שבת, 02 אפריל 2016 06:41

למי שייכים מוסדות הציבור?

מיהם "בעלי הבית" ב"מוסדות הציבור" ובחברות הממשלתיות – אלה ששייכים לכאורה ל"ציבור": אוניברסיטאות, קופות חולים ובתי חולים, חברת החשמל, נמלי אוויר וים, תע"ש, ועוד.

רשימה ארוכה של "גופים ציבוריים" – שייכים לכאורה ל"ציבור": אוניברסיטאות, קופות חולים ובתי חולים, חברת החשמל, נמלי אוויר וים, תע"ש, ועוד. מוסדות אלו הוקמו שלא למטרות רווח, לתועלת הציבור כולו. חלקם נוסדו לפני הקמת המדינה במימון תרומות פרטיות (כמו אוניברסיטאות), חלקם הוקמו כעסקים פרטיים והולאמו (חברת חשמל), אחרים הוקמו על ידי המדינה מכספי משלם המיסים (נמלים, תע"ש). לעומתם, עשרות אלפי עסקים פרטיים, קטנים וגדולים, הוקמו מתוך מטרה אחת בלבד: להשיא רווח ותועלת מרביים לבעליהם, לבעלי המניות.

המרקסיזם רואה את העסקים הפרטיים כמנגנון ניצול של עובדים. בעלי העסק מפיקים רווחים לעצמם על גב העובדים המנוצלים. הרווח שיוצר העסק מקורו ב"ניצול" ולכן עליו לחזור אל בעליו האמיתיים – העובדים. הדרך להגשמת הרעיון – הלאמת העסקים הפרטיים – הפיכתם ל"ציבוריים".

הקומוניזם נחל כישלון מעשי שאינו מוטל בספק, גרם לעוני גורף והתקשה ביצירת שוויון – אפילו שוויון בעוני שייצר. הקומוניזם נחל הצלחה כבירה בתחום אחד –  השתלטות על התודעה האנושית. חלקים רחבים בציבור רואים את איש העסקים כאויב ואת עצמם כקורבנות. לעומת זאת, "מוסד ציבורי" שייך לכולם ולכן הוא נתפס כעדיף.

כאשר ההמון נוקב בשם העצם הערטילאי "המדינה" הוא רואה בעיני רוחו גוף כל יכול, שניחן בחוכמת-על, בכישרון ביצוע של הדבר הנכון ובראיה מבדלת בין טוב לרע. כאשר נחשפת שערורייה, שחיתות בגוף ציבורי או בזבוז נוראי – המקרה השכיח מיוחס ל"גורמים אובייקטיביים" כגון: ניהול שגוי, כשל בפיקוח, מינוי לא נכון, שחיתות נקודתית.

תחושה נפוצה זו היא הרוח הגבית שמאפשרת את קיומם של "מוסדות הציבור".

מעטים מבחינים באמת הכואבת: התכונות השליליות הן חלק בלתי נפרד מהגנטיקה של "מוסד ציבורי". מוסד שקיומו מובטח על ידי מימון בכפיה – מיסים שמוטלים על הציבור; מוסד שעובדיו לא חייבים להניב תועלת שקולה לשכר, ולפעמים – שום תועלת, עובדים עם "קביעות" ופנסיה מובטחת שלא ממש חייבים לעבוד.        
     
מי הם "מוסדות הציבור"?

מדובר במספר מעגלים. במעגל הראשון מצויים "עסקים" בבעלות מלאה וישירה של המדינה כגון:
יצרן החשמל של המדינה, חברת החשמל עם חוב מצטבר אסטרונומי של כ-80 מיליארד שקלים.
חברת שיווק ממשלתית כמו "אגרסקו" שהייתה במשך עשרות שנים מונופול לייצוא תוצרת חקלאית. חקלאים חויבו לייצא באמצעות אגרסקו. החברה קרסה כלכלית בשנת 2011. חובותיה המצטברים חצו את קו 700 מיליוני השקלים.

יצרן אמצעי הלחימה תע"ש עם גירעון מצטבר של כ-2 מיליארד שקלים שצומח מידי שנה ברבע מיליארד נוספים.

מונופול שירותי בריאות של בתי החולים הממשלתיים, מונופול שירותי חינוך באמצעות בתי הספר הממלכתיים, מונופול שירותי נמל.

במעגל השני של "עסקי המדינה" רובצים מוסדות ציבור "עצמאיים" – מספר גדול מאד של גופים קטנים וגדולים ללא "בעל בית": החל מהתאחדות עולי רומניה, התזמורת הפילהרמונית, וכלה בקופות חולים, אוניברסיטאות, המרכז הרפואי "הדסה" ועוד אלפים כדוגמתם. כולם שייכים "לציבור", כולם יונקים מתקציב המדינה. 

אחד מ"מוסדות הציבור" שעלה לאחרונה לכותרות היא האוניברסיטה העברית בירושלים: המדינה מזרימה להשכלה גבוהה כ- 10 מיליארד שקלים בשנה (2015). כל בית אב בישראל, נאלץ "לתרום" להשכלה הגבוהה מעל ל-4,000 שקל בשנה! אבל לאוניברסיטה תמיד "חסר כסף" וגירעונה השנתי עומד על כ-100 מיליון שקל. הנימוק העיקרי להצדקת מימון ממשלתי לאוניברסיטאות הוא הצורך ב"מחקר בסיסי". ה"צורך" חשוב לעם (כלשון האמונה הרווחת), אבל פחות חשוב לאוניברסיטה שהשתמשה ב-1.2 מיליארד שקל שרובם יועדו ל"מחקר" כדי לשלם הוצאות שוטפות. למי שעדיין לא מבין מה זה "הוצאות שוטפות": כסף לחבר'ה – משכורות, פנסיות (כחצי מיליארד שקל בשנה), הטבות. 

ממש בזמן כתיבת פוסט זה (01/04/16) פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על "חריגות" במכון היצוא הממשלתי, עוד "מוסד ציבור": משרות למקורבים, מינויים פוליטיים, חריגות שכר, 8 סמנכ"לים (על כ-90 עובדים... שחלקם "מנהלי מחלקות").

1619

עיוות מוסרי

"מוסדות הציבור" במשמעותם הרחבה הם גופים שנכפים על הציבור. הציבור מחויב להשתמש בשירותיהם, לפעמים באופן מוחלט כמו בנמל התעופה ולעיתים באופן חלקי, אם לדוגמה חפצתם בהשכלה גבוהה (יש גם מכללות, אבל לא בלימודי רפואה).

גם חופש הייזום והעיסוק מוגבל: ברוב המקרים אינכם רשאים לפתוח עסק מתחרה למונופול הממשלתי: הקמת בית חולים פרטי, בית ספר יסודי פרטי, או פקולטה ללימודי רפואה.

המטרייה הענקית בצילה מתנהלים העיוותים היא מכבש המיסוי: גובים מהאזרח מיסים גבוהים למימון "מוסדות הציבור". אף אחד לא שואל אותנו אם אנחנו מוכנים לתרום ל"מוסד" מכספנו, או לקנות שרות מ"המוסד" מרצוננו החופשי. גובים כסף בכוח.   

אז מי "בעל הבית" במוסדות הציבור

ברור מי לא בעל הבית: "הציבור", "המדינה".

בהתאחדות עולי עיראק, כמשל, "בעל הבית" בעל הבית יכול להיות הקשיש שמקבל משכורת כיו"ר והבת שלו שמועסקת כ"מזכירת ההתאחדות". "בעלי הבית" באוניברסיטה הם המנהלים, חברי הסגל הבכיר והזוטר – "המניות" נחלקות לפי כוחם היחסי בפוליטיקה הפנימית של המוסד. כולם גם יחד דואגים ל"פנסיונרים" של המוסד – כלומר לעצמם בעתיד.

"בעלי הבית" בנמל ובחברת חשמל הם וועדי העובדים – לפיהם יישק דבר. הנמל ממש שייך להם וכל היתר – דמגוגיה סוציאליסטית. הרופאים הבכירים הם בעלי המניות בפועל של בתי החולים הממשלתיים שאמורים להגשים את האוטופיה של "רפואה ציבורית שוויונית". ולמי שייכות קופות החולים (עם הגירעון המצטבר של 2.4 מיליארד שקלים)? ל"חברי הקופה"? בדיחה גרועה. קופת החולים שייכת למנהליה ולבכיריה בלבד!   
  
ייעודו של עסק פרטי הוא מקסום ההכנסות לבעליו. ייעודו הבלתי רשמי של "מוסד ציבור" הוא מקסום ההכנסות לבעלי השררה בו.

במדינה מוסרית המדינה לא מנהלת עסקים ובוודאי שלא מונופולים. במדינה מוסרית אין כלל מקום ל"מוסדות ציבוריים" במימון כפייתי. כל אחד רשאי להקים עמותה למטרה שטובה בעיניו – אבל שיממן אותה מתרומות, מרצונם החופשי של התורמים שמכירים בחשיבות המוסד. 

"מוסד ציבורי" הוא מונח שקרי – הוא אינו בבעלות הציבור.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 18 מאי 2016 04:45
תגובות  
0 #1 המוסד הציבורי הגדול מכולםיעקב 02/04/2016 2016-04-16 16:16
הוא האו"מ, הוא גם היקר והמושחת מכולם.
ציטוט
0 #2 לא, המוסד הציבורי הגדול מכולםבתרן 02/04/2016 2016-04-16 16:18
הוא המדינה עצמה. כל מדינה בעולם נכפיתה על הציבור, מהווה מונופול איזורי וחיה מרכוש גנוב (מיסים). כל עוד אתה מקבל את עצם נחיצותה של המדינה, אתה לא יכול לדחות את נחיצותם של המוסדות האחרים. הצידוק לעצם קיומם של כל המוסדות הללו הוא אותו צידוק.
ציטוט
0 #3 עצוב, אבל מסכים ביותר עם זהאדיר 02/04/2016 2016-04-16 16:19
מקווה שמשהו ישתנה פה עם הזמן
ציטוט
0 #4 גם הכתבה הזו היא דמגוגיהתמיר 03/04/2016 2016-04-16 16:19
בוא נראה אותך מקים נמל פרטי שתקציבו יבוא מתרומות. בתי חולים פרטיים - יש ויש. גם בתי ספר פרטיים - יש ויש. האם יש לך מושג לגבי עלויות של אוניברסיטה - וגם כאלו יש פרטיות? לא הכל טוב, לא הכל רע. רק אצל רובינזון קרוזו אפשר להפריט הכל בבחינת "אשרי, יתום אני"...
ציטוט
0 #5 הכול נכוןיעקב 03/04/2016 2016-04-16 16:20
אני עובד מול המשרדים האלה
כל העובדים הם קרובי משפחה או ילדים של החברים
ללא כל ניסיון או כישורים מתאימים לתפקיד
זה העסק הפרטי של המנכ"ל והמנהלים לא של הציבור
ציטוט
0 #6 לבתרן - שאלהלוי 04/04/2016 2016-04-16 16:20
מאיזה צד אתה מקשה על מוטי:
האם מהצד האנרכי, שמשמעותו - אין צידוק לקיומה של מדינה ?
או מצד המציאות המקובלת, שמשמעותו - קיום כל מוסדות המדינה מוצדק ?
ציטוט
הוסף תגובה