ראשון, 01 נובמבר 2015 16:49

סדום של אז וזכויות הפרט היום

"חוק" אינו מילה נרדפת למוסר ו"מדינת חוק" אינה בהכרח מדינת צדק. גם ברית המועצות הייתה מדינת חוק ובסוריה קיימת אפילו חוקה. בסדום המקראית עשיית הרע הייתה חוק החברה. גם סדום הייתה מדינת חוק.

בס"ד


בשבת שעברה קראנו בפרשת וירא שבספר בראשית על הפיכת (השמדת) סדום ועמורה. להלן תמצית הדברים...

י"ג, יג:  וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד.
י"ח, כ:  וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. 
י"ט, כד-כה: וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ:  מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה.
 
או.קי. אז אנשי סדום היו רעים. הם חטאו. אבל השמדה טוטאלית?! מה היה כל כך חריג ברשעתם, שהם "זכו" לעונש כה קיצוני?

משיב על כך הנביא יחזקאל (ט"ז, מט): הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ:  גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָוְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. כלומר, סרבו לעשות גמילות חסדים וצדקה עם העניים.

והתלמוד (סנהדרין) מביא לכך דוגמא: היתה ריבה (נערה) אחת, שהיתה מוציאה לחם לעניים בתוך כד. נתגלה הדבר. משחוה בדבש והעמידוה על גג החומה, באו צרעות ואכלוה.
 
נו טוב. לא כל אדם הוא צדיק גומל חסדים, אז גם אנשי סדום לא גמלו חסדים ולא נתנו צדקה. אז מה בכל זאת היה שם? משיבה הפרופסור למקרא, הפרשנית נחמה ליבוביץ':
ולא זה הוא שיא הרשע, שישנם אנשים הנוהגים כך, שישנם רשעים שהקשיחו לבם, אלא שהרע נהפך לפעולה חוקית, שעשיית הרע נהפכת לחוק החברה.

אין הרשע דבר הנעשה בצנעה, שיש להתבייש בפניו, גם אין הרשע נעשה בגלוי על ידי התפרצות ספונטאנית של המונים פרועים ומוסתים מפירי סדר ועוברי חוק, אלא הוא הוא הסדר והוא חוק החברה, והעובר עליו ועושה ספונטאנית – על פי עצת לבו – את הטוב, הרי הוא פורע מוסר וחוק, ואחת דתו למות.
 
ואכן כך זה מתואר בפרשת השבוע – לאחר שלוט ארח בביתו, בניגוד לחוק, את המלאכים שנשלחו להחריב את סדום: טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. זהו לא תאור של קומץ בריונים. אף לא של המון מוסת. היה זה "כל העם, מנער ועד זקן". 


ומסדום דאז, לימינו אנו ...
היות ואנו במסגרת "קו ישר", ניקח את הקשור לרוחו ועקרונותיו של האתר ... 
 
השחתת הערכים
 
מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם – כאמור, כולם באו לעשות רשע. הרשע בסדום היה "הנורמה".
רגע, אבל בעצם ... למה לא?  כלום תושבי סדום לא אמורים להיות שומרי חוק?!  וכי סדום איננהמדינת חוק?  והרי על פי חוקיה, מעשי צדקה וגמילות חסדים הם בלתי חוקיים, ועל כן לוט הוא עבריין!
 
בנקודת המוצא הערכית שלנו, לאדם זכות טבעית לחרותו וקניינו. ההצדקה לקיומה של מדינה היא ההגנה על זכויות אלה.

אם במדינה משתולל הפשע, אם הרשעים של סדום היו בריונים פורעי חוק, הרי שברמה העקרונית המדינה בסדר למרות שהיא מתקשה למלא את יעודה – הגנה על זכויות החרות והקניין.

אבל אם חוקי המדינה, כמו בסדום, הם אלה המכוונים נגד החרות והקניין?!  זה כבר לא מחדל. זוהי, ברמה העקרונית, בגידה של המדינה ביעודה, ובריבון – האזרח.
מדינת סדום, שאסרה מעשי צדקה, השחיתה את הערכים בפוגעה בחרות האדם לעשות צדקה, ובזכותו לעשות בקניינו כחפצו. ועוד גרוע מכך, בהטילה עונש מוות על העבריין (כמתואר בסיפור הנערה), פגעה מדינת סדום אפילו בזכות הבסיסית ביותר – לחיים.
 
לכן, "חוק" אינו מילה נרדפת למוסר ו"מדינת חוק" אינה בהכרח מדינת צדק. גם ברית המועצות הייתה מדינת חוק ובסוריה קיימת אפילו חוקה. מארג הערכים המקובל בתודעת האזרחים קודם לחוק. אם התנהלות סדום היא הנורמה המקובלת אז חוקי מדינת סדום יותאמו לאותה נורמה. אם ערכי חופש הקניין והפרט אינם ערך עליון, אלא כפופים להחלטות של דיל פוליטי ולובי מקרי – מקבלים משטר "סוציאל דמוקרטי" כמו אצלנו.      
 
השחתת התודעה
 
מדינת ישראל מתלוננת, בצדק, על החינוך הפלסטיני לשנאת ישראל, על השחתת תודעתם. דור אחרי דור, יונקים הזאטוטים הפלסטינאים את השנאה לישראל עם חלב אימם. כיצד הם יוכלו לעשות שלום?
 
חוק השכירות ההוגנת, חוק הספרים, החוק לפיקוח על פערי התיווך בפירות וירקות, חוק הדוגמניות, חוק המתווכים, ועוד, ועוד – כולם חלק משלטון החוק במדינת ישראל. חוקים אלה, מציעיהם, מקדמיהם, תומכיהם – בונים ומבססים את התשתית התודעתית של אזרחי ישראל, והיא: הציפיה מהמדינה להסדיר, הדרישה מהמחוקק לפקח, התשוקה לכפיה, הסגידה לעליונות ה"צדק" וה"חכמה" של המדינה.
 
וכך, צעד אחר צעד, בקצב חקיקה גובר והולך, נפגעים לא רק החרות והקניין – של הירקנים, הדוגמניות, משכירי הדירות ומוכרי הספרים. איתם נשחתת התודעה הבסיסית של זכות החרות והקניין.
 
לוי


עודכן לאחרונה ב שבת, 28 מאי 2016 06:44
תגובות  
0 #1 חינוך למוסריותמטי 02/11/2015 2016-03-04 04:37
א. אתה צודק שקיומם של חוקים עדיין לא מבטיח שהמוסר ישלוט באר. ב. עם זאת, לא הבהרת איך החוקים שמנית עומדים בסתירה לזכות החירות והקניין. ג. לעתים יש "תחרות" בין ערכים. מה שמדאיג אותי יותר ממה שאתה מנית הוא, למשל, אי השמירה על שוויון זכויות לכל אדם, אי שוויון בפני החוק (קיומן של 2 מערכות שיפוט אחת עבור יהודים ואחת עבור פלסטינים תושבי מזרח ירושלים), ההסתה נגד בג"צ, המעוז האחרון של השמירה על זכויות הפרט וכד'.
ציטוט
0 #2 בג"צ - מוסד שלטוני בעל מגרעות משלויעקב 02/11/2015 2016-03-04 04:37
"ההסתה נגד בג"צ, המעוז האחרון של השמירה על זכויות הפרט"

בג"צ אמור (בספרי אזרחות - כלומר בתיאוריה) להיות "המעוז האחרון של זכויות הפרט". זה בתיאוריה.

במציאות - בג"צ הוא מוסד של השלטון, עם המגרעות שלו. הוא פוסק לפי האידיאולוגיה האישית של השופטים. בג"צ בדרך כלל, מגן על "זכויות המדינה" ולא זכויות הפרט.
התקווה שבג"צ יגן על זכויות הפרט הוא אידיאל שלא מתגשם, בפועל, על ידי הבג"צ שיש לנו, השבוי בידי האידיאולוגיה הרווחת המייחסת עליונות למדינה, לקולקטיב, ולא לפרט. בג"צ גם לוקה ב"אחידות רעיונית" - חוסר גיוון אידאולוגי בין השופטים.

לייחס תכונות של קודשה לבג"צ (עד כדי איסור ביקורת נגדו) מעיד על נתק מהמציאות.
מאד היינו רוצים שבג"צ יהיה אותו גוף אלוהי שמגן על זכויות הפרט, אבל הוא לא.
ציטוט
0 #3 סדום ועמורה וגילוי עריותיעקב 02/11/2015 2016-03-04 04:38
נדמה לי שהבעיות של סדום ועמורה היו יותר בתחום גילוי עריות, ולא דווקא פגיעה בזכות הקניין.
לא יודע לי על הלאמת אמצעי הייצור בסדום.

כמובן, כול אחד יכול לפרש את ההיסטוריה הרחוקה והמעורפלת של אותם ימים לפי השקפתו האידאולוגית של היום.

אני לא בטוח שפלפולים אלה רלוונטיים או מעניינים - לפחות לא אותי.
ציטוט
0 #4 למטי - פגיעת החוקים בחרות ובקנייןלוי 02/11/2015 2016-03-04 04:39
להלן דוגמאות, על קצה המזלג ...

חוק השכירות ההוגנת -
- אוסר על בעל הנכס לקבוע את המחיר שהוא מבקש עבור השכרת הקניין שלו.
- מכתיב למשכיר דרישה להציג לשוכר חוזי שכירות קודמים.

חוק הספרים -
- אוסר על בעל הנכס - סוחר הספרים שרכש אותם - לקבוע את המחיר שהוא מבקש עבור מכירת קניינו.
- אוסר שימוש בתווי קניה לרכישת ספרים.

חוק הדוגמניות -
- מונע מאדם לעסוק במקצוע הדוגמנות אם הוא "רזה" מידי.
- אוסר שימוש בפוטושופ ל"הרזיית" דוגמניות.

חוק המתווכים -
- אוסר על אדם לעסוק בתיווך, אם לא קיבל רישיון מהממשלה.
- מחייב את המתווך לשלם לממשלה אגרה שנתית.

המכנה המשותף לחוקים אלה, ולעוד רבים רבים אחרים - העברת נתחים (גדלים והולכים) מחייך לניהול המדינה, והפקעת זכויותיך על קניינך.

ילדים נוהגים לאמר למבוגרים: אתם לא תחליטו עלי !
השכל הישר הזה - מי אתם שתחליטו עלי - אבד לאזרח הבוגר, זה המתייחס לעצמו כדרדק הנזקק לשמלתה המגוננת של "אמא מדינה".
ציטוט
הוסף תגובה