אתם כאן: עמוד הבית 
הבלוג המרכזי 2014 משאל עם בשווייץ דחה חוק שכר מינימום: האם השתבשה דעתם של אזרחי שווייץ?
הבלוג המרכזי 2014 משאל עם בשווייץ דחה חוק שכר מינימום: האם השתבשה דעתם של אזרחי שווייץ?העם השוויצרי (יש דבר כזה?) ה"נבער", הצביע במשאל-עם נגד הנהגת חוק שכר מינימום לעובדים. השוויצרים דחו ברוב מוחץ (76%) את הרעיון.
איך ייתכן לדחות חוק כה מתקדם, חברתי, צודק ובסיסי? איך נותנים כוח להמונים חסרי אחריות והבנה, לבטל באמצעות משאל-עם, חוק שקיים מזה עשורים רבים בכל מדינה "נאורה" במערב? חוק שמעניק רשת ביטחון של שכר מינימום לשכבת העובדים החלשה ביותר.
הפגנת איגודי העובדים למען "שכר מינימום עכשיו" Patrick Straub/KEYSTONE, via associated Press
את משאל העם יזם איגוד העובדים המרכזי SGB/USS ("ההסתדרות" של שווייץ) בתמיכת המפלגה הסוציאל דמוקרטית (שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון של שווייץ) בשיתוף "הירוקים". הכלכלן הראשי של איגוד העובדים, דניאל למפרט, רואה את העדר שכר מינימום כ"סקנדל". הוא מציג שאלה שנשמעת מוכרת ממקומותינו: "איך ייתכן, שבמדינה כה עשירה, יש אנשים שעובדים במשרה מלאה שלא גומרים את החודש?"
השוויצרים כה "דפוקים" שבמשאל עם לפני שנתיים, הם דחו הצעת חוק להארכת החופשה השנתית לכלל העובדים במשק בשבועיים נוספים! האם הם לא מבינים את חשיבותה החברתית של חופשה בחיק המשפחה?
משאל עם – דמוקרטיה עוקפת פוליטיקאים
משאל-עם הוא הרובד הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה. דמוקרטיה ישירה שעוקפת את הממסד הפוליטי – זו הסיבה שהשיטה אינה פופולארית בעולם. דמוקרטיה סובלת מתופעה שידועה כ"בעיית הסוכן". מדובר במצב בו ממונה נציג שנדרש לייצג בפעולותיו ציבור מסוים; לאחר המינוי, נוטה הנציג לנצל את סמכויותיו ואת הכוח שניתן לו, כדי לקדם אינטרסים עצמיים שלו על חשבון אינטרסים של הציבור אשר מינה אותו. "בעיית הסוכן" בולטת במערכת הפוליטית, ותוצאתה – השחיתות המוכרת. שיטת משטר שבנויה על משאלי עם מנטרלת במידה רבה את "בעיית הסוכן".
כדי להכריז על משאל עם בשווייץ נדרשות 50 אלף חתימות של אזרחים. יש נושאים בהם נדרשות 100 אלף חתימות (כגון שינוים בחוקה הפדראלית). לעיתים נדרשים התושבים להשיב במשאל עם אחד על יותר מנושא אחד, בדרך כלל 2-3 נושאים. לאורך השנה מתקיימים בדרך כלל כארבעה משאלי עם והם נערכים בסופי שבוע (אפשר להצביע באמצעות הדואר והאינטרנט). לעיתים משלבים במשאל גם נושאים של הקנטון (מקביל ל- state בארצות הברית). שיעור ההצבעה במשאלים עומד בדרך כלל על כ-50%.
משאל עם מקשה על התגבשות של לוביסטים לייצוג קבוצות-אינטרס שמעוניינות לייצר חוקים שמטיבים עם סקטור מסוים. לוביסטים יעילים בעיקר בהשפעה ישירה על פוליטיקאים. "השפעה" היא הגדרה עדינה לפעילות הלוביסטית שלעיתים לובשת אופי כוחני של איומים על עתידו הפוליטי של חבר הכנסת שמנסים "לשכנע". הלוביסט גם יודע להסביר לחבר הפרלמנט על התועלת האישית שתצמח לו מקידום חקיקה מועילה (לקבוצת הלחץ) או דחיית חקיקה שמזיקה לשולחי הלוביסט. לעיתים קרובות נוכח הלוביסט בדיוני הוועדה ו"משגיח" על חבר הכנסת "שלו". הלוביסט מחזיק מקל וגזר שעוצמתם תלויה בעוצמת הגוף שהוא מייצג.
כאשר קיים מנגנון של משאל עם – הלוביסט מיותר. הוא לא יכול להסתגר עם העם בחדר סגור ולתפוס שיחה בארבע עיניים.
משאל עם משפיע גם על התרבות הפוליטית בפרלמנט. גדלה הנכונות לפשרה ולקואליציות רחבות, אחרת המפלגה המובסת עלולה לפנות לעם. כך גם גדלה היציבות השלטונית. מפלגות נזהרות מלהעלות הצעות חוק שמטיבות עם מיעוט על חשבון הכלל – תמיד קיים החשש שיוכרז משאל עם שיבטל את החוק החדש. הפסד צורב ומזיק לכל פוליטיקאי.
השיטה השוויצרית מוכיחה שלחברי הכנסת לא ניתנה בינת-יתר. הם לא "מבינים יותר" מהעם. כאשר מוכרז משאל עם משתדלים הצדדים לפנות אל האזרחים בכל אמצעי התקשורת ולשכנע אותם בצדקת עמדתם. הויכוחים מתנהלים באוניברסיטאות, באינטרנט, בתקשורת, בארוחת הערב המשפחתית ובהפסקה בעבודה. לעומת זאת, בדמוקרטיה כדוגמת ישראל – העניין נחתך לרוב משיקולים לא ענייניים: מי יקבל את הג'ובים בעקבות החוק? מי יגרוף את השמנת? או מחויבות להצבעה בעקבות דיל של תן וקח בין פוליטיקאים.
אילו לא היו משאלי עם בשווייץ, אין ספק שחוק שכר מינימום היה מתקבל. חברי הפרלמנט לא היו עומדים בלחץ של הלובי החברתי ואיגודי העובדים. הם לא היו מסכנים את עתידם הפוליטי. אבל העם השוויצרי השתכנע עניינית. החוק אולי יעזור נקודתית למיעוט קטן, אבל יזיק לכלל אזרחי שווייץ: תחרותיות המוצרים השוויצרים בשווקי העולם תקטן בגלל התייקרותם. האבטלה תעלה בייחוד בקרב השכבה ש"לא שווה" לשלם לה את שכר המינימום הגבוה, אבל עדיין משתלם להעסיק אותם בשכר נמוך יותר. השכר בכל רמות השכר יזנק, כדי לשמור על פער מקובל מדרגת השכר הנמוכה יותר – ההתייקרות הכללית תקזז את הרווח המדומה משכר המינימום. גם מיסים יעלו כדי לממן את הוצאות השכר החדשות של הסקטור הציבורי. האזרח השוויצרי אמר "לא" להתערבות המדינה בגובה השכר.
שינוי שיטת המשטר בישראל
הנה קטע מהפרק "דמוקרטיה" בהצעת "קו ישר" לשינוי שיטת המשטר בישראל (לינק "העידן החדש"):
מנגנון משאלי-העם יהווה את הנדבך הבסיסי והסמכותי ביותר במבנה הדמוקרטי החדש. משאל-עם יוכל לאשר חוקים, לשנותם, או לבטלם, להדיח נשיא מכהן (מדובר במשטר נשיאותי, לא נשיא לקישוט) ולפזר כנסת. היוזמה למשאל-עם תוכל לנבוע מהנשיא, הכנסת, או עצומה עליה חתום אחוז מסוים מהאזרחים. ניסוח סופי של השאלה העומדת על הפרק יעשה בידי בית המשפט העליון לאחר שקיבל את הצעות בעלי העניין במשאל (בשווייץ אין בעיה של ניסוח שאלת המשאל: צריך קודם להעלות הצעת חוק, והשאלה במשאל העם היא האם לקבל או לדחות את החוק המוצע). כל נושא יוכל לעלות במשאל-עם למעט נושאים ביטחוניים מובהקים. לשינוי חוקה או להטלת מס לצורך העברת ציבורי כסף למגזר מסוים באוכלוסייה יידרש רוב מיוחס במשאל העם.
צריך להעביר את השלטון אל העם הלכה למעשה ולצמצם את כוחו של הסקטור הפוליטי.
מוטי היינריך
2. ואם הציבור ברובו היה מצביע בעד שכר מינימום - מה שעלול לקרות בישראל - האם היית מקבל בהבנה את "רצון העם" ?
בהחלט ייתכן שמשאל עם יאשר חוקים מזיקים. אבל האצלת מונופול החקיקה באופן בלעדי לפוליטיקאים מזיקה הרבה יותר.
בקיצור: אנו חסרי אונים מול הכוח של הממסד הפוליטי.
בארה"ב נהוגים משאלי עם ברמה של המדינות - אבל לא ברמה פדראלית. כאשר מתקבלת תוצאה לא "נכונה" מבחינת השלטון הפדראלי - כמו במשאל העם ללגליזציה של מריחואנה בקליפורניה, מפעילים את מערכת המשפט ומערכת האכיפה הפדרלית - בשיתוף פעולה עם הממסד השלטוני המדינתי, כדי לדכא ולהתעלם מתוצאות משאל העם.
משאל עם אינו תרופת פלא, אבל, נוכח המצב הכמעט סופני של שיטת המשטר שלנו, כדאי לנסות גם תרופה זו.
מה עיניין מפלגת ה"ירוקים" לנושא כלכלי שכזה, מה הקשר של "שכר מינימום" לאיכות הסביבה? התשובה - אין קשר, ואם בכלל, אז קשר הפוך לפי תורתם ההזויה של הירוקים, כי אנשים עם יותר כסף נוטים ל"צריכת יתר" של משאבים.
אין פרסים למשיב נכונה, ברור ש ה"ירוקים" מונעים (לפחות המנהיגים האמיתיים שלהם, לא המאסות הנבערות, אם גם חדורות רצון טוב) לא ע"י דאגה לסביבה ולטבע אלא ע"י אידיולוגיה אנטי אנושית ומטרתם העיקרית היא לחנוק את החופש, ולפחות בהתחלה אתשיטת השוק החופשי (הקפיטליזם המשוקץ, אל אף שהשם "שוק חופשי" מתאים יותר, אבל משרת פחות את הירוקים ומלככי פינכתם, התיקשורת של הזרם המרכזי).
לא לחינם הכינוי המתאים ביותר ל-SO CALLED "ירוקים" הוא "אבטיחים - ירוקים מבחוץ, אך אדומים בלב" (GREEN ON THE OUTSIDE, RED TO THE CORE). ספר נהדר, מבדר (אם זה לא היה כ"כ חמור ומדאיג) ואם מובאות של ציטוטים - "WATERMELONS" BY JAMES DELINGPOLE - http://www.amazon.co.uk/dp/1849544050
א. יותר קשה לדעת עד כמה הבועות הפיננסיות/נדלניות חמורות.
כלאמר העניים הם הקנארי במכרה.
ב. יותר קשה לדעת מה חייבים לעבור אוטומציה(מחשוב, חיישנים, בקרה), עד כמה, באיזו עלות ומתי.
שיטת משאל העם היא בעצם חגיגה לרייטינג ולפופולאריות. ובהחלט יתכן ובשיטה זו עשוי לקרות ששחקן הכדורגל המצליח ייבחר לראש ממשלה (או קריין טלביזיה לשר אוצר).
שיטת משאל העם נותנת כוח עצום לחביבי התקשורת, ולמעשה מעבירה את השלטון מידי הנבחרים לידי כמה עיתונאים בכירים ומעצבי דעת קהל
התאוריה הגורסת ש"נבחרים" חוננו בבינת-יתר היא משאלת לב. נא התחל לרשום את רשימת "הנבחרים" שמחליטים עבור העם הנבער: שלי יחימוביץ, יאיר לפיד, סילבן, בוז'י, דרעי, ליצמן, שטרית, ליבני, רגב.... להמשיך?...
דווקא קיומו של מוסד משאל-עם יעלה עם הזמן גם את רמת הנבחרים. נציג ועד עובדי התעשייה האווירית בכנסת, חיים כץ ודומיו, יאבדו את כוחם וכיסאם.
9. "הנבחרים"
1. מה אחוז ההשתתפות המינימלי של תושבים משתתפים כדי שתוצאות המשאל תילקחנה בחשבון .
2. להגדיר נושאים שמחייבים רוב מוחלט של האזרחים - לא של המשתתפים במשאל.
3. להגדיר נושאים שמחייבים רוב מיוחס של האזרחים ו/או המשתתפים.
הבעיה שאת החוקה הזו צריך להכין בית המחוקקים שלנו...
בקיצור, החיים לא פשוטים...
לא ייתכן שרוב מקרי יבטל זכות חוקתית של חלק מהאוכלוסייה .
ואני מודע לאופיו הכלכלי של אתר זה, אך אל לשכוח את הזכות הבסיסית ולדעתי הראשונה במעלה של חופש הביטוי (אשר כוללת גם את חופש הפולחן). ללא חופש ביטוי תתכן שחיקה של בכל זכות טבעית אחרת.
אך נניח שהיסטוריה לא מוכיחה חד משמעית שמונופול על ידע הינו מונופול על זכויות. איך אתה יופיטר תוודא שזכות הקניין שלך ושל הזולת נשמרת כאשר ידוע לך שלשלטון יש מונופול על ידע? ומה תוכל לעזות היה ונודע לך על עוולה כל שהיא אשר חורגת מ״מצע״ השלטון (אשר כולל זכות לקניין).
כמו שכתב אפרים. חופש הביטוי הינו ערובה לזכויות אחרות אשר אחת מהן הינה חופש הקניין.
לנין וסטאלין ביטלו את חופש הביטוי בדרך לגזילת הקניין .
המשטר לא פוחד מעשירים - הוא רועד מפחד מביקורת. ראה בין השאר את מוקדי הכוח בישראל . תחשוב - מי מפחיד יותר את הפוליטיקאי הממוצע בישראל - רביב דרוקר או גיל שווייד ?נוני מוזס או משפחת וורטהיימר? אילה חסון או משפחת עופר?
בכל רגע נתון אני מעדיף לשלם יותר מיסים מאשר לוותר על חופש הביטוי - שמונע מ"המשטר" לעשות ככל העולה על רוחו. אפילו לאחאב לקח זמן רב להחליט לעשוק את נבות היזרעאלי, כי הוא חשש ממה יגידו.
בסוריה ישנן זכויות קניין - אתה מעדיף אותן על אלו בארץ? .
באשר למניות הגז , אשמח ללמוד מה כתוב בחוזה המקורי של בעלי הזכויות. לצערי אני מתעצל לקרוא את החוזה בעצמי . עצתי לך, קרא את החוזה ותחכים אותנו בפרטים . אולי כתוב שם שהמדינה רשאית מעת לעת לעלות את התמלוגים ? אתה יודע? אני לא.
זכות הקניין המפתח לחופש הדיבור ? אולי הפוך?
לעניין אילה חסון " כלי מאולף של המשטר " , הכלי המאולף הזה כמעט הצליח להדיח מהשלטון את "בעליו" ראש ממשלה ( בראון חברון ) , וכנראה יסייע בעשיית צדק עם גבי אשכנזי .
אינני מחסידי התפיסה של "תפקיד העתונות", אני מאמין בחופש לכל בכל מה שקשור בחופש הדיבור ובכלל זה כמובן שגם העיתונות.
ושוב, איך תגן על זכויות הקניין שלך ללא יכולת לדבר . או כמו שאומרים במשפחות הפשע : " איך תעיד בלי לשון" ?
מיצירתה הכלכלית לגוף משעבד . לדעתי המבחן העליון לדעת אם אדם מאמין באמת בערך החופש ובעליונות של הפרט הוא גישתו לשאלת משקיעי הגז, או שמאחורי האמונה בערכי החופש מסתתר עדין שד הקנאה במצליח, והרצון הטפילי להנות מכשרונו ואומץ לבו של הזולת מבלי להסתכן, רצון המתואר כל כך היטב בכתביה של איין ראנד, הכוהנת הגדולה של החירות
טוב חינוך מחדש הינו מקרה קיצוני. להלן מקרה יותר מציאותי אשר בבירור מדגיש איך שחיקה בחופש הביטוי שוחקת את זכות הקניין.
http://www.jewishpress.com/news/irs-punished-conservative-non-profits-perhaps-also-pro-israel-groups/2013/05/11
כשם שחופש הדיבור מאפשר למגזרים אחרים בציבור להתנגד לציונות מטעמים אחרים.
כשם שחופש הדיבור מאפשר לחרדים לארגן הפגנות המונים ולחרף ולגדף את כל מי שחולק עליהם ולקרוא לא אנטישמי, גזען , נאצי ושאר ירקות.
זהו חופש דיבור וכך צריך להיות.
וחופש דיבור זה הוא הבסיס לאפשרות להגן על זכויות הקניין , כי בלעדיו יוכלו רק לשוחח על זכויותיהם בחדרי חדרים ולעולם לא יוכלו להגן עליהם או לממשן.
אתה מתבלבל בין מדינה ופרט. למדינה אסור לנהוג באפליה מכל סוג ובכלל זה גם גזענות . הפרט יכול לאהוב ולשנוא את מי שהוא רוצה , וגם להיות גזען. הבעיה היא ראשית לכל חוקים גזעניים של המדינה . ייתכן וגזענות של פרטיים מובילה לגזענות בחסות המדינה ולכן היא מטרידה , אך אי אפשר באמת לאסור אותה. כנראה שהפתרון לגזענות נעוץ בחינוך אבל זה עניין אחר.
גדעון לוי ועוזי בן זימן חלק מה "שמאל הרומס את זכויות הקניין " ועימם עוד שמאלנים , נלחמים ברעיון העיוועים של בנט ושות' , הנאורים שמכבדים את זכות הקניין, לאסור על אדלסון לחלק את ישראל היום בחינם.
כדאי שתבין שרוב השמאל " הרומס את זכויות הקניין " הוא בעל עיקר זכויות אלו בישראל, ומהווה את הרוב בקרב העשירונים העליונים .
אכן יש זכות לאדם שלא תופעל נגדו אלימות ע"י מישהוא במטרה ליטול ממנו את זכות הקניין, אך כדי להגן על זכות זו הוא חייב להינות מחופש דיבור. בלעדיו כל בריון ברחוב - ולאו דווקא המשטר - ייפגע בזכות זו.