בס"ד


בשבת שעברה קראנו בפרשת וירא שבספר בראשית על הפיכת (השמדת) סדום ועמורה. להלן תמצית הדברים...

י"ג, יג:  וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד.
י"ח, כ:  וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. 
י"ט, כד-כה: וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ:  מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה.
 
או.קי. אז אנשי סדום היו רעים. הם חטאו. אבל השמדה טוטאלית?! מה היה כל כך חריג ברשעתם, שהם "זכו" לעונש כה קיצוני?

משיב על כך הנביא יחזקאל (ט"ז, מט): הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ:  גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. כלומר, סרבו לעשות גמילות חסדים וצדקה עם העניים.

והתלמוד (סנהדרין) מביא לכך דוגמא: היתה ריבה (נערה) אחת, שהיתה מוציאה לחם לעניים בתוך כד. נתגלה הדבר. משחוה בדבש והעמידוה על גג החומה, באו צרעות ואכלוה.
 
נו טוב. לא כל אדם הוא צדיק גומל חסדים, אז גם אנשי סדום לא גמלו חסדים ולא נתנו צדקה. אז מה בכל זאת היה שם? משיבה הפרופסור למקרא, הפרשנית נחמה ליבוביץ':
ולא זה הוא שיא הרשע, שישנם אנשים הנוהגים כך, שישנם רשעים שהקשיחו לבם, אלא שהרע נהפך לפעולה חוקית, שעשיית הרע נהפכת לחוק החברה.

אין הרשע דבר הנעשה בצנעה, שיש להתבייש בפניו, גם אין הרשע נעשה בגלוי על ידי התפרצות ספונטאנית של המונים פרועים ומוסתים מפירי סדר ועוברי חוק, אלא הוא הוא הסדר והוא חוק החברה, והעובר עליו ועושה ספונטאנית – על פי עצת לבו – את הטוב, הרי הוא פורע מוסר וחוק, ואחת דתו למות.
 
ואכן כך זה מתואר בפרשת השבוע – לאחר שלוט ארח בביתו, בניגוד לחוק, את המלאכים שנשלחו להחריב את סדום: טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. זהו לא תאור של קומץ בריונים. אף לא של המון מוסת. היה זה "כל העם, מנער ועד זקן". 


ומסדום דאז, לימינו אנו ...
היות ואנו במסגרת "קו ישר", ניקח את הקשור לרוחו ועקרונותיו של האתר ... 
 
השחתת הערכים
 
מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם – כאמור, כולם באו לעשות רשע. הרשע בסדום היה "הנורמה".
רגע, אבל בעצם ... למה לא?  כלום תושבי סדום לא אמורים להיות שומרי חוק?!  וכי סדום איננהמדינת חוק?  והרי על פי חוקיה, מעשי צדקה וגמילות חסדים הם בלתי חוקיים, ועל כן לוט הוא עבריין!
 
בנקודת המוצא הערכית שלנו, לאדם זכות טבעית לחרותו וקניינו. ההצדקה לקיומה של מדינה היא ההגנה על זכויות אלה.

אם במדינה משתולל הפשע, אם הרשעים של סדום היו בריונים פורעי חוק, הרי שברמה העקרונית המדינה בסדר למרות שהיא מתקשה למלא את יעודה – הגנה על זכויות החרות והקניין.

אבל אם חוקי המדינה, כמו בסדום, הם אלה המכוונים נגד החרות והקניין?!  זה כבר לא מחדל. זוהי, ברמה העקרונית, בגידה של המדינה ביעודה, ובריבון – האזרח.
מדינת סדום, שאסרה מעשי צדקה, השחיתה את הערכים בפוגעה בחרות האדם לעשות צדקה, ובזכותו לעשות בקניינו כחפצו. ועוד גרוע מכך, בהטילה עונש מוות על העבריין (כמתואר בסיפור הנערה), פגעה מדינת סדום אפילו בזכות הבסיסית ביותר – לחיים.
 
לכן, "חוק" אינו מילה נרדפת למוסר ו"מדינת חוק" אינה בהכרח מדינת צדק. גם ברית המועצות הייתה מדינת חוק ובסוריה קיימת אפילו חוקה. מארג הערכים המקובל בתודעת האזרחים קודם לחוק. אם התנהלות סדום היא הנורמה המקובלת אז חוקי מדינת סדום יותאמו לאותה נורמה. אם ערכי חופש הקניין והפרט אינם ערך עליון, אלא כפופים להחלטות של דיל פוליטי ולובי מקרי – מקבלים משטר "סוציאל דמוקרטי" כמו אצלנו.      
 
השחתת התודעה
 
מדינת ישראל מתלוננת, בצדק, על החינוך הפלסטיני לשנאת ישראל, על השחתת תודעתם. דור אחרי דור, יונקים הזאטוטים הפלסטינאים את השנאה לישראל עם חלב אימם. כיצד הם יוכלו לעשות שלום?
 
חוק השכירות ההוגנת, חוק הספרים, החוק לפיקוח על פערי התיווך בפירות וירקות, חוק הדוגמניות, חוק המתווכים, ועוד, ועוד – כולם חלק משלטון החוק במדינת ישראל. חוקים אלה, מציעיהם, מקדמיהם, תומכיהם – בונים ומבססים את התשתית התודעתית של אזרחי ישראל, והיא: הציפיה מהמדינה להסדיר, הדרישה מהמחוקק לפקח, התשוקה לכפיה, הסגידה לעליונות ה"צדק" וה"חכמה" של המדינה.
 
וכך, צעד אחר צעד, בקצב חקיקה גובר והולך, נפגעים לא רק החרות והקניין – של הירקנים, הדוגמניות, משכירי הדירות ומוכרי הספרים. איתם נשחתת התודעה הבסיסית של זכות החרות והקניין.
 
לוי