבעו את חלוקת משאבי תקציב הביטחון. מחזור כזה של הערכת איומים-התאמת תורות לחימה-שינוי מבנה-קביעת תקציב – צריך להיות קצר; עליו להימשך קרוב יותר לחמש שנים ולא עשרות שנים. נוהל קשה ביותר ליישום ותלוי באיכות המצביא והמנכ"ל שיעמדו בראש הצבא. בהעדר נוהל כזה, לא מן הנמנע שתקציבי הביטחון מתבססים על לחצים מקריים שתוארו, הנחות מדיניות, אסטרטגיות וטקטיות בלתי סבירות בעליל. והתוצאה: תקציבי ביטחון של כ- 15 מיליארד דולר שאינם מבטיחים כראוי את ביטחון המדינה, ומאפשרים לאויב לגרום נזק אנושי וכלכלי ישיר לעורף. תקציבי ביטחון ענקיים שלא מניבים את התועלת המתבקשת מהם עלולים לערער את חוסנה הכלכלי של המדינה.

תקציב הצבא יהיה רב-שנתי (3 עד 6 שנים) וקביעתו מחדש מידי תקופה תותאם למהות האיומים להם תהיה נתונה המדינה. הרכב האיומים המעודכן יכתיב שינויים במבנה הצבא. מהמבנה החדש ייגזר התקציב העתידי.

צבא אינטלקטואלי – אקדמיה לביטחון לאומי

כושר השרידות של הציויליזציה האנושית נמצא ביחס ישר לאיכותה האינטלקטואלית. האיכות האינטלקטואלית של התרבות האנגלו-אמריקאית במאות השנים האחרונות אפשרה את עליונותה הכלכלית והצבאית. תרבות זו אומצה על ידי מדינות באסיה ובאזורים אחרים וסללה את הדרך לשגשוגן. סין סיפחה את הונג קונג מדינית. למעשה, הונג קונג הזעירה, מספחת אליה את סין הענקית ומנחילה לה את מורשתה הקצרה בת מאה השנים. היתרון האינטלקטואלי אפשר לתרבות המערב לשרוד מול סכנות גדולות. כותב על כך דר' אורי מילשטיין (מקור ראשון 30.3.01):

"...על מנת שמדינת ישראל תמשיך לשרוד ותגבר על כל האיומים המסכנים אותה, עליה להעמיק מאד את בסיסה האינטלקטואלי. לכך התכוון בן-גוריון באומרו שעלינו להיות "עם סגולה". למערכת הביטחון של ישראל אין כלל עומק אינטלקטואלי. זאת מערכת סגורה שהנתונים האמפיריים שלה חסויים, ולכן אין לה שיח והיזון חוזר אינטלקטואלי עם מערכות אחרות. אבל גם לו היה היזון חוזר, לא היה בו ערך רב, כי באוניברסיטאות בישראל אין פיתוח תיאוריות ביטחוניות ואין הוראה של תחום זה. מערכת הביטחון של ישראל, על כל אגפיה ושלוחותיה, מנוהלת בעזרת השכל הישר של אנשיה, ניסיונם האישי והשכלתם בתחומים אחרים (משפטים, ניתוח מערכות, מזרח תיכון וכו'). מערכת הכשרת הקצינים בצה"ל, לכל אורך שרשרת הפיקוד, היא קצרה מאד ביחס לצבאות אחרים, והיא נשענת על מורשת הקרב של צה"ל, שהיא אוסף של מיתוסים לא מבוססים. היא ניזונה מלימוד מקצועות מגוונים באוניברסיטאות, שאין להם קשר לדיסיפלינה ביטחונית.

מסקנה: האמצעי היחיד העשוי היום לשפר את תפקודה של המערכת הביטחון ולחולל מפנה בערכים הלאומיים, הוא הקמתה של אקדמיה לביטחון לאומי שתיטול על עצמה את הכשרת המפקדים בכל זרועות הביטחון, את חקר הוויית הצבא והמלחמה, את פיתוח תיאוריות הביטחון, את חקר האירועים הביטחוניים ואת הפקת הלקחים.

חייבת להיות הפרדה בין הגוף המכשיר בעלי מקצוע והגוף המשתמש בהם. תנאי הכרחי לפעילותה התקינה של אקדמיה זאת הוא אי תלותה בצה"ל. כפי שלא ייתכן שארגון הקבלנים יכשיר מהנדסים, וקופת חולים תכשיר רופאים, כך לא ייתכן שצה"ל יכשיר אנשי מקצוע הראויים לשם זה, במשמעות העמוקה והמדויקת של "מקצוע". האקדמיה תהיה אוניברסיטה לכל דבר ותעניק את כל התארים האקדמיים בתחום הביטחון הלאומי.

באקדמיה לביטחון לאומי ילמדו את כל המקצועות האקדמיים הלומדים באוניברסיטה רגילה, כמו כלכלה, יחסים בינלאומיים, שיטות מחקר וכו', אך בהתייחסות מיוחדת לתחום הביטחון הלאומי, תוך פיתוח דיסיפלינות מתאימות.

האקדמיה תחליף את בית הספר לקצינים של צה"ל, את פו"ם, ואת המכללה לביטחון לאומי."