04/08/2017

"זכות השביתה" – פרה קדושה שצריך להבין את שורשיה ולחסלה

"זכות" השביתה אינה זכות בסיסית, אלא מוצר של האידאולוגיה המרקסיסטית המרושעת, שכוחה עדיין אדיר, למרות שאפסותה ונזקיה מוכחים שוב ושוב.

2398

קדושת "זכות השביתה"

האידיאולוגיה השלטת מייחסת קדושה מיוחדת ל"זכות השביתה", כזכות בסיסית של האדם (העובד). טעות חמורה. "זכות" השביתה אינה זכות בסיסית, אלא מוצר של האידאולוגיה המרקסיסטית המרושעת, שכוחה עדיין אדיר, למרות שאפסותה ונזקיה מוכחים שוב ושוב.

"זכות" השביתה מבוססת על תיאוריית ערך העבודה, תיאוריה שהוצעה על ידי אדם סמית' במאה ה- 18, פותחה על ידי דיוויד ריקארדו במאה ה- 19 ואומצה כחלק יסודי של התיאוריות של קארל מרקס. תיאוריה זו טוענת שערכו של חפץ או מוצר נובע מכמות העבודה שהושקעה בייצורו. לא אכנס לדיון מעמיק על חולשות תיאוריית הערך, אבל היום כולם מסכימים שהיא שגויה לחלוטין. במחשבה קלה אפשר לראות עד כמה התיאוריה לחלוטין לא נכונה. הנה שתי דוגמאות פשוטות: שמלה אופנתית מסוימת נמכרת, נגיד, ב- 500 ש"ח בתחילת העונה, אבל בסוף העונה מוכרים את אותה שמלה בהנחה של 50%, כלומר ב- 250 ש"ח. כמות העבודה שהושקעה בייצור השמלה (אותה שמלה!) בוודאי לא פחתה בזמן הזה – למרות זאת, ערכה נחתך לחצי. או שני סופרים הכותבים כל אחד ספר בגודל זהה. הספר הראשון מעניין ומוצלח ונמכר במיליון עותקים ומכניס לסופר מיליונים, השני נמכר בקושי במאות עותקים ומכניס לסופר אגורות – ערכם של הספרים שונה לגמרי למרות שכמות העבודה שהושקעה בהם זהה. אין שום קשר בין ערך של מוצר לכמות העבודה שהושקעה בייצורו – או, לפחות, הקשר קלוש.

קארל מרקס טען שערכו של כל מוצר נובע רק מהעבודה שהושקעה בייצורו (תיאוריית ערך העבודה); ולכן, ערכם של מוצרי תעשייה (לדוגמה) נובע מערך חומרי הגלם (העבודה שהושקעה בחומרי הגלם) בתוספת ערך העבודה של עובדי מפעל הייצור. אבל, בעל המפעל, הקפיטליסט (בעל ההון) לא משלם לעובדיו שכר שמשקף את מלוא ערך המוצר שעבודתם יוצרת אלא הרבה פחות. ההפרש בין ערך העבודה וגובה השכר הוא הערך העודף – ממנו מרוויח ומתעשר בעל המפעל (הקפיטליסט).

לפיכך (לפי התיאוריה של מרקס) בעל המפעל (הקפיטליסט) הוא, לפי הגדרה, נצלן, רמאי ופושע, כי הוא שודד מעובדיו את שמגיע להם, ומתעשר על גבם. העובד השכיר הוא, לפי הגדרה, מנוצל, דפוק וקרבן רמאות, כי אין משלמים לו את מלוא ערך עבודתו. זהו המקור התיאורטי של חוקי העבודה.

העובד השכיר הוא בהכרח (לפי התיאוריה המרקסיסטית) מקופח, הוא מסכים לעבוד בתנאי ניצול ועושק כי הוא רעב ללחם ואין לו ברירה; הוא חלש ומסכן והמדינה חייבת להירתם ולעזור לו על חשבון הקפיטליסט ה"חזירי" והרשע. זו הסיבה שהקיבוצים סירבו בעבר הרחוק להעסיק עובדים שכירים במפעליהם – הם לא רצו להיות "מנצלים" (לפי התאוריה המרקסיסטית שהייתה התנ"ך שלהם). זו הסיבה שרבים דוגלים ב"קואופרטיבים" – סוג של מפעל שבו העובדים הם גם בעליו.

"חוקי העבודה"

ברוח המרקסיסטית נחקקו חוקי שביתה וקראו להם, לפי שיטת התעמולה המרקסיסטית השקרית ההיפך מטבעם האמיתי: "חוקי עבודה". בפועל, הם חוקי אי-העבודה. חוקי השביתה קובעים ש"פועלים" – כלומר השכירים במפעל, יכולים להתארגן ולהפסיק לעבוד (להפסיק לייצר) – כאמצעי לחץ על בעל המפעל, כדי לגרום לו הפסדים וכך ללחוץ עליו לשלם להם שכר גבוה יותר שמגיע להם.

נזכור, לפי האידאולוגיה המרקסיסטית, הפועל הוא תמיד דפוק, ותמיד מגיע לו יותר – לא חשוב כמה הוא מקבל. בעל המפעל, לעומת זאת (לפי חוקים אלה) אינו רשאי להמשיך ולהפעיל את המפעל על ידי העסקת עובדים אחרים שמוכנים לעבוד. חוקי השביתה מאפשרים למעשה, את הפקעת המפעל מידי בעליו, ומסירתו לידי העובדים (לפחות זמנית). העובדים משתלטים על המפעל בכוח, והמדינה אינה מגינה על זכות הקניין של הבעלים.

חוקי השביתה מקדשים את הפקעת זכות הקניין, הם מהווים החרמת רכוש (החרמת המפעל), הם מעודדים השתלטות אלימה של הפועלים על המפעל. בנוסף לאלימות נגד "הקפיטליסט הרשע", יש בשביתה אלימות נוספת: אלימות הוועדים, פועלים (חלקם) נגד שאר הפועלים, אם חלקם ירצו להמשיך לעבוד ולהתפרנס. בעבר מנעו פועלים שובתים, בכוח, (pickets) מפועלים אחרים לעבוד, והיכו או רצחו את אלה שרצו לעבוד ("מפירי שביתה") ובכך גם פגעו חמורות בגופם וזכויותיהם של העובדים האלה (בנוסף לפגיעה בזכות הקניין של בעלי המפעל).

כיבוד זכויות האדם במקום "זכות השביתה"

שיהיה ברור: פועלים אינם עבדים, ואיש לא יכול ולא רוצה להכריח אותם לעבוד בניגוד לרצונם. כיבוד זכויות האדם (שהוא העיקרון העליון במשנתנו) מחייב כיבוד הזכות לחופש, שכולל גם הזכות לא לעבוד בניגוד לרצונך. עובדים, ופועלים, רשאים כמובן, כמו כל אדם, להתארגן בארגונים וולונטריים (למשל איגוד מקצועי או ארגון עובדים). הם רשאים להעלות דרישות שכר בפני המעבידים, ורשאים גם לפרוש מהעבודה אם דרישותיהם לא יתמלאו (להכריז שביתה). הם רשאים "לשבות" באופן פרטי ואינדיבידואלי וגם באופן מאורגן (על ידי איגוד מקצועי). כל זה תקין במסגרת זכויות האדם.

מעסיק עלול, כמובן, להינזק מפרישה המונית של עובדיו. איתור והכשרה של עובדים חליפיים כרוכים בעלויות גבוהות. עליו לקחת זאת בחשבון במו"מ השכר עם עובדיו. אלה דברים מובנים מאליהם, מעוגנים בחוקי המדינה ואינם זקוקים לתחיקה מיוחדת (תחיקת העבודה או השביתה). איני מציע לשלוח שובתים לכלא חלילה, אבל צריך לכבד גם את זכות המעסיק לראות בשביתה עילה לפיטורין. דין שביתה כדין כל סירוב אחר של עובד להישמע להוראות המעסיק בענייני עבודה – עילה אפשרית לפיטורין.

חוקי השביתה ייחודיים, הם מהווים "הגנת יתר" וחריגה מעבר לחוקים הרגילים להגנת זכויות האדם – הם סותרים את זכויות האדם. חוקי השביתה מעניקים ל"עובדים" זכויות יתר שסותרות את זכויות האדם: הזכות להשתלט על מפעל, וכך לפגוע בזכות הקניין של בעלי המפעל. הזכות לפגוע בזכויות האדם של עובדים אחרים (אלה שמסרבים לשבות). כך למשל השתלטו (בחסות חוקי השביתה) עובדי חברת החשמל על נכסי חברת החשמל, השייכים למדינה (לכל האזרחים). העובדים מנצלים את שליטתם בשאלטר כדי לסחוט ללא הרף את שאר האזרחים (שאינם "קפיטליסטים רשעים", אלא אזרחים משלמי חשבון חשמל).

צריך לומר את האמת: מדובר בעובדים הכי כוחניים וחזיריים במשק. עובדים שמרוויחים לפחות פי 2 עד פי 4 מעובדים אחרים בתפקידים דומים במגזר הפרטי. הסחיטה מצליחה בגלל מחדלי המדינה שמעניקה להם יותר מדי כוח בחסות חוקים רעים. חוקים שנקראים "חקיקת עבודה" צריכים להיקרא בשמם הנכון: "החוקים לשוד הציבור".

חוקי השביתה שוללים את זכות הקניין – חוקים מרקסיסטים

התיאוריה המרקסיסטית שוללת מכול וכל את זכות הקניין. זכות זו אינה קיימת אצל חסידי מארקס. כל הרכוש (שקוראים לו "אמצעי הייצור"), לפי מרקס, צריך להיות שייך ל"כולם". לכן, חוקי השביתה הם חוקים מרקסיסטיים, המבטאים את שלילת זכות הקניין ברוח תורת מארקס.

החברה בישראל מכירה ומגינה על זכות הקניין המעוגנת גם בחוקי היסוד בישראל ולכן אנו דוחים את עקרונות המרקסיזם. למרות זאת – אימצנו את חוקי השביתות המבוססים על מארקס ושלילת זכות הקניין. אנו חיים תחת מערכת חוקים שיש בה סתירות פנימיות.

ליתר דיוק: "זכות השביתה" נחוצה, ומשמשת את העובדים המסכנים (לפי מארקס) רק בחברה קפיטליסטית, בה אמצעי הייצור בבעלות פרטית, והקפיטליסט הרשע מנצל את העובדים. זכות השביתה לא נחוצה ולא קיימת (לפי מארקס) בחברה קומוניסטית, בה אמצעי הייצור הם בבעלות ציבורית (בעלות המדינה). המדינה (הקומוניסטית) בעלת טוב לב וחוכמה עילאיים, אינה מנצלת את העובדים אלא מעניקה להם את המלוא השכר המגיע להם. אכן, במדינות הקומוניסטיות לא קיימת זכות שביתה, ומי שהעז אפילו לחשוב על שביתה נחשב לאויב העם ומצא עצמו בסיביר (במקרה הטוב) או 6 אמות באדמה, במקרה השכיח יותר. לא היו שביתות בגוש הקומוניסטי ולא "זכויות" שביתה.

לבטל מיד את "זכות השביתה" בסקטור הציבורי

וראו את האבסורד: אצלנו יש שביתות רבות, אבל רובן ככולן במגזר הציבורי. בחברת החשמל, רשות הנמלים, בתי חולים ובתי ספר – גופים המנוהלים על ידי המדינה. אצלנו – העובדים הנועזים וה"מיואשים" נלחמים בחירוף נפש – לא נגד הקפיטליסט האכזר והרשע, אלא נגד המדינה, כלומר נגד "כולנו" – הם נלחמים כדי להתעשר בצורה מוגזמת ומלוכלכת, על חשבון שאר הציבור. השובתים (למשל בחברת החשמל) משתלטים לא על בית חרושת פרטי של קפיטליסט פרטי, אלא על נכסי המדינה, נכסי כולנו. והנפגע מהשביתה איננו הקפיטליסט (שזקוק ל"תמריץ" כדי לשלם שכר הוגן) אלא הציבור – שאין בידו להשפיע כהו זה על השכר. הפקידים שמנהלים מו"מ על שכר לא משלמים תוספות שכר מכיסם (כמו הקפיטליסט). לכן – שביתה במגזר הציבורי נוגדת לחלוטין את ההיגיון ואת התיאוריה המרקסיסטית שהמציאה את "זכות השביתה". המדינה נותנת כוח בידי העובדים (בחוק) – בעיקר נגד עצמה ונגד שאר הציבור. ראינו את זה היטב כאשר המדינה המסכנה פנתה לבג"ץ כדי למנוע שביתה בחברת החשמל.

לכן – כצעד ראשון, חייבים לבטל את האבסורד הזה הנקרא "זכות השביתה" במגזר הציבורי. הדבר מתחייב מכל האידאולוגיות האפשריות – גם מהאידאולוגיה המרקסיסטית וגם מהקפיטליסטית. הבסיס האינטלקטואלי והרעיוני היחידי ל"זכות השביתה" במגזר הציבורי הוא טעות וטיפשות. חייבים למצוא מנגנון לקביעת שכר הוגן במגזר הציבורי ללא שביתות ואלימות (בוררות חובה, בתי משפט או הליכה לרב). אין לסבול מאבק אלים (שביתות) של קבוצות "עובדים" נגד המדינה והציבור. צריך לשים קץ למצב שהציבור סובל לעיתים קרובות משביתות ללא צורך, וממצב שקבוצות חזקות של עובדים (חברת החשמל) לוקחים לעצמם כמה שבא להם על חשבון כלל הציבור. מי שירצה לעבוד במגזר הציבורי וליהנות מקביעות (בטחון בעבודה), שכר נאה, פנסיה והטבות, יתחייב בחוזה העבודה שלא לשבות. כל שביתה תיחשב להפרת חוזה ולהתפטרות (שהיא מותרת בהחלט).

צריך, אם כן, לשנות באופן דחוף את החקיקה הקיימת, ולאסור שביתות במגזר הציבורי (במגזר הפרטי ממילא השביתות מועטות). איסור כזה קיים (למשל) בארה"ב – בה אסור לעובדי הממשלה הפדראלית לשבות (שביתות קיימות בארה"ב במגזרים אחרים). איסור כזה קיים בישראל בצבא ובמשטרה. צריך להבין את הבסיס הרעיוני של חוקי השביתה (או את העדר הבסיס) ולבטל אותם. "זכות השביתה" (שפירושו ה"זכות" להשתלט על נכסי המעביד) הוא מונח שקרי ומלאכותי – לא קיימת זכות כזו.

יעקב

עודכן לאחרונה ב 04/08/2017
תגובות  
+1 #1 לרגע חשבתי "זכות השיבה"שמוליק 2017-08-04 21:32
ואז היבנתי שאין לכם "ביצים" לגעת בפרה הקדושה הזאת.
ציטוט
0 #2 שום קביעותיואב 2017-08-04 23:09
מה פתאום קביעות?
ציטוט
0 #3 Right To Workיואב 2017-08-04 23:11
https://en.wikipedia.org/wiki/Right-to-work_law
ציטוט
+1 #4 חוזר: "זכות השביתה" – פרה קדושה שצריך להבין את שורשיה ולחסלהשחרורון 2017-08-05 03:07
מצטט שמוליק:
ואז היבנתי שאין לכם "ביצים" לגעת בפרה הקדושה הזאת.


״זכות״ השביתה, כמו ״זכות״ השיבה היא לא קיימת. בדיוק כמו כל ״זכות״ אחרת מסוג זה, שהיא למעשה תירוץ שאתה מספר לעצמך למה מגיע לך רכוש שנשדד מאחרים.

יש תשובה אחת ראוייה ל״זכויות״ מסוג זה - Molon labe
או בתרגום חופשי ״בוא תקח״

רוצה לשבות? שבות. העמד למבחן את הערך שלך כעובד. רק דע שאתה עלול להיות מפוטר

רוצה את ביתי? בוא תקח. רק קח בחשבון שאתה עשוי לסיים בשק גופות

מפחד לבוא ולשדוד אותי בעצמך אז אתה שולח את הממשלה?
ציטוט
0 #5 נקודת המוצא של הכותבחרמב 2017-08-05 07:19
החיים לא מתנהלים בפייר פלי" .לכותב יש מנטרה קבועה לזרוק לזירה אריה ועז ושילחמו זה בזה....ברור שכול היתרונות הם של המעסיק ולומר שלעובד יש זכות בחירה ולקבל את תנאי המעסיק או לעזוב מראה על הפסיכופתיות של הכותב....
ציטוט
0 #6 אין מרקסיסטיםאבי כהן 2017-08-05 07:21
מיעוט זניח מייחס היום את "זכות השביתה" למארקס.
כיום, הנימוק ל"זכות השביתה" הוא הצורך לאזן את נחיתות העובד מול כוחו הרב של המעביד.

הכותב אינו תוקף טיעון "מנצח" זה.
ציטוט
0 #7 הפקעת זכות הקניין – למטרה "ראויה" בלבדאבי כהן 2017-08-05 07:25
מותר למדינה דמוקרטית להפקיע את זכות הקניין.
הבעיה היא ההחלטה מתי ההפקעה היא "למטרה ראויה", כמו מיסוי.

במסגרת חוקי השביתה מאצילה המדינה לעובדים את הסמכות להפקיע זמנית את זכות הקניין של בעלי המפעל. מקובל להניח שזו "מטרה ראויה".
ציטוט
+3 #8 מרקזיסם קלאסישחרורון 2017-08-05 07:59
1. אף אחד מאיתנו לא עשה סקר ויודע מהו אחוז האנשים שמיחסים את "זכות" השביתה למארקס. בוא נחליט שכל אחד מאיתנו מיצג את עצמו

2. לא כל העובדים "נחותים" מול ה"מעביד". אני עובד, אני לא נחות. אין לי תסביך נחיתות. יותר מזה, אין צורך לאזן בין המעסיק לעובד - כי יש פה מערכת יחסים מרצון. הדרך ל"אזן" את הכח שלך מול המעסיק הוא לספק ערך. בדיוק כמו שהמעסיק שלך מאזן את עצמו מול הלקוחות והמשקיעים שלו - הוא מספק ערך. אתה מדמיין את המעסיק שלך מתבכיין שאין לו לקוחות ואז דורש מהממשלה שתכפה על אנשים לקנות את המוצרים שלו כדי לאזן בין המעסיק השביר והלקוח הטורפני?

אגב, עובד נחות נגד מעסיק נצלן - זה מרקסיזם 101.

3. המקום היחיד בו ישנם ועדים הוא בחברות ממשלתיות (למשל: חברת חשמל) או שהקרטל שלהם נתמך ע"י הממשלה (למשל: בנקים). כל העובדים ה"נחותים" למעשה לא עובדים בשוק תחרותי או לא עובדים בשוק בכלל (מעוסקים ע"י הממשלה). תן לזה לשקוע רגע.

4. למדינה אסור להפקיע את זכות הקניין. זאת ההגדרה של זכויות אדם בסיסיות. זכות אדם בסיסית נמצאת מעל החוק ומעל המדינה (כלומר, מעל לגחמות של בירוקרט זה או אחר). יש אנשים ומדינות (כמו ישראל) שלא מכבדות את זכות האדם על גופו (וכתוצאה לא מכבדות את זכות הקניין). זה מבאס אבל זאת המציאות. להעמיד פנים שיש זכות קניין ול"הפקיע" אותה שמתאים אומר למעשה שאין זכות קניין

יותר מזה, זה שזה "מקובל" עליך" לא הופך את זה למטרה ראוייה. לפי הלוגיקה הזאת אני צריך כלייה חדשה, ו"מקובל" עלי לקחת את הכלייה שלך בכח. לכן, לקחת את הכלייה שלך זה "מטרה ראוייה"
ציטוט
+1 #9 "זכות השביתה" - הזכות לפגוע בזולתיאיר בן משה 2017-08-05 08:45
בכל מערכות החיים שלנו אסור לפגוע בזולת. ומי שעושה כך (ואינו ערבי) עומד לדין, למעט שני נושאים: הזכות לפגוע בזולת השמורה לנשים המעלילות על גברים הטרדה מינית. והשני הוא "זכות השביתה".
הנזקים הנגרמים לציבור בשל "השביתה" הם עצומים הן בעת השביתה, והן בכל שאר הימים בהם אנו נמנעים מלייעל את המערכת ולשפרה מחשש התנגדות הוועד = שביתה.
ובנוסף יש את הנזק המוסרי. כאשר שאנו למעשה נכנעים לסחטנות ולטרור הוועדים. ומשלמים שכר גבוה לא למי שמביא תועלת אלא למי שבעת שביתה עשוי לגרום יותר נזק.

הפתרון לכאורה הוא פשוט, והוא קיים בכל שאר מערכות החיים הכלכליות שלנו. - "מי שגורם נזק לזולת - יתבע, ישלם ויפצה את הניזוק".
אך מאחר ובתי המשפט בארץ גם הם "ציבוריים" ושמאלניים, ובשל כך גם הם צפויים לשבות ולפגוע. אין דרך לייעל את מערכת המשפט ולהטיל עליה את התפקיד של "ניהול משברים". או בעברית פשוטה - החלפת המערכת האלימה של השביתות. במערכת דיון והחלטה מהירה, יעילה וצודקת.
יש מקום איפוא להקים מערכת "בוררות חובה" לנושאים כלכליים, ושם ידונו בפיצוי לנזק שגרם אדריכל עצמאי שהתרשל או שאיחר בהגשת עבודתו, כמו גם עובד חברת החשמל שגרם נזק בשביתתו לבשר בבתי הקרור, ולאזרח שנתקע במעלית.
ציטוט
0 #10 לשחרורון. "הזכות לקחת כלייה"יאיר בן משה 2017-08-05 08:55
כאשר המדינה מונעת מהאדם את הזכות על גופו, למשל אוסרת את נושא הזנות, או במקרה שציינת, מונעת ממנו את הזכות למכור כלייה בשוק החופשי - "סחר איברים". אז המדינה שעושה כך גורמת למעשה "לגזר דין מוות" עבור מי שזקוק לכלייה. כדי לעקוף זאת ולהציל את חסר הכלייה, בהחלט נכון לקחת כלייה מאחר שיש לו שתיים מתפקדות.
כפי שאנו עושים בנושא המסים. לוקחים ממי שיש לו הרבה כדי לתת לחסר המזל שאין לו בכלל
ציטוט
+1 #11 שלטון הכוח מול שלטון הזכויותיעקב 2017-08-05 09:48
"מסגרת חוקי השביתה מאצילה המדינה לעובדים את הסמכות להפקיע זמנית את זכות הקניין של בעלי המפעל. מקובל להניח שזו "מטרה ראויה"."

1. במדינה בה מכריזים על הכרה וכיבוד זכות הקניין, כמו ישראל, (בניגוד למדינות קומוניסטיות ששוללות את זכות הקניין) - צריכים לשמור בקפדנות על כללים ברורים בנושא: א. רק המדינה יכולה להפקיע רכוש פרטי. ב. היא צריכה לעשות זאת רק במקרים מוגדרים וברורים (כמו מיסים) ולפי נהלים ברורים וקבועים מראש.
2. אין להעניק באופן גורף את האפשרות להפקיע קניין פרטי בידי קבוצה זו או אחרת (כמו וועדי העובדים) - רק המדינה יכולה להפקיע.
3. זה היה מחייב שכול שביתה תהיה זקוקה לאישור המדינה. שזה בעצם בדיוק מה אני מציע: שהמדינה תקבע מנגנון למו"מ על שכר ללא שביתות - שהשביתה תיעלם מהעולם, והמדינה תימנע מהפקעות ככול האפשר.
4. אם יש שני צדדים במו"מ על שכר - אבסורד הוא לתת כוח מוחלט לצד אחד - לתת זכות הפקעת קניין בידי וועדי העובדים. זה מוביל בהכרח למצב שאכן קיים היום: הוועדים נוטלים לעצמם (לעובדים) כמה שהם רוצים, תוך גרימת סבל ונזק לשאר הציבור. זו ממש הפקרות, כול דאלים גבר.
5. המדינה קיימת בדיוק בשביל זה: למנוע מצב של הפקרות וכול דאלים גבר - מצב שבו שורר צדק יחסי, מבוסס על זכויות והגיון ולא על כוח. "זכות השביתה" חוזר למצב שהכוח מדבר, והכוח לבד.
ציטוט
0 #12 למי לייחס את "זכות השביתה"יעקב 2017-08-05 09:54
"אף אחד מאיתנו לא עשה סקר ויודע מהו אחוז האנשים שמיחסים את "זכות" השביתה למארקס."

מי שלא מייחס את "זכות השביתה" למארקס צריך ללכת ללמוד קצת על מארקס. אם אתה חושב שמקור הרעיון במקום אחר, אתה מוזמן להצביע על המקור הזה...
ציטוט
+1 #13 right to work lawsיעקב 2017-08-05 10:04
אכן, בארה"ב, 28 מדינות אימצו את "חוקי הזכות לעבוד" (הצודקים) שלפיהם אין להכריח עובד להיות חבר בוועד העובדים, להיות נתון למרות הוועד, ולשלם דמי חבר לוועד. כלומר: לא המעביד (בעל המפעל) ולא הוועד יכולים למנוע מעובד להתקבל לעבודה רק בגלל שהעובד אינו חבר בארגון העובדים.

חוקים אלה עוזרים לשמור על זכויות האדם.

אצלנו החוקים הם הפוכים: עובד לא יכול לעבוד במפעל "מאורגן" (בו קיים וועד עובדים) מבלי להיות בעצמו חבר בארגון, משלם מיסי וועד ונשמע למרות הוועד.
המדינה פוגעת בזכויות העובדים על ידי שהיא מכריחה אותם להיות נתונים למרות הארגון ולשלם לו מיסים.
בלי חוקים של מדינת ישראל לא הייתה קיימת לא ההסתדרות ולא הוועדים הגדולים הכוחניים.

המדינות בארה"ב שמעניקות כוח יתר לאיגודים המקצועיים הן המדינות שמהן בורחת התעשייה (למשל מישיגן) ואיתה האוכלוסייה. אלו המדינות המדרדרות מבחינה כלכלית.
ציטוט
+1 #14 "נחיתות העובד"יעקב 2017-08-05 10:14
"הנימוק ל"זכות השביתה" הוא הצורך לאזן את נחיתות העובד מול כוחו הרב של המעביד."

"נחיתו העובד מול כוחו הרב של המעביד" היא בדיוק האגדה שהפיץ מארקס.

האם נראה למישהו שעובדי חברת החשמל הם "נחותים" לעומת המעביד שלהם (המדינה)? בדיוק ההיפך. עובדי חברת החשמל עושים מה בראש שלהם ומצפצפים על המדינה ועל הכנסת. כוחם - שמתבטא בכוח להוריד את שאלטר ולפגוע פגיעה קשה בכול תושבי המדינה - הוא כוח אדיר.

כול המפעלים מחפשים בנרות עובדים ומוכנים לשלם הרבה. לעובד יש לא פחות ואולי יותר כוח מאשר למעביד.

הטענה שהעובד מסכן, בהכרח, ולפי הגדרה - זו בדיוק התורה של מארקס. כמו כול הרעיונות האחרים שלו: אין לדבר אחיזה במציאות.

נכון, לא כול בני אדם שווים. זו עובדה. יש גבוהים, יש נמוכים, יש יפים ויש מכוערים, ויש חכמים וגם טיפשים, בריאים וגם חולים.
אבל, לאמור שהעובד השכיר הוא בהכרח דפוק - זה מרקסיסזם.
ציטוט
+1 #15 הצבעת רוב לאישור שביתהיעקב 2017-08-05 10:33
ראשית אדגיש שוב: במדינה חופשית מותר לעובדים לשבות. אי אפשר להכריח עובד לעבוד בניגוד לרצונו. (אין משליכים שובתים לכלא).
אבל - מאידך - מותר גם למעביד לראות את העובדים השובתים כמתפטרים.

יש הצעות לקבוע שהכרזת שביתה מחייבת עריכת הצבעה חשאית בקרב כול העובדים, ואישור השביתה על ידי רוב של העובדים. זאת בניגוד למצב של היום ששביתה מוכרזת על ידי הוועד (ומאושרת על ידי ההסתדרות שהיא המשרת והעבד של הוועדים הגדולים).

אבל, אין צורך בהסתבכות זאת.

במדינה חופשית - מי שרוצה לשבות שובת ומי שלא - לא. מדינה תקינה מגינה על זכות העובדים לעבוד גם אם זה בניגוד לדעת הוועד או ההסתדרות. (הזכות ל"הפר" שביתה).
בתנאים אלה אין צורך לערוך הצבעות בין העובידם על השביתה.
אבל, ברור שיותר טוב כן לחייב עריכת משאל בין העובדים - יותר טוב מהמצב השורר היום בו חוקי המדינה מעניקים כוח מוחלט בידי הוועד, ללא צורך בהתחשבות בדעת העובדים.
ציטוט
0 #16 אני מעסיק 7 עובדיםערן כהן 2017-08-05 10:44
מצטט אבי כהן:
מיעוט זניח מייחס היום את "זכות השביתה" למארקס.
כיום, הנימוק ל"זכות השביתה" הוא הצורך לאזן את נחיתות העובד מול כוחו הרב של המעביד.

הכותב אינו תוקף טיעון "מנצח" זה.

אם העובדים יחליטו לשבות העסק מתפרק ואני נושא בכל החובות וההתחייבויות, במה בדיוק גדול כוחי מכוחם של המועסקים? בסיכון שאני לוקח? במיסים שאני משלם? במלחמתי היומיומית לדאוג להזמנות ותשלומים כדי לשלם להם משכורת?
ציטוט
+1 #17 העובדים בורחים מהאיגודיםיעקב 2017-08-05 10:47
העובדים במפעל ניסן למכוניות במדינת מיסיסיפי בארה"ב דחו, במשאל עובדים, ברוב 2/3 נגד 1/3, את ההצעה להיות מיוצגים על ידי האיגוד המקצועי של עובדי המכוניות UAW.
הם יודעים שהאיגוד מביא בסופו של דבר לסגירת המפעל.
https://twitter.com/AP/status/893682865506058240

אצלנו, בישראל, המדינה וחוקיה (תחת השפעת האידאולוגיה המרקסיסטית) מעניקים כוח מוחלט לוועדים ולהסתדרות, ואינה מגינה על זכויות העובד להיות מיוצג (או לא) על ידי איגוד לפי בחירתו.
ציטוט
+1 #18 לערן כהן: צודק מ 100%יעקב 2017-08-05 11:42
"במה בדיוק גדול כוחי מכוחם של המועסקים?"

"כוח" היתר שיש, כביכול, למעסיק (הקפיטליסט) על פני העובד היא אגדה לקוחה מאגדות המרקסיזם. במציאות זה לא ככה.

אתה צודק ב 100% שמי שמסתכן יותר, כי הוא משקיע את כספו בעסק, ופגיע לכן במיוחד, זה המעביד, היזם, בעל העסק.

המדינה צריכה לכבד ולהגן על הזכויות של כולם - עובד ומעביד. אסור לה להתערב ולהעניק זכויות יתר לצד אחד (העובדים).

העובדים אינם מקופחים מראש, לפי הגדרה. הטענה המרקסיסטית הזו לא נכונה.
ציטוט
+1 #19 ליעקב, כל הכבוד על הכתבה ותגובותיךיאיר בן משה 2017-08-05 17:19
גם הכתבה וגם התגובות שלך עשויות היטב ומנומקות כראוי, יישר כוח
ציטוט
0 #20 שפו, אבל אין לך סיכוי.מרקס 2017-08-05 18:56
!
ציטוט
0 #21 חוזר: "זכות השביתה" – פרה קדושה שצריך להבין את שורשיה ולחסלהשחרורון 2017-08-06 03:21
מצטט יאיר בן משה:
כאשר המדינה מונעת מהאדם את הזכות על גופו, למשל אוסרת את נושא הזנות, או במקרה שציינת, מונעת ממנו את הזכות למכור כלייה בשוק החופשי - "סחר איברים". אז המדינה שעושה כך גורמת למעשה "לגזר דין מוות" עבור מי שזקוק לכלייה. כדי לעקוף זאת ולהציל את חסר הכלייה, בהחלט נכון לקחת כלייה מאחר שיש לו שתיים מתפקדות.
כפי שאנו עושים בנושא המסים. לוקחים ממי שיש לו הרבה כדי לתת לחסר המזל שאין לו בכלל


וזה אומר, לפי הגדרה, שמדינת ישראל (כמו רוב אם לא כל המדינות בעולם כיום) אינה מכירה בזכות האדם על גופו ובזכות האדם על רכושו.

זה המציאות בה אנו חיים - ברוכים הבאים
ציטוט
0 #22 היא כן מכירה, כללית, במגבלותיעקב 2017-08-06 11:40
מסוימות רבות למדי.
המדינה מכירה ומגינה על זכותו של אדם לחופש, חרות וקניין - במידה וזכויות אלה בסכנה של פגיעה מצד אנשים אחרים.
המדינה רואה עצמה כשונה, מורמת מעם, מיוחדת, (אלוהית) ולכן לוקחת לעצמה את הזכות לפגוע בזכויות האדם במצבים מסוימים - רבים מדי לטעמנו.
צריך להשתדל להסיר את המגבלות והכשלים.
ציטוט
0 #23 הכרה תחת תנאים רנדומלים היא לא הכרהשחרורון 2017-08-06 17:06
אני לגמרי בעד הכיון של הקטנת הממשלה.

רק חשוב לחדד כמה דברים:

אין כזה דבר מדינה. ״מדינה״ זה שם עצם מופשט שמתאר קבוצת אנשים שנשלטת על קבוצת אנשים אחרת (ממשלה). ממשלה רואה את עצמה כ״אלוהית״ ולא כפופה לכללי מוסר. הבעיה שממשלה היא סתם חבורת אנשים, ואין שום סיבה שהם יהיו ״מחוץ למוסר״

לכן, שחבורת האנשים המכונה ״ממשלה״ בוחרת מתי לכבד ומתי לא לכבד זכויות אדם בסיסיות, על בסיס דעות חבריה (חוקים), זה אומר שמושלי ישראל לא מכירים בזכות האדם על גופו

זה דרך אגב לא סותר היכולת של אותה חבורת אנשים להגן על זכויות אדם בסיסיות

זו המציאות.
ציטוט
0 #24 תגובה לשחרורון ופניה ליעקוב\מוטישמוליק 2017-08-06 18:09
״זכות״ השביתה, כמו ״זכות״ השיבה היא לא קיימתמצטט שחרורון:
מצטט שמוליק:
ואז היבנתי שאין לכם "ביצים" לגעת בפרה הקדושה הזאת.


״זכות״ השביתה, כמו ״זכות״ השיבה היא לא קיימת.


אני מאריך את עבודתכם ותומך במה שאתם עושים אבל אתם מתרכזים בדברים שוליים כמו שכר דירה, שביתות, מחיר קותג'.
תתרכזו בבסיס המרקסיסטי של ציונות, יש זכות השיבה שהיא גזאנית ביסודה, יש בעיה חמורה ביותר בהגדרה אצמית של התושבים. 25% מתושבים במדינה אינם יהודי,. למי שייכת המדינה? אתם מדברים על קפיטליזם, חופש פרט? בוא נתחיל מיסודות.
ציטוט
0 #25 דבר נוסף למחשבה למוטי או יעקובשמוליק 2017-08-06 18:16
עוד דבר נוסף שמאוד מעניין לדבר עליו: בגרמניה מפלגה לאמנית-סוציאליסטית אסורה לפי החוק. בישראל מרץ ועבודה הם לאומניים-סוציאליסטיים ולאף אחד אין בעיה עם זה. אולי זה הזמן לשאול שאלות ולדבר על הבסיס הגזעני לקיום מדינת ישראל?
ציטוט
0 #26 לשמוליק - יש בלוגים אחריםיעקב 2017-08-07 07:51
נושא היחסים בין ישראל והערבים מטופל מספיק (מטופל בלי סוף) בכול הבלוגים וכול אמצעי התקשורת. זה נושא חשוב מאד, כבד מאד ורועש מאד.

יש לי, מן הסתם, דעות בנושאים אלה, אבל אני מעדיף לא להתעסק בהם כאן. אני לא חושב שאני מסוגל להחדש הרבה, וזה וויכוח אינסופי וצעקני ועקר שאני לא רוצה להקדיש לו זמן ומאמץ ופיקסלים.

אני אישית מעדיף שהבלוג הזה יוקדש לנושאים שאנו מטפלים בהם. אני לא הייתי רוצה שיתבע ברעש האינסופי והעקר של הוויכוח הערבי-ישראלי. לכן אנו לא כובתים על זה ומבקשים מאלה שהנושא קרוב לליבם לחפש בלוג אחר לדיון זה.
ציטוט
0 #27 ליעקב -- זה לא מסתדר עם מטרת הבלוגשמוליק 2017-08-07 10:20
מטרת הבלוג, כפי שאתם מציגים, היא להציג "מבנה חלופי למדינת ישראל המבוסס על כלכלה חופשית וחירות הפרט."

אני מבין למה אתה נמנע מלדבר על הנושא. אבל...
אם אתם נמנעים מלהציג מבנה חלופי של מדינת ישראל, מדינה שמעמידה זכויות הפרט של אזרחיה בראש עדיפויות, כולל הלא יהודים שהם רבע מאזרחים, אולי כדי לשנות את המטרת הבלוג ולהגבילה לנושאים כלכליים בלבד. או אפשר להציג עמדה גם ללא דיון.

לא ברור לי איך אפשר לשלב קפטליזם וחופש פרט עם ציונות.
איפה אתם עומדים בנושא?
ציטוט
0 #28 הסכסוך הכי פתוריעקב 2017-08-07 11:25
הסכסוך הישראלי-ערבי הוא הסכסוך הכי פתור בעולם. כול העולם, ללא יוצא מן הכלל, מתעסק בו ומחפש פתרון, וכול אחד גם יודע מה פתרון הנכון. אין עוד סכסוך בעולם שכול כך הרבה פתרונות יש לו.
אין טעם להוסיף עוד פתרון. כאמור - אם זה מטריד אותך - חפש בבלוגים אחרים. לא חסר.
ציטוט
0 #29 מענה לשמוליקמוטי היינריך 2017-08-07 13:52
ציטוט של שמוליק: "לא ברור לי איך אפשר לשלב קפיטליזם וחופש פרט עם ציונות. איפה אתם עומדים בנושא?"

אז הנה עמדתנו:
חופש הפרט, זכות הפלסטינים להגדרה עצמית, המלחמה הצודקת: אתה יכול לבצע חיפוש בדף הבית לפי המשפט "זכות הפלסטינים להגדרה"

או להעתיק את הלינק הבא.

http://kav.org.il/%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99/item/2043-%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98,-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%AA,-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%A7%D7%AA?highlight=WyJcdTA1ZTlcdTA1ZGNcdTA1ZDVcdTA1ZGQiLCInXHUwNWU5XHUwNWRjXHUwNWQ1XHUwNWRkIiwiXHUwNWU5XHUwNWRjXHUwNWQ1XHUwNWRkJyJd
ציטוט
+1 #30 לשמוליק, מה דעתך על זה ...לוי @ 2017-08-07 14:59
מדינה היא ארגון השולט על טריטוריה, ועל האוכלוסיה הנמצאת בה.

לא בטוח ש'מדינה' היא פטנט כל כך מוצלח, אבל ככה בנוי העולם כיום. בעבר הרחוק, בטרם הומצאה המדינה המודרנית, היו פטנטים אחרים: נסיכויות, ערים, שבטים, וכו'. יתכן שבעתיד המדינה תעלם ותוחלף ע"י "מדינה" אחת כלל עולמית, או איזשהו פטנט אחר.

בעקבות "האביב הערבי" מדינות מסויימות, כסוריה ולוב, התפרקו. מה שהחליף אותן איננו מציאה גדולה.

על פי תפיסתנו, התפקיד החשוב ביותר של המדינה היא הגנה על הזכות לחיים.

להוותינו, ההיסטוריה המאד ארוכה מלמדת שהזכות לחיים של היהודים איננה מוגנת כאשר הם חיים במדינות זרות. זה נכון גם ביחס לזכויות לחרות ולקניין.

מכאן הרצון, והצורך, במדינה ריבונית של היהודים.
בנוסף, זוהי הארץ ההיסטורית שאבות אבותינו גורשו ממנה. חזרת העם היהודי לארצו היא מימוש של זכותו הריבונית. עבור היהודי המאמין, זהו מימוש הברית בין ה' לבין אברהם, יצחק ויעקב, אבות-אבותינו.

היש, עד כאן, סתירה בין זכויות הפרט לבין הציונות ומימושה במדינת יהודים ריבונית ?

לגבי המשטר הנהוג במדינת ישראל - לתפיסתנו הוא מפר לרוב את הזכויות לחרות ולקניין. האם צריכה להיות סתירה בין מדינת ישראל הנוהגת על פי תפיסתנו, לבין הגנה על זכויות הפרט של לא יהודים, ובכללם ערבים ? זכויות הפרט הן ברמת האינדיבידואל, לא ?
ציטוט
הוסף תגובה