שלישי, 13 ספטמבר 2011 00:00

תנועת המחאה מציגה: איך נהיה כולנו לעניים

בואו ואספר לכם, חבריי למעמד הביניים, איך דפני ליף וחבריה יהפכו את כולנו לעניים בלי כסף לאוכל. הסתירות הקשות בין הדרישות הכלכליות של ראשי מחאת האוהלים לבין האינטרס האמיתי של מעמד הביניים.

300 אלף בתל אביב! 450 אלף בכל רחבי הארץ! הנה, הגענו לרגע שבו מעמד הביניים החנוק יצא למחות. על הבמה עולים הנואמים, דורשים עוד סוציאליזם, עוד מעורבות ממשלתית, עוד תקציבי רווחה, והקהל מריע, מבלי להבין שהוא זה שהולך לממן את כל הדרישות הללו מכספו.

"טיפש", הם אמרו לי, כשניסיתי לשכנע אותם שלא ללכת להפגנה. "זו ההזדמנות שלנו להראות לממשלה שנגמרה לנו הסבלנות, ואנחנו לא מוכנים להמשיך בצורה הזו". אין פלא שזה המצב. הטלוויזיה והעיתונים מלאים בסיסמאות שהופכות את המאבק הזה לכמעט רומנטי – "הציבור אומר די", "לוקחים את העניינים לידיים", "מחזירים את המדינה לעם", ממש כאילו אהובת ליבנו, מדינת הרווחה, נלקחה מאיתנו, ואנחנו הולכים כדי להחזיר אותה אלינו.

התקשורת מנצלת כל רגע פנוי כדי לשווק את המחאה, ולסנן באופן כמעט הרמטי כל מי שמעז לחלוק על דבר מה. כל מי שרק מרמז לכך שהמחאה הזו אינה תורה מסיני, מתקבל בבוז ומסווג כ"אויב הציבור". אין פלא שהציבור הולך כעדר עיוור, ללא מעצורים, ולא טורח לעצור לרגע כדי לעבור על העובדות. ממשיך מבלי להבין, שהמחאה הזו תרע עוד יותר את מצבו הכלכלי של מעמד הביניים.

אולי דווקא פה, בין שורות אלה, תצמח ההבנה שדרישות "מחאת האוהלים" והאינטרס של מעמד הביניים הפוכים לחלוטין.

יוקר המחיה – למה יקר?

נתחיל מהבסיס. מדוע רוצה מעמד הביניים למחות? בגלל יוקר המחיה. וכדי לפשט את המונח, נסביר שיוקר מחיה משמעותו שמחירי המוצרים כאן גבוהים מאוד יחסית להכנסה. אף אחד לא היה מתלונן שמחיר הקוטג' הוא 7.5 שקל אם השכר החציוני במשק היה 17 אלף שקל, במקום פחות ממחצית מזה כיום.

יוקר המחיה של מעמד הביניים מורגש אצל כולנו, ומתבטא בכך שגם משפחה עם שני ילדים בלבד, שבה שני בני הזוג עובדים במשרות מכובדות, מצליחה רק בקושי לגמור את החודש, שלא לדבר על לחסוך. אין ספק שהמשמעויות וההשלכות של מצב זה הן שליליות ואף הרסניות.

בילדותנו, ההורים שלנו לימדו אותנו שאנחנו צריכים להתאמץ בבית הספר, להשקיע בלימודים, לרכוש מקצוע מכובד ולעבוד בעבודה מסודרת, וכך נוכל ליהנות מרווחה כלכלית. לפתע, המציאות השתנתה: מה קורה כאן היום? למדנו, השקענו ועבדנו – ורובנו רחוקים מאוד מחיי רווחה, גם אם המקצוע שלנו מבוקש והשכר שלנו נמצא בעשירונים העליונים (7-9).

אז איך הגענו לכאן? למה "יוקר המחיה" כאן כל כך גבוה? למה ליטר דלק כאן עולה יותר מ-7 שקלים בעוד שבמדינות אחרות הוא כחצי מזה? למה הונדה סיוויק חדשה, שמחירה בארה"ב פחות מ-16 אלף דולר (שהם קצת פחות מ-60 אלף שקל) נמכרת כאן במחיר כפול?

האשם העיקרי – נטל המס

הסיבה היא, קודם כל, מיסוי. אז מה נטל המס האמיתי כאן בארץ? סך הכנסות היחידים בישראל, עמד בשנת 2007 על 397 מיליארד שקל. הכנסות המדינה והרשויות המקומיות ממסים באותה שנה עמדו על 216 מיליארד שקל (לאחר ניכוי מס חברות). חשבון פשוט מעמיד את נטל המס על 54.5%. משמעות הדבר היא שעל כל שקל שאנחנו מרוויחים, אנחנו משלמים למדינה כמעט 55 אגורות. יותר ממחצית ההכנסה שלנו, אותה הרווחנו בעבודה מאומצת, נלקחת מאיתנו.

שיטות הגביה של המדינה מאוד יצירתיות. המס הגלוי הוא המס אותו אנו רואים בתלוש השכר שלנו:

מס הכנסה,
ביטוח לאומי, 
ביטוח בריאות.

אבל לצד מיסים גלויים אלה, יש עוד המון מיסים נסתרים אותם אנחנו פוגשים ביומיום:


מע"מ.
מס דלק (בלו).
מס על מכוניות מיובאות.
מס רווחי הון.
מס רכישה.
מס שבח.
והמס הנורא מכולם – מס אינפלציה.


ניתן לראות בקלות כיצד המסים הללו תורמים כדי לכווץ את רמת החיים שלנו משני הכיוונים: המסים הגלויים (הישירים) מקטינים את ההכנסה שלנו. המסים הנסתרים מעלים את המחירים של כל המוצרים במשק, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מרוויחים פחות, משלמים יותר ובקושי גומרים את החודש.

לאן הולך כל הכסף הזה שהמדינה לוקחת מאיתנו? נסתכל על תקציב המדינה לשנת 2012, המסתכם ב-366 מיליארד שקל (מיליארד ביום...), ועיקריו:

1193

את כל ההוצאות הללו מממן, כמובן, משלם המסים. וכמה מזה מוקצה למדיניות רווחה? רק מהסעיפים הללו, מדובר ב-125 מיליארד. אם נוסיף למספר זה את תשלומי החובות (שגם הם נועדו לממן את ההוצאות הממשלתיות), נגיע ל-215 מיליארד. כלומר, 60% מהתקציב, 60% מהמיסים שלנו, מופנים לטובת מדיניות רווחה.

מה לעזעזל קורה פה? האם ההמון, המריע לקריאות "מדינת רווחה סוציאליסטית" בעצם מפספס את העובדה שהסיבה ליוקר המחיה היא בכלל המדיניות הסוציאליסטית המופקרת שכבר קיימת - ושהוא נאלץ לממן?

מדיניות סוציאליסטית מופקרת

לפני שתתקוממו על הכינוי "מופקרת", קראו היטב עד סוף הכתבה. כשתסיימו, קביעה זו תיראה טבעית לחלוטין בעיניכם.
כדי לכנות את ההתנהלות כמופקרת, לא מספיק לצעוק ולנפנף בידיים. הרי לגיטימי לשלם הרבה, בתנאי שמקבלים תמורה ראויה. מכאן, כדי להבין עד כמה המדיניות היא מופקרת (בשונה מנרחבת), יש לבחון את השאלה - "אז מה קיבלנו בתמורה?"

כדוגמא, ניקח את תחום החינוך. בשנת 2004, ההוצאה הלאומית על תחום החינוך בישראל הסתכמה ב-48 מיליארד שקל, שהיוו 9.1% מההכנסה הלאומית הגולמית. ומה קורה במדינות אחרות? הנה קצת נתונים:

גרמניה              5.3% 
בריטניה             6.1% 
ארה"ב              7.5% 
יפן                   4.8% 
ספרד               4.7% 
צרפת               6.3% 
קוריאה             7.5% 
ממוצע OECD כ-6.3%

מהנתונים עולה בבירור, שההשקעה הממשלתית בתחום החינוך בישראל עולה משמעותית על המדינות האחרות. והתוצאות? ישראל ממוקמת במקום ה-24 מתוך 49, מבחינת החינוך. בין המדינות שעוברות את ישראל נמנות קוריאה, סינגפור, הונג-קונג, יפן, הונגריה, בריטניה, רוסיה, ארצות הברית, איטליה, מלזיה, קפריסין ועוד. בסיכום, אנחנו מבזבזים יותר מהמתחרים, וכמעט פי 1.5 מהממוצע.

נעבור לתחום הבריאות, גם פה אין חדשות מעודדות. התקציב מבשר לנו על הוצאה של 20 מיליארד שקל. אם נחלק את הסכום במספר המועסקים בישראל (2.88 מיליון), נקבל 7,000 שקל בשנה, או 580 שקל בחודש. התמורה, כפי שבטח יודע כל מי שנזקק לשירותי רפואה, אינה איכותית במיוחד.

ולמה היא אינה איכותית במיוחד? אחוז ההוצאה הציבורית מתוך כלל ההוצאה על בריאות בישראל הינה 66.5%. כלומר, אם ניקח את סך הכסף של צריכת שירותי הרפואה במדינה, כ-66.5% ממומן על ידי המדינה (כלומר, על חשבון משלם המסים), והשאר באמצעות רכישת שירותי בריאות באופן פרטי.

המספר המדובר, 66.5%, נמצא הרבה מתחת למדינות סקנדינביה (80-90%), מדינות מערב אירופה (צרפת, איטליה, גרמניה, בלגיה: 70-80%), מתחת לממוצע (71%) ולחציון (73.4%) של מדינות ה-OECD.

למה המספר הזה משמעותי? הוא מדגים את העובדה שהשירות הציבורי ה"חינמי" אינו מספיק טוב. לא מספיק טוב, כיוון שהאזרחים לא מסתפקים ברפואה הציבורית, אלא נאלצים לשלם בנוסף לכך עוד כספים רבים כדי לזכות בטיפול רפואי משביע רצון.

מי נמצאת מתחתינו [באילו מדינות ההשקעה הציבורית לבריאות נמוכה מאשר אצלנו] אתם שואלים? יוון פושטת הרגל, שוויץ (55%) ואחרונה חביבה - ארה"ב (44%). ומה משעשע כאן? ארה"ב היא המדינה שבה ההוצאה על בריאות מתוך התמ"ג היא הגבוהה בעולם, ובפער עצום מכל השאר (15% מהתמ"ג), כשהבאה אחריה היא גרמניה עם 10.5% ושוויץ עם 10.2%. משעשע, כי נראה שככל שההוצאה הציבורית על בריאות עולה (כאחוז מהתל"ג), איכות השירות דווקא יורדת והאזרח נאלץ לבצע "השלמות" מכיסו הפרטי.

מה מציעים מנהיגי המחאה? להעמיק את המדיניות הסוציאליסטית המופקרת הזו, מתוך אשליה שאם ניתן למדינה לנהל עוד יותר כסף, היא תדע להתנהל בצורה חכמה יותר ותלמד, לפתע, לספק שירות איכותי יותר.

האם מתן אלכוהול לשיכור יעזור להפוך אותו לפיכח?

איפה פה ההיגיון? הרי טיעון כזה דומה לטיעון לפיו מתן אלכוהול לשיכור יעזור להפוך אותו לפיכח. המדינה נכשלה בניהול השירותים הציבוריים הללו, עשקה את האזרחים בתשלומי מיסים, סיפקה תמורה עלובה, ואנחנו צריכים לתת לה עוד כסף?

לנזק של חוסר היעילות, צריך להוסיף את חוסר הצדק שהמדינה גורמת כשהיא מהווה מונופול בתחום הבריאות והחינוך. מורים, אשר בוחרים לעבוד במערכת החינוך הציבורית, אינם מקבלים את השכר הראוי עבור תרומתם ולא מתוגמלים על הישגיהם. אינני בא לטעון ששכר המורים נמוך לעומת השכר "הראוי", אלא שאין שוק חופשי שיידע להעריך מהו השווי האמיתי של מורה איכותי, ושל מורה קצת פחות איכותי. המדינה, כמונופול, יכולה להוריד את שכר המורים ללא הגבלה כמעט, כי אין לה כמעט שום תחרות בתחום העסקת מורים.

אז מה רוצים מנהיגי המחאה? להעמיק את שירותי הרווחה. מצד אחד, משמעות הדבר היא עוד כספים לשירותי המונופול שמציעה המדינה בתחומים כמו החינוך והבריאות, בהם היא נכשלת במתן תמורה ראויה, וכמובן שזה אומר עוד תקציבים ל"תשלומי העברה" שיגיעו למובטלים, מקבלי קיצבאות, משפחות ברוכות ילדים, בחורי ישיבה, אברכים ועוד ועוד ועוד.

מה המשותף לכל תשלומי ההעברה הללו? מדובר בכסף שלא זו בלבד שלא יגיע לידיים של מעמד הביניים, אלא, בנוסף לכך,יגביר את המוטיבציה של הקבוצות הללו לחיות על חשבון משלם המסים במקום לצאת ולפרנס את עצמן. בשביל מה לצאת לעבוד? לא רק שיש "פראיירים" אשר מוכנים לממן אותי, המדינה אפילו דואגת לגבות בשבילי את הכספים ולהביא לי אותם על מגש.

התוצאה? כדי לממן את כל התקציבים הללו, נטל המס יגדל, בעוד שהתמורה תישאר בעינה. משמעות הדבר היא עוד ועוד נטל על אותו מעמד ביניים, שבא להפגין. המדינה עושקת את הציבור בתשלומי מיסים, והמפגינים רוצים לתת לה לעשוק אותם עוד יותר. גילינו שהחתול אכל לנו את השמנת, ואנחנו מחליטים לתת לו לשמור על כמות כפולה. מזוכיזם כלכלי טהור. במקום להפגין למען הורדת מיסים וצמצום ההפקרות, הציבור עושה בדיוק להיפך.

"שהעשירים ישלמו"

מנהיגי המחאה ודאי ינסו לטעון בשלב זה: "מה פתאום שנטל המס יעלה – שהעשירים ישלמו". נתחיל דווקא מהטיעון הכלכלי: גם אם נטיל על המאיון העליון 100% מס (כלומר כל הכסף שהם מרוויחים, החל מהשקל הראשון, הולך למדינה), נוכל לקבל תוספת בת 23 מיליארד שקל לתקציב. מכאן, שגם עם גזירה מופרכת שכזו, התוספת לא תוכל לממן אפילו שליש מסך הדרישות של מנהיגי המחאה, על אחת כמה וכמה במקרה של הגדלת "מס המאיון" בצורה "שפויה".

למה רק מאיון עליון ולא עשירון עליון, או שני העשירונים העליונים? כי נטל המס הפך את העשירונים הללו לאנשי מעמד הביניים, הם רחוקים מאוד מלהיות עשירים. רף הכניסה לעשירון העליון הוא שכר של 27 אלף ש"ח ברוטו למשק בית, ממנו נשאר נטו של פחות מ-20 אלף שקל. האם אלה האנשים "העשירים" מהם נוכל לחלוב עוד מסים? ודאי שלא. למעשה, נטל המס כיום הופך גם אותם לאנשי מעמד הביניים, המתקשים לחסוך וסובלים מיוקר המחיה.

פרט לטיעון הכלכלי של "העשירים ישלמו", קיים גם הטיעון המוסרי: מדוע יש להעניש את העשירים על שלמדו, התמידו, הצטיינו, וכיום מקבלים שכר יפה על השקעתם? במה חטאו? האם השיגו את הונם במרמה? מדוע יש לקחת מהם עוד? איזו מוטיבציה תהיה לצעירים ללמוד, להשקיע, ולהגדיל את פרודוקטיביות שלהם, אם הם יודעים שממילא המדינה תיקח את כל כספם?

בסדר, לא עשירון עליון. "נגדיל את מס החברות". עוד פיתרון שיעביר כבדרך קסם כסף לקופת המדינה. אז לאן באמת תוביל העלאת המס? חלק מהחברות הבינלאומיות היושבות בישראל, יעדיפו להעביר את המרכזים שלהן למדינות אחרות בהן נטל המס נמוך יותר. החברות היצרניות - אסם, תנובה, עלית ואחרות - יגלגלו את העלות לצרכן, בדיוק כמו בהעלאת מע"מ.

בסיכומו של דבר, כל הוצאה של חברה יצרנית, בין אם מדובר בהוצאה על חומרי גלם, שכר או מס, מגולמת במחיר לצרכן. כשמחיר פולי הקפה עולה בשווקים הבינלאומיים, יצרני הקפה נאלצים לייקר את המוצר הסופי ללקוח, כדי לעמוד ביעדי הרווחיות שלהם. באותה מידה, ברגע שחברה יצרנית תספוג פגיעה ברווח הנקי שלה עקב הגדלת נטל מס החברות, היא תעלה בסופו של דבר את המחיר לצרכן בהתאמה, גם אם לתקופה קצרה תסכים לספוג את ההפרש.

אם כך, לאיזו תוצאה ההחלטה המבריקה הזו תוביל? המוצרים שוב יתייקרו, דבר אשר יעלה את יוקר המחיה. בעקבות נטישת החברות, הביקוש לעובדים יירד, והדבר יגרור אחוזי אבטלה גבוהים יותר וכמובן שכר נמוך יותר (שכן עודף היצע עובדים יוריד את מחירם). כלומר, גם מכאן לא תבוא הישועה.

"שינוי סדר העדיפויות"

את כל העובדות הללו כמובן שלא תשמעו ממנהיגי המחאה. חלקם בטוחים שברשות הממשלה ישנו מחבוא נסתר של כסף, אותו היא שומרת לעצמה ומסרבת לחלוק עם הציבור. חלקם יטענו ש"אנחנו לא כלכלנים, אז שהמומחים יפתרו את הבעיה", מה שמיידית מאפשר להם להציב דרישות חסרות שחר מבלי לעמוד בפני ביקורת כלשהי. ויתר המוחים ימשיכו לדרוש מ"הנבלות העשירים האלה" להמשיך ולממן אותם עוד ועוד.

יש רעיון חצוף למימון התוכניות הללו - "נפסיק לממן תלמידי ישיבה". זה כבר סוציאליזם חזירי. לממן מכספי משלם המסים חינוך חינם מגיל 3 חודשים? בוודאי. לממן לימודים על תיכוניים? ברור. לממן לימודים של בחורי ישיבה? ממש לא.

זו בדיוק היא החזירות והצביעות של המאבק הזה: כשהמוחים דורשים שמשלם המסים יממן את המוצרים והשירותים אותם הם צפויים לצרוך, אבל בשום פנים ואופן לא יממן שירותים ציבוריים אחרים שאינם רלוונטיים עבורם.

חזירות היא הרצון שמשלם המסים יממן את ההוצאות האישיות של המוחים, כי בעיניהם, השירות הניתן במגזר הפרטי יקר מדי. חוק חינוך חובה מגיל 3 חודשים יעלה למשלם המסים 25 מיליארד שקל בשנה. אם נחשב מה הסכום לכל מועסק, מדובר ב-8,700 שקל בשנה, או יותר מ-700 שקל בחודש.

אין למנהיגי המחאה שום בעיה מוסרית שהציבור יממן להם את הוצאות גידול הילדים, בעוד שהם מזדעקים ונעמדים על הרגליים האחוריות כשהם צריכים לממן את לימודיהם של תלמידי הישיבה. למזלנו, לפחות את העלות של המטרנה הם אינם מבקשים להטיל על משלם המסים, לפחות עד להודעה חדשה.

גם הטיעון שמחירי הגנים גבוהים מאוד כאמתלה למימונם על ידי משלם המסים - הוא טיעון מופרך. הגנים לא עולים 3,000 שקל בחודש כיוון שהטייקונית "שולה" פתחה 1,000 גנים, ובוודאי שלא בגלל היעדר תחרות או תיאום מחירים. גן עולה 3,000 שקל כי ההורים רוצים גננת על כל 3 ילדים ולא בגלל שום סיבה אחרת. כמובן שלא חסרים גנים פחות "איכותיים" שעולים גם חצי מזה, אך האמהות מעדיפות לבוא בתלונות לכולם חוץ מלדרישות שלהן עצמן.

זו, למעשה, אחת הבעיות הגדולות של מדיניות סוציאליסטית: כולם רוצים שהכסף יגיע "למקומות הנכונים", כשהבעיה היא שלכל אחד יש מקום נכון משלו, ובכל חלוקה שהיא, רוב הציבור מרגיש שכספו מגיע לידיים הלא נכונות. רק מצב בו המדינה מפסיקה לנהל את הכסף הציבורי הזה יכול להביא לצדק אמיתי, שבו אף אחד לא ירגיש מקופח.

סולידאריות אמיתית

אז מה? נפסיק לדאוג לחברינו? נפסיק לסייע לנזקקים? אדם לאדם זאב? ברור שלא. אין שום ויכוח בנוגע לצורך של החברה לדאוג לחבריה. הכשל מתחיל כשמעבירים את האחריות הזו מהחברה למדינה, אשר עושה את זה בצורה לא יעילה, לא שוויונית ולא הוגנת.

הפתרון הוא לאפשר לאזרחים לתרום ולסייע לאחרים באמצעות עמותות, כאשר כל אזרח בוחר כמה ולאן לתרום. לדוגמא, אם הציבור אכן מעוניין לסבסד לימודים אקדמאיים, נאפשר לציבור לתרום את כספו לטובת מלגות לימודים. יתרמו? יופי. לא יתרמו? זה יוכיח, מעבר לכל ספק, שהציבור לא באמת רוצה לממן ולסבסד מטרה זו.

כמובן, שגם מצב בו לא ייתרמו מלגות לימודים אינו גוזר היעלמות ההשכלה הגבוהה, כאשר זו האחרונה, תיאלץ להתאים את עצמה הן בהיבט המחיר אותו מוכן לשלם האזרח, והן בהיבט השירות אותו הוא מצפה לקבל בתמורה לכספו.

אין כאן לא קסמים וגם לא שפנים מתחת לשרוול, כך שמי שיצטרך לממן את הדרישות הללו הוא ציבור משלם המסים, שעודנו היה ויהיה למעשה מעמד הביניים.

פריצת מסגרת התקציב – משחק פירמידה

בעצם, שכחנו עוד אופציה "מבריקה" – פריצת מסגרת התקציב. זה כמובן רעיון מטופש מאין כמותו: מדינת ישראל תצטרך ללוות עוד ועוד כסף כדי לממן את ההפרש שבין ההכנסות שלה ממיסים לבין ההוצאות המופקרות הללו. זה אולי יכול לעבוד במשך שנה או שנתיים, אבל די מהר יבינו המלווים הפוטנציאליים, שכיוון שישנו גירעון שוטף בתקציב והחוב ממשיך לצמוח, מדינת ישראל איננה מסוגלת להחזיר את החובות הללו - ויסגרו את הברז.

ומה אז? או שהמדינה תיאלץ להכריז על פשיטת רגל כללית, שתביא התפרצות של אבטלה, ממש כמו בכלכלה המשגשגת של יוון, או שהממשלה תדפיס כסף כדי להחזיר את החובות שלה, מה שיביא היפר-אינפלציה שבה מעמד הביניים ש"בקושי גומר את החודש" יהפוך למעמד העניים שאין לו כסף לקנות אוכל.

לשם בדיוק מובילים אותנו המוחים הללו, ואין זה מקרה שמיד אחרי הכרזתו של פרופ' טכטנברג על הצורך לשמור על תקציב מאוזן, קראה לו הגברת ליף להתפטר. אפילו היא מבינה שאין שום דרך לממן את כל הדרישות הללו, אלא על ידי הפקרות תקציבית שתביא בהכרח לקריסה כלכלית, ואף אומרת זאת בגלוי: "שמירה על מסגרת התקציב תוביל לכך שהסכומים יהיו קטנים וחד-פעמיים, ללא השלכה לשנים הבאות. תחושתנו שהוועדה הזו היא טלאי שנועד למוסס המחאה".

הרחבת התקציב היא משחק פירמידה בחסות המדינה. בשנתיים הראשונות כולם מרוויחים, אבל כל מה שבא אחר-כך מוחק את כל הרווחים והרבה יותר מכך.

סוציאליזם = עוני ושחיתות לכולם

מדיניות סוציאליסטית פירושה עוני, שבו אמנם כולם יותר שווים - אך גם עניים. מדינה סוציאליסטית פירושה שחיתות, בזבוז כסף ציבורי ועלייה של "טייקונים". כשהמדינה מתערבת בכלכלה, היא כבר יודעת לסדר למקורבים לה נתח גדול מהצלחת, וככל שהצלחת מתרחבת, כך יש מקום ליותר שחיתות ויותר טייקונים, אשר מסתמכים על קרבתם לאנשי השלטון בכדי לחזק את שלטונם האוליגרכי בשוק.

נכון, היו מדיניות סוציאל-דמוקרטיות מוצלחות, אבל המדיניות הללו הצליחו להחזיק מעמד כשאחוז הנזקקים היה קטן מאוד, והציבור באמת נעזר בקצבאות ובכסף הציבורי רק כמוצא אחרון, בדיוק כמו שקבצן יוצא לבקש כסף רק מחוסר ברירה. כשהמובטלים נמנעים מלבקש דמי אבטלה ומוכנים לעבוד בכל עבודה, כפי שהיה מקובל לפני בדור של הורינו וסבינו, לפני שפונים בבקשה לקבל כסף ציבורי - מדיניות רווחה יכולה להצליח. בתנאים הללו, ניתן גם להעניק דמי אבטלה ללא מגבלת זמן, כיוון שאין חשש שהציבור ינצל את הדבר לרעה.

בישראל, כפי שעולה מנתוני 2003, אחוז כוח העבודה (בקרב גילאי 15-64) הינו 55%, שהוא מספר נמוך בהשוואה לכל מדינה: מדינות סקנדינביה עם מעל 75%, ארה"ב עם 73%, גרמניה עם 66%, אנגליה עם 72%, צרפת עם 62%, וממוצע OECD העומד על 65.3%.

הנתונים הללו מדגימים את הנקודה הרלוונטית: כאשר אחוז המועסקים גבוה, מעטים נזקקים לשירותי רווחה, והציבור יכול לממנם באמצעות נטל מס סביר. במדינת ישראל, בה אחוז הלא מועסקים כל כך גבוה, הדבר בלתי אפשרי לחלוטין, וברור שככל שנגדיל את תשלומי הרווחה, המוטיבציה של אותם מובטלים לצאת ולעבוד רק תרד.

החלופה השפויה

אחרי שהבהרנו עד כמה העמקת מדיניות הרווחה הסוציאליסטית עומדת בניגוד מוחלט למטרותיהם של אנשי "מעמד הביניים", נראה כי יש אלטרנטיבה. נזכיר שוב את נתוני התקציב: אם נתחום את סמכויות המדינה לעסוק בממשל, משטרה, צבא ותשתיות בלבד, נגיע לתקציב של פחות מ-120 מיליארד שקל, שהם פחות משליש מהתקציב המתוכנן.

מה זה אומר? שניתן יהיה להוריד את נטל המס פי שלושה. המע"מ יירד ל5.5%, המדרגה המקסימלית של מס הכנסה תרד לכ-12%, ליטר דלק יוזל ב-2.5 שקלים, מחיר מכונית חדשה יירד ב-40 אלף שקל ועוד ועוד ועוד.

מנטל מס כללי של 55%, נרד לנטל מס של פחות מ-20%. משק בית המרוויח 15 אלף שקל בחודש, יגלה פתאום שהתפנו לו עוד 5,200 שקל. מה יוכל לעשות עם הכסף הזה? לרכוש לעצמו ביטוח בריאות איכותי, לרכוש לילדיו חינוך ראוי ולהשתמש ביתרה כדי לחסוך או לתרום לנזקקים להם הוא, אישית, היה רוצה לסייע.

אני סבור הדרישה לשוויון היא חוסר צדק משווע. מדוע שאדם שהשקיע בבית הספר, למד, הצטיין, והתמיד במקצוע שלו צריך לחיות באותה רמת חיים כמו חברו שהזניח את הלימודים, והעדיף ללכת לבלות? צדק הוא כשאדם מתוגמל על עבודתו והשקעתו וליהנות מפירות הצלחתו. שוויון צריך להיות רק בעיני החוק.

ואם נחזור רגע למפגינים, בעיני, ויותר מהכול, תמצית האירוניה מתכנסת לנאום של ויקי כנפו, כשברקע אנשי "מעמד הביניים" מריעים. אותם אנשי מעמד הביניים, אשר רוצים למחות על יוקר המחיה ונטל המס, שבסופו של דבר מממן את ויקי כנפו וחברותיה. אבסורד 2011.

ארקדי

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב שלישי, 02 ינואר 2018 05:59
תגובות  
0 #1 אריה פרלמן 2011-09-13 00:00
דברים כדרבנות.
ציטוט
0 #2 יולי ארווינג 2011-09-13 00:00
מאמר מצויין
תמציתי ומדוייק.
אך נראה שהכל לשוא - רעיונות פשוטים שמשום מה כל כך קשה לשכנע בהם ציבור רחב. כנראה שאפילו בלתי אפשרי.
ציטוט
0 #3 יעקב 2011-09-13 00:00
מחאת מגהצי הויזות
מי שלא יכול לגמור את החודש הוא מי שלא שולט על הדחפים שלו וחולה במחלת מגהצי הוויזות. זוהי התמכרות כמו אלכוהול וסמים.
אדם נורמלי מצליח לא להוציא יותר מאשר יש לו, אם כי זה די קשה ודורש ריסון עצמי.
מי שמכור לגיהוץ כרטיסי אשראי לא יגמור את החודש אף פעם, לא חשוב מה הכנסתו, ובכמה המדינה מסבסדת אותו.
פת, ואחרים כמובן צודקים. זו מחאה פוליטית-אדיולוגית במסווה חברתי, כדי להחליף שלטון בדרכים כוחניות.
השמאל תמיד התייחס בנוסטלגיה ורומנטיות למהפכות אלימות.
ציטוט
0 #4 אשר פט 2011-09-13 00:00
בחוטי המחאה הזאת מושכים אנטי-ציונים
בד''כ איני מאמין לטאוריות קונספירציה. אבל ה-"המחאה" הזאת הינה אחת מההונאות הגדולות ביותר של ציבור, והוכחה לטימטום הציבור. כן, אינני חושש לומר זאת, טימטום הציבור שאינו רואה שהוא מנוצל ע''י השמאל הרדיקלי שמונהג ע''י אנשים עמידים שמחאת השמנת הזאת מעניינת אותם ככליפת השום וכוונתם היא להוריד את ביבי כדי לעלות לשילטון ולקרב את הסוף של המפעל הציוני. מי שחושב שאני ממציא או תחת השפעת סמים, מוזמן לראות מאמר נהדר של קלמן ליבסקינד -
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2804

אשר פט
ציטוט
0 #5 אשר פט 2011-09-13 00:00
ארקדי נופל בפח הפופוליזם
ארקדי, כל מי שמדבר על "לא ליגמור את החודש", נופל בפח הפופוליזם

מתי "גמרו את החודש" בארצ (ובחו"ל)? כזכור, השיר הקלאסי של אריק לביא (ז"ל) - "לא גומר ת'חודש", נכתב לא ב-2010 אלא ב שנות ה-70

אשר פט
ציטוט
0 #6 יעקב 2011-09-13 00:00
מחאה פוליטית
בארץ ישנה בעיה של אי יישום מלא של השיטה הקאפיטליסטית של שוק חופשי. יש מכסים גבוהים, איסור ייבוא מתחרה בתחומים רבים (למשל חקלאות), ומונופולים בחסות ממשלתית (חשמל, נמלים, בנקים).
זהו כשל של רגולציה ומעורבות יתר הממשלתית.

אבל תנועת המחאה היא סוציאליסטית-קומוניסטית באופייה, ובאידיולוגיה של דובריה.
הם מצביעים על אותם כשלים וטוענים שהם כשלים של השיטה הקאפיטליסטית, והם דורשים יותר קומוניזם כמו: דיור ציבורי, מטפלת חינם על חשבון המדינה, עצירת ההפרטת (איזה הפרטות??).

כול תנועת המחאה היא תנועה-פוליטית אידיולוגית להחלפת השלטון. אין לה ולא כלום עם מצוקות אמיתיות. למוחים אין שום מצוקה.
ציטוט
0 #7 הלוחש לעובדות 2011-09-13 00:00
למגיב מס' 1
למה המחירים יתייקרו ויפגעו בו? כי בשוק תחרותי המחירים נוטים לעלות? הרי אותו עשירון תחתון משלם כיום מחירים יקרים יותר על מוצרי יסוד, דווקא משום אותה "הסדרה".
זה מה שאני מתקשה להבין אצל מגיבים כמוך - ההסדרה נכשלה = כנראה שלא הייתה מספיק הסדרה.
מעולם זה לא ההסדרה נכשלה = כנראה שהסדרה לא עובדת היטב כמו שוק נטול חסמים.
לא מבין את זה.
ציטוט
0 #8 אראל 2011-09-13 00:00
מי ירוויח
"משק בית המרוויח 15 אלף שקל בחודש, יגלה פתאום שהתפנו לו עוד 5,200 שקל"

יפה מאד. אבל מצד שני, למי שמרוויח שכר מינימום, לא יתפנה שום דבר - למעשה השכר שלו כנראה יקטן, כי לא יהיה חוק שכר מינימום.

בנוסף לכך, יוקר המחיה שלו יעלה - לא יהיה פיקוח על מוצרי יסוד, לא יהיה פיקוח על מחירי תחבורה ציבורית; והירידה במע"מ כנראה תעזור בעיקר לבעלי העסקים.
ציטוט
0 #9 אשר 2011-09-14 00:00
מאמר מצוין
חסכת לי הרבה ויכוחים, אני פשוט שולח לינק לכל חברי ששמחים על המחאה. הותשתי מהויכוחים, זה פתרון טוב. תודה
ציטוט
0 #10 אאא 2011-09-15 00:00
וכמו כן
אילו עוד צימוקים לא נכללים בתקציב.הרי האמריקאים לא המציאו את התרגיל הזה
ציטוט
0 #11 אאא 2011-09-15 00:00
האם ניתן לראות
באיזשהו מקום ממה מורכב סעיף "החזר חובות" ?
אילו חובות ? למי ? ובגין מה ?
ציטוט
0 #12 אברהם רוזנבלום 2011-09-15 00:00
בענין ביטוח הבריאות
ככלל אני מסכים עם תוכן המאמר אך בנוגע לביטוח יש היגיון מבחינה כלכלית לחייב את כולם לרכוש ביטוח בריאות, נניח שאין חובה - אלו שיקנו את הביטוח יהיו בראש ובראשונה אלו שיודעים שהם יזדקקו לו ולכן המחיר יעלה כמובן מה שימנע מאילו שרוצים לקנות כדי להימנע מסיכון לקנות במחיר שמשקף את הסיכוי הסטטיסטי שיזדקקו לשירות, בנוסף לא לכולם יש את שיקול הדעת לרכוש ביטוח ולכן כשיפגעו הם יפלו למעמסה על כתפי הציבור שכמובן לא ייתן להם לגסוס.
כמובן שיש לפתוח את שוק הביטוח לתחרות אמיתית, ולהעמיד את החיוב לרכוש ביטוח על רמה סבירה של שירותים ולא מעבר לכך, ברגע שיהיה תחרות אמיתית בשוק הביטוח כולנו נרוויח ובמיוחד העניים שיהנו מאפליית מחירים כך שהעשירים יספסדו את העניים שלא בכפייה אלא ברציונל עסקי.
כמובן שהדברים שכתבתי אינם עולים בקנה אחד עם העמדה המוסרית של הליברטיאנים או ה"אובייקטיביזם" אלא פשוט בראייה רציונלית קפיטליסטית.
ציטוט
0 #13 Hעקב 2011-09-16 00:00
לאליהו - האם יקטינו מיסים ?
ההכנסות ממיסים תלויות בהיקף הפעילות הכלכלית. כאשר בא משבר, ההכנסות קטנות וההוצאות הסוציאליות עולות, והגרעון עולה.

ההנחה או הניחוש שלך שאנו במסלול יציב להחזר מהיר של החוב הלאומי, ולהגעה ל 60% חוב במקום 80-90% היום אינה מבוססת. אל תהיה מודאג, זה לא יקרה.
חוץ מזה - מי אמר ש 60% חוב, ביחס לתל"ג זה טוב? אפשר להקטין עוד...
ציטוט
0 #14 אליהו, חיפה 2011-09-16 00:00
יש פירוט באתר "התקציב הפתוח"
http://budget.msh.gov.il/#00,2010,0,1,1,1,0,0,0,0,0,0

את הצימוקים לא ניתן לראות, הם אמורים להיות ממומנים מהרזרווה התקציבית(כלליות, וכאלו שמוקצות לסעיפים) שכן מופיעה, אבל לא מכילה פירוט.

אך יש תופעה אחרת - האוצר דורש שהתקציב יחולק מראש לפרוייקטים וחוקים לפי תכנון סביר, אבל חלק מהפרוייקטים מבוטלים או נדחים - והכסף חוזר לאוצר.
לכן התקציב בפועל נמוך מהתקציב המתוכנן.
התקציב מתוכנן עם גירעון קל, אבל בפועל אין גירעון - אלא להפך - עודף.

היום זה טוב - כי ישראל מחזירה חובות במהירות כהכנה לחורף הכלכלי המתקרב. מעניין מה יעשו בעוד 5-10 שנים, כשיגיעו ליעד של 60% מהGDP, והמשקל של החזר החובות יצטמצם דרסטית.
ציטוט
0 #15 יעקב 2011-09-18 00:00
חצי תה וחצי קפה
לליאור: במקום לחקור ולחשוב ולחפש מה האמת ומה הנכון, אתה מעדיף קצת מכול דבר, קצת אמת וקצת שקר, קצת יושר וקצת שחיתות, קצת חופש וקצת שיעבוד, קצת קפיטליזם וקצת סוציאליזם. האמצע הוא תמיד הפתרון הנכון...
ציטוט
0 #16 אלון גולדמן 2011-09-18 00:00
ליאור, מי זה מישהו ?
אני דוקא כן רוצה כלכלה יותר קפיטליסטית.
לא סתם יותר קפיטליסטית, אני רוצה אותה ל ג מ ר י קפיטליסטית.
ציטוט
0 #17 ליאור רכטמן 2011-09-18 00:00
כלכלה מודרנית
לא נראה לי שמישהו באמת ירצה כלכלה יותר מדי קפיטליסטית או יותר מדי סוציאליסטית אבל בהחלט צריך לדעת איפה לשים את הגבול ורואים לאן המדינה שלנו מושכת את החוטים לכיוון אחד יותר מדי דברת על מוסר? להפריט בתי סוהר זה מוסרי? להפריט את המוסדות שמדפיסות את הכסף במדינה מוסרי? תחשוב קצת על זה.., והכי חשוב מי אמר שפתרון סוציאליסטי הוא הפתרון, בסופו של דבר מחפשים פתרון לפעמים זה פתרון קפיטליסטי לפעמים סוציאליסטי ולפעמים זה פשוט לתקן את השחיתות המעוותת או במילים אחרות הצדק לא צריכים להיות בוקים על כיוון אחד בלבד
ציטוט
0 #18 טל 2011-09-19 00:00
לרוני
מה זאת אומרת "נאלצות לשים תינוק בן חצי שנה בגן?". מישהו אילץ אותן להכנס להריון?

אני עובד בהייטק ומרוויח לא רע (סביר שהרבה פחות ממה שאתם חושבים) ואשתי גם כן עובדת, ועדיין בחרנו לגור בשכירות ולשמור על הפרש של 6 שנים בין הילד הראשון לשני.

אם למישהו יש 2 ילדים מתחת לגיל 3 והוא לא יכול לעמוד בכך, אני רק יכול להגיד לו שאמצעי מניעה עולים הרבה פחות מ-2200 שקלים לחודש.
ציטוט
0 #19 רוני 2011-09-19 00:00
לגבי חינוך לגיל הרך
כשאמהות נאלצות לשים תינוק בן חצי שנה בגן כיוון שהן חייבות לחזור לעבודה בוודאי שיחפשו מטפלת איכותית ומקום המעניק יחס אישי לתינוק. אם יש לך ילדים בוודאי תדע כמה תשומת לב ועבודה דורש תינוק קטן. ולידיעתך,גם על מטפלת אחת על 6(!) תינוקות המחיר הממוצע הוא 2200 ש"ח.תוסיף את זה לשכ"ד או משכנתא והרי לך משכורת שלמה שמתעופפת ברוח...ואני לא אתחיל בכלל לדבר על מי שיש לו שני ילדים מתחת לגיל 3 שלא יכולים להיות בגן עירייה זול יותר (שמסתיים ב-13:30...) כן,גם הבוס שלי נותן לי עבודה עד שעה כזו:)
ציטוט
0 #20 דודי 2011-09-22 00:00
עוד אחד לרוני
את בעצם אומרת שאת בחרת להביא ילד, את בחרת להמשיך בפיתוח הקריירה, את בוחרת לו את הגן הכי טוב עם היחס האישי,
אבל כדי לממן את זה, אז אני וטל וכל עם ישראל השכירים יצטרכו לוותר על עוד 700 ש"ח ממשכורתם?
אמממ... אם תשאלי אותי, אז לא, תודה.
ציטוט
הוסף תגובה