שבת, 06 פברואר 2010 00:00

ספרים רבותי, ספרים...

"מאבק הסופרים" לחוק שיכפה תשלום מינימום על המו"ל ויגביל מבצעי מכירה, הוא על "פרנסה". "הסופרים" מצטרפים לקבוצות לחץ אחרות ש"מגיע להם". דרישה לא מוסרית.

המערכון הידוע של להקת "הגשש החיוור" – דוכן הספרים בשוק, עם שייקה שמוכר ספרים כעגבניות במבצע – הפך למציאות. מציאות ברוכה. התחרות בין משווקי הספרים גורמת לירידת מחירם ולעלייה במספר הספרים הנמכרים בישראל. 

ספר הוא מוצר צריכה, אחד מיני רבים ונועד לצריכה המונית. נכון, לספרים יש ייחוד, אבל כמעט לכל מוצר יש ייחוד כלשהו, אחרת לא היה מגיע לחנות. ספר הוא מוצר תרבות שנובע מכישרונו של הסופר היחיד. אבל כך גם סרט, שיר, מוזיקה, ריקוד, בגד מעוצב ועוד. רוב המוצרים המוגמרים מקורם בכישרון וביצירתיות של מוח האדם. אין הכוונה להמעיט בערכם של ספרים, אך "מאבק הסופרים" כלל אינו רוחני – הוא על כסף, על "פרנסה", ואינו שונה ממאבקו של כל אחד מאתנו להתקיים. כמעט.

מהי פרנסה הוגנת? מכירה של מוצר או שירות למישהו אחר שמוכן לשלם עבורם מרצונו החופשי כי הם מועילים לו, כאשר המחיר נקבע מרצונם המשותף של הצדדים. יש שמוכרים מוצר ללקוח בחנות, יש עסקאות בין אזרח לאזרח כמו דירה או רכב ורובנו מוכרים שירות למעסיק תמורת משכורת. מהו מאבק קיומי לא הוגן? כאשר אתה כופה בכוח על מישהו לשלם לך בניגוד לרצונו. כפיה כזאת מושגת רק בעזרת פוליטיקאים כי רק למדינה יש סמכות חוקית להפעיל כוח – אך סמכות חוקית אינה תמיד מוסרית. 

"הסופרים", שלא ברור בדיוק מיהם, מבקשים מהפוליטיקאים לכפות בכוח על המו"לים תשלום גבוה כשכר סופרים וכך, לייקר את הספרים לאזרחי ישראל. למה? כי "מגיע להם". בכך הם מצטרפים לקבוצות לחץ פוליטיות אחרות, ולא-מעטות, שמסרבות להתפרנס בהגינות מ"קונה מרצון למוכר מרצון" ודורשות מהממסד לכפות על אחרים לשלם להם מחיר שגבוה מהמחיר שהיה מושג בשוק חופשי ופתוח לתחרות. דרישה לא מוסרית.

סופר שאינו מרוצה מההסכם עם ההוצאה לאור – חופשי לבחון את מזלו עם מו"ל אחר – ואם אף אחד לא מציע לו יותר משני שקלים לספר – אז זה שכרו ההוגן. זה שווי יצירתו. אף אחד לא מכריח אותו לכתוב. כמו בכל ענף יש סופרים ויש סופרים. חדשים וותיקים, צעירים ומבוגרים, מוכשרים – מי יותר ומי פחות. יש גם ספרים שונים: ביניהם ספרי הדרכה, ספרי טיולים, מתכוני בישול, אלבומים. על מי יחול החוק? כמה עמודים ייחשבו כ"ספר"? תידרש הגדרה מהו "ספר ראוי", יצטרכו להגדיר גם "מיהו סופר". הצעד הבא, כמקובל בארצנו הבירוקרטית, הוא הקמת "רשם הסופרים" במשרד המשפטים – משהו כמו "רשם המתווכים" או "רשם הקבלנים". תונפק תעודת "סופר מורשה" תמורת אגרה שנתית – רק נושא תעודה יהיה זכאי להיכלל בהסדר מחיר המינימום לסופרים. ואז ייוולד מושג חדש "סופר חאפר" – אלה שיהיו מוכנים למכור את ספריהם תמורת סכום נמוך מהמקובל בגילדת הסופרים "המורשים", עבריינים חדשים... וגם פרנסה נוספת מובטחת לעורכי דין ולשופטים בענף המשפטי החדש – "דיני סופרים".

איך נקבע כיום שכר הסופרים? במו"מ חופשי בין הסופר לבין המוציא לאור. סופר צעיר ואולי לא מוכר שמביא כתב יד אל המו"ל, ייתכן שאינו מקבל כלל תמורה ואפילו נדרש להשתתף במימון הוצאתו לאור. אם הסופר מוכשר, וכמו בכל תחום – המוכשרים באמת הם מיעוט (לא כל שחקן טניס הוא שחר פאר) – רבים בציבור יעריכו את יצירתו ויבטאו זאת באמצעות שליפת הארנק. המוניטין והאיכות המצטברים מעניקים כוח מיקוח לסופר. בספר הבא, המו"ל כבר ישלם היטב, אחרת הסופר יבחר מו"ל אחר.

החוק המוצע יחייב תשלום מינימאלי לסופר, או הפרשת חלק קבוע מהפדיון. כלומר, להוצאת הספרים לא יהיה כדאי לעשות עסקים עם סופרים חדשים אלמונים, או עם סופרים בינוניים שאין ביטחון שספרם יימכר בכמות מספקת לכיסוי פדיון המינימום הכפוי של הסופר – וזו אולי תופעת הלוואי המזיקה ביותר של הצעת החוק. לכן, מן הראוי שיקרא: "החוק להגנת סופרים ותיקים ולא כה מוצלחים". הסופרים המוכשרים שספריהם נמכרים היטב – אינם זקוקים לחוק, הסופרים הרכים בצעדיהם הראשונים, כאמור, רק יינזקו מהחוק – חומות הכניסה לעולם הכתיבה יוגבהו. מי יצא נשכר? הבינוניים שיזכו להגנה מפני הצטרפות סופרים חדשים לענף. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 04:24
תגובות  
0 #1 איל 2010-02-07 00:00
בהמשך לדבריו של יעקב (3)
האירוניה היא שאותם סופרים ופוליטיקאים שתומכים בהשגת הטבות לסופרים באמצעות כפיה (חקיקה), רואים עצמם כאנשים נאורים, אבירי החופש והשיוויון.

איפה החופש, כשאונסים את הציבור (מוציאים לאור או רוכשי ספרים) לשלם מחיר גבוה יותר?

איפה השוויון, אם הסופרים זוכים להבטחת מחיר, אבל מו"לים, מהנדסים וסנדלרים לא?
ציטוט
0 #2 יעקב 2010-02-07 00:00
הדיקטאטורים הקטנים
מה שמושך תשומת לב זה הלך המחשבה הדיקטטורי-טוטאליטארי של הסופרים (אלה שתומכים בחוק). אנשי הרוח שלנו חושבים שכפייה היא דבר טוב, בייחוד אם הכפייה היא לטובתם ומגבירה את ההכנסה שלהם, על חשבון שאר האנשים.
כלל לא עולה בדעתם שלאנשים (כולל מולים) יש זכויות, ואין להנהיג משטר של כפייה כלפיהם.
אנשי רוח בעלי רוח טוטאליטארית.
ציטוט
0 #3 דודי 2010-02-07 00:00
לדביל
כינויך יאה לך.
למרות שאני אישית הייתי מוסיף את המילה "מושלם".
ציטוט
0 #4 דביל 2010-02-07 00:00
זה רק אני, או שאתה בעצם מנסה...
מנסה לומר ש"רשם סופרים" זה דבר לא טוב? לי אישית, 70 שקל הוא מחיר גבוה עבור ספר שאני יכול להוריד חינם באינטרנט, ועלות הדפסתו נמוכה יותר, וגם אם אני אקנה אחד ואקבל עוד 3, המשוואה לא תשתנה. אני לא מוציא יותר מ 20 שקל על ספר (או חמישה, אם יש בחנות מיותרים!) כך שאשמח מקיומם של סופרים חאפרים, ומו"לים חאפרים. השוק מוצא דרך לענות גם על הביקוש שלי. היום אני לא קונה ספרים בצומת ספרים, או סטימצקי, זה יקר לי.
למה זה יקר לדעתי? מיסים.
או במילים אחרות, הביקוש שלי לספרים אינו קשיח, אלא גמיש.

קיומם של סופרים מורשים ושוק חאפרים, זה מה שיאפשר לי לקרוא ספרים סוף סוף. למכור ספר (גם אם נכתב והודפס פירטית) זו לא עבריינות של ממש, בדיוק כמו שלהוריד סרט זו לא עבריינות של ממש. זה שסרט עולה 200 שקל, איפשר לאיומיול להתפתח, ובכך לענות על הביקוש שלי לסרטים.
אני תומך בחוק, מהסיבות שאמרתי, ואני לא אומר את זה בציניות או לא ברצינות.
ציטוט
0 #5 יעקב 2010-02-08 00:00
יש בעיה עם הסופרים
הם מה שנקרא "האינטלקטואלים" - הם האנשים החושבים והכותבים, והמשפיעים על אחרים בכתיבתם.
הם מושכים לכיוון טוטאליטארי - שהכול חקיק, הכול מותר לחקוק ולכפות על האנשים. הם לא מודעים בכלל למושג "זכויות הפרט". לדידם - על הקולקטיב (הממשלה) לכפות על הפרט את הכללים שהם (הסופרים) אוהבים.
ציטוט
0 #6 ארי 2010-02-08 00:00
הבעיה היא שבכלל הממשלה יכולה
לענות על צורכיהם. לשום פקיד או פוליטיקאי לא צריכה להיות הזכות להתערב בכוחות השוק חופשי, שם מוסר האמיתי נמצא.
אין שום בעיה שהסופרים, אניל א מאשים אותם.
הבעיה שאין אכיפה של חוקה שאוסרת על הפוליטיקאים לעשות זאת ושוללת מהם את הכוח הזה.
אחרי כן, אף אחד לא יבוא אליהם בדרישות.
ציטוט
0 #7 אליהו, חיפה 2010-02-14 00:00
האם הבנתם למה הסופרים מתלוננים?
כי נראה שממש לא.

סופר מתחיל לרוב לא יכול להוציא את ספרו בהוצאה גדולה - הוא יצטרך להוציא את ספרו בהוצאה פרטית על חשבונו, לשווק אותו בעצמו, ורק לאחר שהוכיח שהספר נמכר, ההוצאות יחתמו איתו חוזה.
אך לא על זה המאבק.

המאבק הוא על שיטת החישוב של התמלוגים של ברי המזל שכן מוציאים ספר בהוצאות הגדולות.

הסופר לא חייב להוציא ספר בהוצאה גדולה. הסיבה שהוא עושה זאת היא שלשווק ספר ללא תמיכה זה מעמסה אדירה.

הוצאות הספרים הגדולות קנו את רשתות הספרים הגדולות, שפשוט לא מוכרות ספרים של הוצאות קטנות

לכן - נוצר מונופול בו סופר חייב לשווק את ספריו דרך ההוצאות הגדולות.
הסופרים מעוניינים בהמשך המצב כפי שהיה שנים רבות - בהן למעט שבוע אחד בשנה - התמלוגים שהם מקבלים על ספר הם קבועים.

אך מה שקרה הוא שהוצאות הספרים מורידות את מחיר הספר לצרכי שיווק (כדי להחליש את החנויות הקטנות) - ומורידות גם את התמלוגים, שלפני כן היו קבועים.

במצב זה מאוד ברור למה הסופרים הקימו מחאה.
חבל רק שחברי כנסת מנסים לתפוס טרמפ על הסכסוך - כדי לסדר לחברים שלהם ג'ובים של "רגולטורים"
ציטוט
0 #8 בתיה אבן 2010-02-20 00:00
מס על ספרים - היטל למען השמאל
כמקובל בשוק החופשי, ברגע שמתערבים בכלכלה ומגביהים באמצעות החוק והפקידים את מחיר הרצפה למוצר, (או את שכר המינימוום למשל), מי שנפגע הם העסקים הקטנים - היצרנים "המתחילים" יצרני הסחורה שהביקוש לה טרם התייצב והתחזק.
-
עיקר הסופרים המבוקשים והנמכרים היטב בארצנו הם מהחונטה השמאלנית, גרוסמן, עוז, מאיר שלו, א.ב יהושע ואחרים . לדבר סיבות רבות שהעיקרית שבהם הוא היחס המפלה של התקשורת המעניקה פרסומת חינם ודחיפה מסחרית לספרים שנכתבו ע"י "הנאורים" בעלי ה"דעה הנכונה".

אך, כמו בהחבא, ניתן למצוא גם ספרים של אחרים, של בעלי דעה שונה במקצת, אלא שרובם נמכרים במחירים זולים "במבצעים". אכיפת החוק המוצע תביא לביטול הזכות של חנויות הספרים להמשיך ולמכור ספרים בזול - משמע את הספרים של מי שאינו מהברנז'ה. למעשה תותיר את רוב רובו של שוק הספרים וקוראים בארצנו למשיסת השמאל בלבד.

תנועת המלקחיים של השמאל: תקשורת וגל"צ, הפרקליטות ובג"צ, גולדסטון הקרן החד"שה, נעלין ומטה שליט להחזרת החמאס לפעילות מלאה, והצעות החוק לשלילת הפצתו של עיתון "ישראל היום" כמו גם "חוק הגבלת הסופרים" מסכנת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית חופשית, ויש לפעול נגד מגמה זו בכל מקום ונושא
ציטוט
הוסף תגובה